נזר הקודש - יומא קכג

שכתבנו לעיל, דהרי הכא הוי בזמנו דהרי נתן של דם הפר למעלה, ובנתינה שנית איכא בל תוסיף. וא"כ אית לן לומר לרבנן דתשפך לאמה. והדמיון עולה יפה. משום דמה לי אם למעלה אין זה מקומן, ומה לי אם איכא איסור בל תוסיף. ועל זה תירצו דכיון דקודם הנתינה דלמעלה היו שוין במתנותיהן אפילו רבנן דר"א מודו הכא וכו' ביאור הדברים דכיון שהיו שוין במתנותיהן נחשבין כאחד, ולא שייך בל תוסיף לומר שנותן מדם הפר עוד פעם למעלה, דכיון דנחשבין כאחד מעיקרא, להכי גם פעולותיהן נחשבות כאחד, וכשנותן מדם הפר עוד פעם בתערובות נחשב דם הפר עבור הנתינה דדם השעיר, והתערובות דם הפר דינו כמים כמו שכתבו התוס', היינו דאינו גורם בהנתינה כנתינה דדם הפר פעם שנית, אלא נחשבת הנתינה לדם השעיר. ג ואפשר שזהו גם כוונת התוסי"ש שכתבנו לעיל שכתבו דלא הוי בל תוסיף אלא כשהוא לעצמו, וכתבנו להקשות דהרי רבי יהושע סבר שם דגם בתערובות איכא בל תוסיף. אבל הכוונה דשאני התערובות הזה דדינם שוה וממילא פעולותיהן נחשבות כהדא, וכמוש"נ. ד שם, מיהו הנך שיריים הוי וליסוד אזלי, או דלמא דחוין הוי. וקשה מדוע נאמר דהוי דחוין, דהלא אם הודאין היו שפיר ראוין אלו, ורק מפני שיש וראין ממילא יש הזריקה מן הודאין. אבל לא שייך לומר בשביל זה דהמה נעשה דחוין. וע"כ צריך לומר דזה לא עדיף מהא דקיי"ל דכוס עושה את חבירו דחוי. אפילו באופן שהכוס הדחוי הוא ודאי דם בלא תערובות, ומכש"כ אלו שהם בתערובות, וכל עיקר הספק למ"ד כוס עושה את חבירו שיריים. אבל כל זה בראוי לזריקה, משא"כ אלו דנדחין מזריקה, אעפ"י שע"כ הדיחוי אינו מחמת עצמו אלא מחמת שאיכא ודאין. ולפי מה שביארנו לעיל יש לבאר ביותר והיינו דאם יתן מתערובות ע"כ צריך לכוון באופן שלא יהיה בבל תוסיף היינו שלא יתן פעמים לשם פר. ולעבוד בעי כוונה. אבל כל זה שייך באופן שליכא מן ודאין, אבל כשיש ודאין והוא יתן מתערובות. הרי"ז כמכוון ויש בזה משום בל תוסיף, וממילא בשביל זה חל תורת דחוי על הדמים של התערובות. ה והנה בגבו"א הקשה אמאי נדחין הם מקרנות למ"ד מערבין לקרנות, וא"כ גם הודאין מערבין, וא"כ מדוע תורת דחוי עליהם ונשרפין לאמה, הלא עדיין ראוין הן למצוה דקרנות, וממילא אית לן לומד דתורת שיריים עליהן יעוי"ש. ונראה דלקרנות בעינן מה שנשאר מן ההזאות. והיינו דדוקא בהדם שנתקיימה מצות הזאה בהיכל, הנה מהנשאר מערבין לקרנות, אבל לא מהדם שלא נתקיימה מצות הזאה, וגם לא היו ראוין להזאה, ומה שמביא ראיה מהא דלקמן ס"א בנשפך הדם לאחר שנתן מקצת מתנות שבמזבח דיביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח יעוי"ש. זה לא דייקה, דהתם לא חל תורת דחוי על הדם הזה. ו דף נ"ח, וסתמא כרבי יאשיה. ומזה פסק הרמב"ם בפר"ד מהל' עבודת יוהכ"פ דמערבין לקרנות, וזהו כסתמא דמתניתין דתנן עירה דם הסר לתוך דם השעיר. ויש להוכיח מזה דסבר הרמב"ם כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אע"מ וזהו כאביי והוא דבתמורה ה' בפלוגתא דאביי ורבא שם קאמר הש"ס דרבא סבר אין מערבין לקרנות, והילפותא דעולין אין מבטלין זה את זה לרבנן, או דמב"מ לא בטל לר' יהודה יליף מהא דכתיב גבי בכור מהם, יעוי"ש. עי' בשאר אפרים סימן קל"ג שהקשה בזה. ובשו"ת נוב"ת חאה"ע סימן קכ"ט רוצה ג"כ להוכיח מזה דדעת הרמב"ם כאביי יעוי"ש. וכבר קדמו בזה בשע"א שמפלפל בזה טובא יעוי"ש. אבל עיקר הקושיא יש ליישב לפי מה שמבואר בזבחים פ"א ע"ב דפליגי תנאי בזה דאין תמורת בכור ומעשר קרב דאיכא דיליף מהם, ואיכא דיליף מאם שור או שה יעוי"ש. וא"כ ליכא למיפרך לרבא מדוע יליף מהם, ולא יליף משור או שה, והתוס' שם כתבו בתימה דכיון דפליגי תנאי בזה, א"כ אמאי הדר רבא בפ"ק דתמורה יעוי"ש והנה לפי"ז אין הכרח לרבא למידרש מהא דכתיב הם לענין עולין. וא"כ שפיר מצי סבר רבא דמערבין לקרנות, וזהו שיטת הרמב"ם, וממילא אין הכרח לומר דהרמב"ם פוסק כאביי, דאף אם סבר כרבא אעל"מ מ"מ פסק שפיר דמערבין לקרנות, כמוש"נ. ז תוסי''ש ד"ה אחת ולא שתים מדם הפר, וא"ת וכי ס"ד שיתן שתים על כל קרן וקרן, ויש לומר דמיירי כגון שנשפך דם הפר, והביא אחר שלא יתחיל אלא ממקום שפסק וכדאמרי ר"א ור"ש בפרקין, ואמרינן לקמן דטעמא משום דכתיב חטאת אחת ולא שני חיטויין עכ"ל, והנה לפי"ז לדבי יאשיה דלא דריש אחת ולא שתים, אלא סבר דאחת בא ללמד שמערבין לקרנות לא סבר דמתחיל ממקום שפסק, אלא סובר ע"כ דמתחיל מתחילה, והיינו דמביא פר בתחילה לקיים מתנות המזבח. ואעפ"י דלפו"ז יש גם מתנות על הקרנות שבאו על המזבח שתי פעמים כגון אם נשפך הדם לאחרי נתינה על שתי קרנות, וא"כ כשתיחיל אח"כ מתחילה א"כ הוי שתי קרנות קבלן דם שתי פעמים, לא איכפת לן מטעם דלא דרש אחת למעט שתים וזה מתאים לפסקו של הרמב"ם דפסק דמערבין לקרנות, ופסק ג"כ בפר"ה מעבודת יוהכ"פ ה"ז דמתחיל בתחילה. ח והנה הריטב"א בחידושיו ליומא מביא דברי התוספות ישנים ומוסיף גם כן דאידך סבר דמן ההתחלה הוא מתחיל וזהו רבי יאשיה. (ומה שכתוב שם ד' יונתן משובש) והנה הוסיף שם בטעמו משום דחטאת אחת אמר רחמנא ולא שני חטאות, יעוי"ש. וקשה הא כיון דלא דריש אחת למעט שתים, וא"כ היאך כתב הריטב"א דגם למ"ד מערבין לקרנות דריש אחת למעט שתים. ט ונראה דהוקשה להריטב"א דאיברא דלא דריש מאחת למעט שתים, וגם אם הוכפלו בנתינות על הקרנות לא איכפת לן, אבל למה לנו להתחיל מתחילה ולהרבות בנתינות בפעם שנית, ומדוע לא נימא דיתחיל ממקום שפסק כיון דאין לנו למעט זה מקרא, על זה כתב הריטב"א דע"כ גם מאן דסבר דמתחיל מתחילה סבר למעט באופן שיספיקו הנתינות