נזר הקודש - יומא קיז

ה ע"ב, אשר לו משלו הוא מביא ולא משל צבור וכו' ת"ל אשר לו שנה הכתוב עליו לעכב. והנה נפלאתי שלא הביא הרמב"ם בפר"ה מעבודת יוהכ"פ דאין זה בלעכב. עוד תמוה דבחולין כ"ב דרשו מאשר לו שאינו מביא מן המעשר. והרמב"ם השמיט זה ג"כ האי דרשא דאשר לו למעט דאינו מביא מן מעש"ש. ו והנה אפשר לומר דאם דרשינן למעט מעשר אין לנו עוד דרשא דאשר לו למידרש לעכב. וכיון דהאי תנא דריש מאשר לו דכתיב תלתא זימני דהשלישי בא דלעכב, שוב אין לנו למידרש למעט מעשר. אבל זה פלא שלא הביא הא דלעכב, ולפלא על הנו"כ שלא עמדו בזה. ז והנה בגבו"א מחדש דלמ"ד מעשר ממון הדיוט אינו מעכב אם בא הפר מן המעשר. - והנה הלח"מ בפד"ו מחו"מ כתב דשיטת הרמב"ם דמעשר בירושלים הוי ממון הדיוט, וא"כ כשר הפר גם משל מעשר. ולפי"ז יש לומר דכן סבר התנא דברייתא זו ולהכי לא דרש למעט מעשר. והוא או מטעם דסבר מעשר ממון הדיוט, או מטעם דסבר דבירושלים לכו"ע הוי ממון הדיוט. אבל לפי"ז מדוע לא דריש מאשר לו לעכב דאם הביא משל צבור או משל אחיו הכהנים פסול גם בדיעבד ח ונראה דכיון דבעינן שהכהנים יהיו מתכפרין בו, וע"כ דבעינן שיהי' להם זכות בו, וכמו שקאמר הש"ס דאפקרי' רחמנא ממונא דכהן גדול לגבי אחיו הכהנים, ולא סגי בלאו הכי. א"כ ע"כ מוכח מזה שלא תהי' משל מעשר, דלא שייך הפקר במעשר. וכיון שכתב הרמב"ם שם בהלכה הא דאפקיריני' ממונו של כהן, ממילא מובן דאשר לו הוי לעיכובא. א משנה, היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת וכו' רבי יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת. ובגמ' מפרש טעמא דרבנן דאיסתפקא להו בקדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ ועבוד שתי פרוכת. והנה רבי יוסי ע"כ סבר דליתא לאיסתפוקי בקדושתו, ולהכי סגי בפרוכת אחת. אבל אינו מבואר מה דעתו דר' יוסי בקדושתי' אי כלפנים. ויש לעשות הפרוכת לחוץ, או כלחוץ, ויש לעשות הפרוכת בלפנים. ובתוס' רי"ד ראיתי ג"כ שמסתפק בדעתו של רבי יוסי, וכתב וז"ל ורבי יוסי פשיטא לי' או כלפנים או כלחוץ, פירש או חציה כלפנים וחציה כלחוץ וסגי לי' בפרוכת ולא ידעינן היכי הוה מוקי לה רבי יוסי יעוי"ש. וכן כתב הריטב"א בחידושיו בשם הריב"א דלא איתפרש דעתו של רבי יוסי אי כלפנים אי כלחוץ יעוי"ש, ובתוס' מבואר שני לשונות לשון ראשון דסבר רבי יוסי דפשיטא לי' דכל החלל קודש. ועשו פרוכת שעביו אמה, ולשון שני בתוס' דקדושת אמה טרקסין כלפנים, ועשו הפרוכת לצד ההיכל מפני שמתחילת עוביה ולפנים הוי קודש קדשים יעוי"ש. ופירוש רבינו חננאל כתב דסבר רבי יוסי דקדושתי' כקדושת ההיכל יעוי"ש. ב והנה לפי סוגיא זו מבואר דטעמא דרבנן בעשיית שתי פרוכת הוא רק מטעם ספק בקדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ, אבל לפי המבואר בתוספתא משמע דטעמא דרבנן בעשיית שתי פרוכת הוא מדין התורה כאשר מבואר. ג תניא בתוספתא פר"ב דיומא מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובן קודש הקדשים וביניהן אמה זה מקום הדביר שעשה שלמה, רבי יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת שנאמר והבדילה הפרוכת לכם, אמרו לו מה ת"ל בין הקדש ובין קדש הקדשים, אמר להם בין קודש העליון לקודש התחתון עכ"ל התוספתא, ביאור הדברים דרבנן דייקו שיש לעשות שתי פרוכת מטעם דכתיב בין הקדש ובין קדש הקדשים, דהיינו דהבין השני מיותר. והוא בא להורות שיש לעשות שתי הבדלות, היינו הבדלה בין קדשי קדשים והבדלה מההיכל גם כן, ומטעם זה ע"כ החלל שבינתים הוי קדושה בפני עצמה, לא כההיכל ולא כהקדשי קדשים. וע"כ שהיא קדושה בפני עצמה. וממילא יש לעשות שתי פרוכת המבדילות שתי הבדלות, ורבי יוסי סבר דהאי ובין השני בא להורות שיש לעשות הבדלה בפרוכת גם למעלה, אבל לא אמרה תורה לעשות שתי הבדלות. ורבנן סברי דלמעלה לא בעינן הבדלה בפרוכת, אלא סגי בראשי פיספיסין כההיא דתנן בפר"ג דמדות, וכן מבואר בירושלמי פר"ה דיומא ה"א. ופירושם של המפרשים דחוק מאד. והפירוש הנכון הוא עפ"י התוספתא כאשר ביארנו. ולפי"ז גם במשכן היו שתי פרוכת מפני שמקום הכותל הוי קדושה בפני עצמה. ולא נכנסו לא בכלל המדה דהיכל, ולא בכלל המדה דקדשי קדשים, ושיטת הירושלמי ג"כ כשיטת התוספתא. ד והנה לפי"ז יש לעיין מדוע שביק הש"ס הא דהתוספתא והירושלמי שע"כ כן היתה כוונת התורה מדכתיב שני פעמים בין ובין שע"כ מורה על שתי הבדלות, וכן היתה במשכן, וע"כ דגם במקדש ראשן אעפ"י שהיתה טרקסין בבנין, אבל ע"כ היתה גם פתח להיות כניסה לקדשי הקדשים. לכהן גדול ביוהכ"פ. והנה לפי"ז הא דקאמר הש"ס בסוגיא ורבנן ה"מ במשכן אבל במקדש שני וכו' ע"כ הכוונה משכן הוא לאו דוקא, אלא הוא הדין מקדש ראשון ונקרא ג"כ על שם משכן כדאשכחן בשבועות דמשכן נקרא מקדש, וכן להיפך. ויש לומר עוד דלהכי נקט הש"ס משכן משום דהתם היתה כל המחיצה כולה בפרוכת, אבל במקדש היתה אמה טרקסין בבנין, ורק פתח היתה לכניסה. וע"כ היה הפרוכת בפתח הזה. ולפי התוספתא והירושלמי הי' שם שתי פרוכת המבדילות כדי לקיים הקרא דכתיב שתי הבדלות. וא"כ קשה טובא מדוע לא סבר ש"ס דילן דגם במשכן ובמקדש ראשון היו שתי פרוכת המבדילות, וצע"ג. ה והנה לקמן נ"ד אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להן את הפרוכת ומראין להם את הכרובים וכו' במאי עסקינן אי נימא במקדש ראשון מי הואי פרוכת, אלא במקדש שני מי הוו כרובים, ומשני לעולם במקדש ראשון ומאי פרוכת פרוכת דבבי דאמר רבי זירא אמר רב שלשה עשר פרוכת היו במקדש שבעה כנגד שבעה שערים שתים אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם, שתים בדביר, ושתים כנגדן בעליה, רב אחא בר יעקב אמר