נזר הקודש - יומא קיא

כתובה בתורה באופן ששחט רחוק מן המזבח והרי זה בכלל והקריבו את הדם שזהו הולכה וקבלה ביחד, נמצא שהולכה זו כתובה בתורה והולכה דיוהכ"פ לא כתובה בתורה. ואפשר להעמיס סברא זו בדברי מרן בתירוץ השני שכתב אע"ג דהולכה בדם פסולה מדאורייתא. משום דא"א שלא בהילוך. הכוונה דבשוחט רחוק מן המזבח ההולכה בהכרח, והולכה זו כתובה בתורה. אבל בקטורת לא פסלה, משום דיש להביא בחפניו לפי מה שכתוב בתורה ולקח והביא. ט והנה בזה שכתבנו לעיל דע"כ הולכה בשמאל בדם פסלה מדאורייתא. ראיתי בהמאירי כתב וז"ל קבלת הדם והולכתו וזריקתו וכל העבודות שהכפרה תלויה בהן כגון עבודות שבדם וכו' כולן צריכות שתהא עבודתם בימין, ואם עבד בשמאל פסול, אלא שאינו לוקה יעוי"ש. הרי מבואר דחשב הולכה ביחד עם כל העבודות שבדם ובכולן כתב שאינו לוקה, זהו כמו שכתב הרמב"ם מביא"מ בסתם עבודות, נמצא מבואר דגם בהולכה הוא מדאורייתא ודינו כקבלה בדם וזריקה. וביותר כאשר הוכחנו בהוכחה גמורה וברורה כמוש"נ. י והנה בדבר הולכת הקומץ שכתבנו לעיל דעת הרמב"ם דמכשיר בשמאל. הנה מסוגיא דילן משמע להיפך, וזהו מדבעי מיני' מרב ששת, בדבר הדם ומדוע לא בעי בדבר הקומץ. והנה פירש"י אתי שפיר. וזהו דדוקא גבי דם יש להסתפק מטעם דלא כתיב בה כהונה. משא"כ מנחה דכתיב בה כחטאת וכאשם והנה בחטאת כתיב אצבע, וכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין, ובאשם כתיב כהונה, וכל מקום שנאמר כהונה אינה אלא ימין. ולהכי פשיטא להש"ס דהולכה דהקומץ הוא בימין. ורק לגבי דם מיבעי'. ומזה יש לתמוה על הרמב"ם דפסק דכשר הולכה דקומץ גם בשמאל. ובלא"ה תמוה דהלא פליגי בזה רבנן ור' שמעון במנחות כ"ו ושיטת הרמב"ם הוא אליבא דר' שמעון, ותמוה והנה הלח"מ כתב בדעת הרמב"ם דבדיעבד סבר הרמב"ם בר' שמעון דלא בעי כלי שרת, וממילא כשר בשמאל כמבואר בסוגיא שם דזה בזה תליא, יעוי"ש. אבל דבריו תמוהין דהרי הרמב"ם כתב בהדיא בפרי"א מפטוה"מ דשלא בכלי שרת פסולה. וצע"ג. יא והנה בירושלמי יומא פר"ב ה"א איתא בזה פלוגתא דאיתא שם דאמר ד' יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל. יהודה בי רבי אומר או מחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין, יעוי"ש. הרי מבואר דר' יוחנן סבר דהולכת הקומץ להקטיר כשר גם בשמאל. וא"כ אפשר לומר דהרמב"ם פוסק כר' יוחנן בירושלמי. אבל תמוה טובא דהרי סוגיא דידן מורה דהולכה בשמאל בקומץ פסולה. יב והנה דברי הרמב"ם בעצמם סותרים. דהרי כתב בהדיא בפרי"ג ממעה"ק הי"ב וז"ל ונותנו על גבי האישים מכלי שרת עכ"ל, מבואר דנתינת השמן על גבי האישים בעינן מכלי שרת, וכן בפרי"א ממסוה"מ ה"ו כתב דאם העלוהו שלא בכלי שרת פסולה. וזה סותר למה שכתב בפר"ב מפסוה"מ הכ"ד. יג ונראה ביישוב שיטת הרמב"ם דהנה בהא דפסול שמאל בהולכה יש לפרש בשני אופנים. א) היינו דיש לפרש שהוא מטעם דבעינן ימין וכשחסר ימין פסולה. ב) יש לפרש דשמאל פסול מטעם שהוא שמאל. ונפק"מ בזה באופן שלא היה ימין, וגם שמאל לא היה. דאם נפרש דחסרון ימין גורם פסול, א"כ גם בזה פסול כיון שעכ"פ אין כאן ימין, אבל אם נפרש דפסול מצד שמאל, א"כ באופן שלא היה ימין, וגם שמאל לא היה באופן זה כשר. ויש להעמיס זה בפלוגתא דפליגי בירושלמי פר"ה דיומא ה"א דפליגי שם בהילוך דשמאל אם דינו מד. יעוי"ש, וע"כ דבזה פליגי דמאן דסבר שדינו כזר מטעם דסבר דשמאל הוי פסול חיובי, ומ"ד שאין דינו כזר סבר דלא חוי דק פסול שלילי דחסר בזה כהן. ובאופן דלא הוי הולכה ממש כהא דקבל בימינו ונתן לשמאלו לא הוי פסול. וזהו שיטת הרמב"ם בזריקה דעל גבי האישים. והנה באופן זה שכתב הרמב"ם מפסוה"מ שמדייק וכתב וז"ל האימורין ואיברי העולות והקמצין והלבונה ומנחות הנשרפות אחר שנתקדשו בכלי שרת אם זרק אחד מכל אלו על גבי האישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרים עכ"ל, ומקור הדין בתוספתא בפ"א דזבחים כמו שמציין מרן. והנה בתוספתא איתא אם נתן אחד מכל אלו, והרמב"ם שינה וכתב אם זרק. וע"כ דמפרש הרמב"ם דכן כוונת התוספתא דעל זריקה מכוון התנא. והבדל יש בין נתינה לזריקה וזהו כי בהנתינה אם היתה בשמאל יש בזה פסול חיובי אם נפרש דשמאל הוי פסול מצד עצמו, היינו פסול חיובי. וזה שייך בנתינה בשמאל ממש משא"כ אם לא היתה נתינה בפועל אלא זריקה על גבי האישים, אין כאן פסול חיובי אלא פסול שלילי דחסר בזה ימין. וסבר הרמב"ם דזה אינו בעיכובא לגבי הולכה. וזהו כי בזריקה דעל האישים לא הוי שם הולכה עליה כי אינה הולכה שעל זה אמדה תודה ימין או כהונה, ובזה ע"כ הכוונה דק על פסול חיובי, ולא על פסול שלילי, והיינו מפני כי ביטל בזה עבודה זו דהולכה, וכמו שגבי דם יכול לבטל עבודה זו דהולכה באופן ששוחט בצד המזבח. כן יכול לבטל עבודה דהולכה גבי קומץ ג"כ, באופן שעל ידי זריקה, ומה שחסר ימין בדיקה לא הוי עיכובא כיון שאין זה הולכה. וחידוש דין הוא בהולכה, וסבר הרמב"ם שזהו דין דהתוספתא, וזה הוי לכו"ע בין לרבנן ובין לר' שמעון. יד רק זה יש להעיר שכתב הרמב"ם דין דחלבים ואיברים עם הקמצים ביחד דמשמע דחד דינא הוא. ובאמת שני דינים נינהו דבחלבים ואיברים ליתא בהו דין דימין מטעם דלא מעכבי כפרו. וכשר גם בשמאל כמבואר בסוגיא דידן, ופשיטא דכשר בזריקה והלא עיקר היושא הוא בקומץ, וכן במנחת כהן, וזהו מנחות הנשרפות שכתב הרמב"ם והנה בתוספתא הם שני דינים רישא בדין חלבים ואיברים. וע"כ הכוונה שזהו כשר בלכתחילה, ע"י זריקה, וגם בנתינה. ובסיפא בדין הקומץ ומנחות הנשרפות הוא דוקא בזריקה כשרים והרמב"ם כללם ביחד כאילו חד דינא אית להו. ואפשר דסבר הרמב"ם דלכתחלה גם בחלבים ואיברים בעינן לימיעבר הולכה בימי, אבל