נזר הקודש - יומא קי

הפשיטות גם מכה כש"כ דמה התם ביוהכ"פ דבעינן כהונה בהדיא ומ"מ כשר הולכה בשמאל, וא"כ הולכת הדם דלא כתיבא כהונה בהדיא פשיטא דחסרון ימין אינו מעכב ד אבל לפי"ז יש לעיין דהנה מסיק הש"ס מברייתא דהולכה בשמאל פסול. - וקשה טובא הא שפיר מוכח מהא דהולכת הכף ביוהכ"פ דהולכה בשמאל כשרה. והתוסי"ש כתבו וז"ל וממתניתין אין ראיה דהיינו משום דלא אפשר, וקרינן לה נמי בהקומץ דבה מנחות כ"ה הותר מכללו אצל יוהכ"פ עכ"ל. - ותמוה דמה שייך לא אפשר אם באמת שמאל פסול ובהכרח יש לעשות כמו שקאמר הש"ס, וזהו דרך כבוד אם עושה כדין וזהו באמת פשיטותא דרב ששת כמו שכתבתי, ונראה דכוונת התוסי"ש דכיון דלא אפשר רק אם הדבר נעשה שלא בדרך כבוד ממילא נמסר הדבר לחכמים להביא בכף כדאשכחן בנשיאים, וממילא בהכרח ההולכה בשמאל והרי זה כאילו נאמרה כן ההולכה להביא הכף בשמאל. וזהו דין תורה ויובן בזה הא דהביאו התוס' ראיה מהא דמנחות כ"ה דקאמר הש"ס דשמאל הותר מכללו ביוהכ"פ, והיינו דלא שייך לומד הותר מכללו אם לא שכן הדין גם בלכתחילה. - ומזה מוכח דהא דלא אפשר הוי כן הדין שהותר שמאל. ה כתב הרמב"ם בפר"ד מעבודת יוהכ"פ ה"א וז"ל כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, ולפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו, אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה, אינו יכול לסובלה בשמאלו בד הארון. לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו עכ"ל, והקשה מדן בכס"מ וק"ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו, יעוי"ש. ולכאורה דבריו תמוהים דהלא כיון שאי אפשר לא אפשר, והלא לא נתנה תודה למלאכי השרת, אמנם ע"כ כוונתו איברא דזה לא אפשר לאדם שישא המחתה עם גחלים בשמאלו. אבל כל זה אם אמרינן דמעייל הקטורת בכף. אבל הלא יש עצה דלעייל הקטורת בחפניו, ויניח המחתה עם גחלים עילויה כמו דקאמר הש"ס לעיל. ורק מפני זה שאין עושין כן לפני מלך בשר ודם וכו'. אבל אם אמדינן דהולכה בשמאל פסול מן הדין, א"כ בהכרח יש לעשות כן להביא הקטורת בחפניו. זהו כוונת מרן בהקושיא והנה מתרץ וז"ל ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן עכ"ל, וקשה לי טובא על זה דהיאך אפשר לומר דפסול הולכה בשמאל לא הוי מדרבנן, וא"כ הא דהוכשר שמאל ביוהכ"פ היינו דלא גזרו בזה רבנן מטעם דלא אפשר וא"כ היאך נפרש סוגיא דמנחות ד' ע"ב דאיתא שם דפריך מ"ש שמאל דאשכחן לה הכשירה ביוהכ"פ וכו', מבואר דסבר הש"ס דיליף בן בתירא להכשיר קמיצה בשמאל מטעם דהולכה כשרה בשמאל כשרה ביוהכ"פ, וקשה הלא שאני הולכה דליתא פסולה בדאורייתא. וגם שם במנחות כ"ה דקאמר הש"ס שאני שמאל דהותר מכללו ביוהכ"פ, הלא מה שייך הותר מכללו אם לא נאסר מעולם מדאורייתא, ועוד דע"כ שאני הולכה דיוהכ"פ בהא דקטורת מהולכת הדם. והוא דהלא עיקר מה שמספקא להש"ס בהולכת הדם אם כשר בשמאל, הוא מטעם דלא כתיב כהונה בהדיא כמו שפירש"י. וזה לא שייך בהולכה דקטורת ביוהכ"פ דע"כ בכהן גדול הוא נעשית. וממילא יש לנו לומר דמדאורייתא פסולה בשמאל. וע"כ זהו סברת הש"ס שם במנחות. וא"כ דברי מרן תמוה טובא. וגם מלשון הרמב"ם משמע שסבר שהולכה בשמאל פסולה מדאורייתא מדכתב כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, וכתב מרן וציין המקום שכתב הרמב"ם כבר ביארנו בזה בהלכות ביאת מקדש פר"ה. והנה שם בפר"ה הי"ח לא נזכר כלל מהולכה, אלא כתב סתם וז"ל ואין עבודה אלא בימין, ואם עבד בשמאל פסולה עכ"ל, ודין זה כולל כל העבודות שבמקדש וע"כ כוונת הרמב"ם בזה שכתב וכבר ביארנו הכוונה מדכלל כל עבודות ביחד, הנה גם הולכת הדם בכלל, וא"כ מוכח מזה דסבר הרמב"ם דהולכת הדם בשמאל פסולה מדאורייתא, וזהו שכתב כאן כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים "ושאר העבודות", ויש להבין מה זה הכוונה שכתב ושאר העבודות דאין לפרש הולכה בשאר עבודות הלא ליתא הולכה רק בדם, ובקומץ דעת הרמב"ם בפר"ב מפסוה"מ הכ"ד דכשר גם בשמאל, ומה שייך שאר עבודות, וע"כ הכווה דשאר עבודות קאי על שמאל דשמאל פסול בשארי עבודות, הרי מבואר דסבר הרמב"ם בהולכה שוה לשארי עבודות להיות נפסל בשמאל, וע"כ דסבר הרמב"ם שהוא מדאורייתא, סוף דבר דברי מרן צע"ג. ו והנה מה שכתב שם מרן בתירוץ שני וז"ל א"נ אע"ג דהולכה בשמאל בדם פסלה מדאורייתא. משום דאי אפשר שלא בהילוך, בקטורת לא פסלה, ובהכי אכשר רחמנא עכ"ל, הנה כוונת מרן כפשוטו משום דשאני הכא דאי אפשר, אבל מה שכתב הטעם בדם משום שאי אפשר שלא בהילוך, תמוה דהלא אדרבה הולכת הדם אפשר לבטלה בשוחט אצל המזבחה ופליגי ר"ש ורבנן בזבחים י"ד אם מחשבה פוסלת בהולכה. וא"כ עכ"פ אין לומר דבשביל זה שאי אפשר לבטלה פסולה בשמאל. כיון דזה ליתא דהלא אדרבה הולכה בדם אפשר לבטלה. והולכה בקטורת דיוהכ"פ אי אפשר לבטלה. ז והנה בחידושי הריטב"א כתב תיובתא, ומתניתין דהוליך את הכף בשמאלו, שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר עכ"ל. ולכאורה מה זה ענין דלא בעיא כלי הכא, דמשמע מדבריו דכיון דלא בעיא כלי מעיקר הדין, להכי לא חשיבה הכלי שהוא הכף דליבעיא ימין דוקא, ותמוה דהלא ההולכה לא הוי בשביל הכלי אלא בשביל הקטורת. והקטורת בודאי חשיבה טובא שהיא עיקר הכפרה. ח ח אבל נראה דכוונת הריטב"א דהלא עיקר הדבר דנתחדשה להשתמש בשמאל הוא מטעם דבעיא כף משום דבלא כף ג"כ יכול לקיים ההובאה בפנים ורק מפני שאין זה דרך כבוד, נמצא דהאי כף לא הוי מעיקר הדין, ולא כתיבה כף בתורה ולולא הכף ליתא לדין הולכה כלל, דהרי היה מביא בחפניו נמצא דכל עיקר ההולכה ליתא בתורה ורק אח"כ נולדה מסברת חכמים, והולכה כזו שלא נאמרה בתורה מתכשרא גם בשמאל, ואינו דומה להולכת הדם, דע"כ