נזר הקודש - יומא קט

דהרמב"ם סבר דדיניהם חלוקים מדלא כללם כאחד. אלא חלקם לעתים דכתב דין דחפינה, דמחשבה פוסלת בה. וכתב אח"כ וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה. ומדלא כללם ביחד אפשר לומר דדיניהם חלוקים, דבחפינה הוי הפסול בתורת פיגול, ובחתייה הוי הפסול רק פסול גרידא. ב אמנם יש לומר דהחתייה בגחלים אם אמרינן דמכשירי קרבן כקרבן. והיינו דהגחלים והקטורת אחד הוא. א"כ שפיר יש לומר דמה שנעשה בהקטורת הרי זה נחשב גם להגחלים כיון דאחד הם. והרמב"ם מפרש מכשירי מצוה כמצוה דלא הוי בגדר מצוה, משום דלענין מצוה בודאי ההכשר מצוה לא הוי כהמצוה בשום מקום, ולהכי כתב הרמב"ם הכשר קרבן כקרבן, והכוונה שזה לא הוי בתוד הכשר, רק הוי עצם הקרבן ממש, וזהו כי הקטורת בלא גחלים לאו כלום הוא, ושתיהן הן כקרבן אחד, וממילא הד' עבודות שישנם בהקטורת תחשב גם להגחלים. ואם החפינה יש לה חשיבות לענין פיגול מטעם דישנה בד' עבודות, הנה גם הגחלים בכלל. ויש בהם תודת פיגול. והא דחלקם הרמב"ם לשתים זהו מפני שבש"ס הם שתי בעיות. ג ובעיקר דברי הרמב"ם יש לתמוה דהיאך פסק בחתיית גחלים דישנם במחשבה והלא בגמ' הוי בעי' דלא איפשטא, ועי' בלח"מ. והמאירי תמה בזה על הרמב"ם. ד ונראה בביאור שיטת הרמב"ם דהנה לכאורה קשה מדוע סתים הש"ס בתיקו. הלא בעי' זו תליא בבעי' דחפינה. והיינו דבעי' זו אם מכשירי קרבן כקרבן, והיינו דהגחלים שהם מכשירי הקטורת דינם כהקטורת גופה. וקשה הלא גם בחפינה גופי' הוי ספק אם מחשבה פוסלת, וא"כ בגחלים דאיכא עוד ספק אם מכשירי קרבן כקרבן, הלא איכא ספ"ס דשמא גם בחפינה לא מהני מחשבה, ואפילו את"ל דמהני מחשבה בחפינה אכתי ספק אם מכשירי קרבן כקרבן דמיא והוי ספ"ס מעליא, ומדוע סתם הש"ס בתיקו. וגם קשה מדוע פסק הרמב"ם דמחשבה פוסלת בחתייה, במקום דאיכא ספ"ס. אמנם זה לא קשה כיון דהרמב"ם פסק דבחפינה מחשבה פוסלת, ודלא כשיטת התוסי"ש ותוס' די"ד דסברי דבעי' דהפינא לא איפשטא ולדידהו הוי בחתייה ספ"ס. אבל זה קשה לדידהו מדוע מסיים הש"ס בתיקו. ה ונראה דהוקשה להרמב"ם דסבר דבעי' דחפינה איפשטא דמהני' מחשבה. מהא דקתני דקטורת נפסלת בלינה וכדלעיל. וא"כ לפי"ז יש לפשוט גם בעי' זו דחתייה. ורש"י הקשה בזה והתוס' והתומי"ש ובריטב"א ומתרצים מפני שהגחלים אינם גוף הקרבן, יעוי"ש. אבל הרמב"ם לא סבר כן. וזהו מהטעם שכתבנו מפני שהקטורת וגחלים הם קרבן אחד אם אמרינן מכשירי קרבן כקרבן דמי. וא"כ מדחזינן דלענין לינה גם גחלים בכלל. וא"כ יש להוכיח דמכשירי קרבן כקרבן דמי. ומטעם זה מפרש הרמב"ם בהא דבעי הש"ס אם מכשירי מצוה כמצוה דמי. היינו יש ללמוד מלא המחתה האמור בגחלים במו"ש דמלא מלא ממנחה, וזהו דבעי' זו הוי בבעי' דהפינה אם אמרינן בזה גז"ש מלא מלא ממנחה. והיינו אם אמרינן מכשירי מצוה כמצוה דמי. יש ללמוד בגז"ש המלא האמור בגחלים מקומץ דהמנחה. ואין להשיב מה לקומץ שהוא עצם קרבן, אבל אם אמרינן דמכשיר הוי קרבן שפיר אמדינן הגז"ש מהקומץ דהמנחה, או"ד דמכשיר קרבן לאו כקרבן, ולא ילפינן בגז"ש ממנחה. ולפי"ז הוי בעי דרב פפא בהא דחתיית גחלים כמו הא דחפינה. וממילא הא דפשיט רב שימי בד אשי מהא דהוסיף ר"ע וכו' ומהא דפסלה לינה. הנה הפשיטות הזה שייך גם להא דחתיית גחלים. וכיון שביארנו דסבר הרמב"ם דזה פשיטא דמכשירי קרבן דהיינו הגחלים הם כהקטורת עצמן. וזהו שפסק הרמב"ם בפשיטות דמכשירי קרבן הם כקרבן, מטעם דזה פשוט היה להש"ס ואעפ"י שהמסדר הש"ס הוי בעי' דר"פ בהא דחתיית גחלים אחרי הפשיטות דרב שימי בר אשי. אבל הרמב"ם סבר דהפשיטות דרב שימי בר אשי, היתה על הני שתי הבעיות, וכמוש"נ א שם בעי מיני' מרב ששת הולכה בשמאל מהו. ופירש"י הולכת הדם מיבעי ליה מטעם דלא כתיב כהונה בהדיא, יעוי"ש. והביאור בזה דשמאל לאו משום פסול זרות הוא. אלא הוא מטעם שמאל מפני שחסד ימין, וממילא כיון דלא כתיבא כהונה בהולכה בהדיא יש מקום לומד דחסרון ימין אינו מעכב אמנם במקום דכתיב כהונה פשיטא דחסרון ימין הוי כעיכובא ולפי"ז בהולכת הקטורת דכתיב ולקח והביא דהיינו הכהן גדול, והוי כמו דכתיב בהדיא כהונה דהרי אינה כשדה אלא בכהן גדול, פשיטא דבעינן ימין דוקא ולפי"ז אפילו אם אמרינן גבי הולכת הדם דחסרון ימין אינו בעיכובא. אכתי יש לדון דגבי קטורת דיוהכ"פ הוי חסרון ימין בעיכובא. וע"כ הא דאכשר רחמנא הולכה בקטורת בשמאל הוא משום דלא אפשר כמו שקאמר הש"ס לעיל. ב ולפי"ז יש לעיין בהא דקאמר רב ששת תניתיה נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, ופשיט מזה דהולכה כשרה בשמאל. וקשה הא שאני הכא משום דלא אפשר, דהרי אי לאו האי טעמא פשיטא דהכא פסול בשמאל. מטעם דהולכה זו דמיא לשארי עבודות שנאמר בהו כהן בהדיא. וראיה לזה הא דאיתא במנחות ו' ע"ב לבן בתירא דפריך שם מ"ש שמאל דאית לי' הכשירה ביוהכ"פ, יעוי"ש. הרי חזינן דמדמה הש"ס שמאל דהולכה דיוהכ"פ לקמיצה דמנחה. וזהו דהולכה דהכא הוי כמאן דכתיבה בהדיא כהונה, וע"כ עיקר הטעם דכשירה בשמאל הוא משום דלא אפשר, ואין דנין אפשר משאי אפשר. ג והנה אפשר לומר דסברת רב ששת דאם הולכה בשמאל פסול. א"כ היה יכול לעשות כמו שקאמר הש"ס לעיל דנשקלי' לקטורת בחפניו, ונחתיה למחתה דגחלים עלויה וליעול וכו'. ואם בשביל שאין עושין כן לפני מלך בשר ודם וכו'. אמנם אם הולכה בשמאל פסול ע"כ יש לעשות כן, וזהו כבוד של מעלה כיון שזהו מטעם דלא אפשר לנהוג כבוד כמו כבוד לפני בשר ודם. ודין התודה זהו כבוד של מעלה, ומדחזינן דקפדינן אכבוד ומעייל לקטורת בשמאל ע"כ דהולכה בשמאל כשר, וממילא יש לפשוט דגם בדם הולכה בשמאל כשר. והוי