נזר הקודש - יומא קח

נפשטה. והוי ספיקא. והרמב"ם סבר דמחשבה פוסלת בודאי. ד והנה הריטב"א כתב בחידושיו ליומא דכלל זה מהא דפסלה לינה דמחשבה ג"כ פוסלת אין זה כללא וכו'. וטעמא דמילתא משום דגבי פיגול כתיב אם האכל יאכל אחת אכילת מזבח ואחת אכילת אדם, וכל שאין בו לא אכילת מזבח ולא אכילת אדם אין בו פיגול. ותו איכא נמי איברים דפסלה בהו לינה ולא פסלה בהו מחשבה, וטעמא משום שאין פיגול אלא בדבר שהוא עיקר כפרה, משא"כ באיברים, שאין כפרה אלא בדם. ותו איכא מנחת כהנים ומנחת נסכים ומנחת כהן משוח דפסלה בהו לינה ולא פסלה בהו מחשבה וטעמא משום שאין בהם ד' עבודות דהא אינן נקמצות, אבל חפינה אית בה ד' עבודות חפינה כנגד שחיטה וקבלת הכף והולכה והקטרה כנגד זריקה עכ"ד. ויש לעיין דבתחילה כתב הריטב"א שאין פיגול אלא בדבר שיש בו או אכילת מזבח או אכילת אדם. ולפי"ז בקטורת שאין בו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח. בודאי שאין מחשבה פוסלת ואין בו פיגול, ומ"מ מסיים דיש בו פיגול מטעם דיש בו ד' עבודות, ותמוה דמה מהני הא דיש בו ד' עבודות כיון שאין התנאי דאכילה. ועוד מה שכתב דבמנחת כהנים, ומנחת כהן משוח שאין בו משום מחשבת פיגול. והלא תנן בהדיא בזבחים מ"ג דנפסלין משום מחשבה ואם כוונת הריטב"א שאין בהם חיוב כרת. הנה כמו כן בקטורת אין בו חיוב כדת משום פיגול, דהרי חשיב שם התנא קטורת בהדי הני. ובאמת הקשו התוס' הכא דהיאך אמרינן יש פסול מחשבה בקטורת והא תנן בזבחים אלו שאין חייבין עליהן משום פיגול הקטורת וכו' ותירצו דאין בהו חיוב כדת אבל מיפסלו וכמו שאיתא בזבחים י"ד דכו"ע סברי דמיפסלו מק"ו, יעוי"ש, וכן כתבו התוסי"ש. אבל עכ"פ קטורת הוי כמו הני דחשיב שם במשנה. והיאך כתב הריטב"א דהקטורת דהכא דין פיגול נוהג בהו. ה ונראה דסבר הריטב"א דקטורת דיוהכ"פ שאני מהקטורת דמקטירין כל השנה. וזה הדבר דהנה איכא שני תנאים בדבר הפיגול. א) דבעינן התנאי דאכילה או אכילת אדם, או אכילת מזבח. ב) בעינן ד' עבודות כמו בשלמים שזהו מקור הדין דפיגול. והנה בדבר האכילה י"ל הא דנשרפין במקום קדוש שפיר נקראת שריפה זו אכילה דהיינו אכילת גבוה. ואעפ"י שאינו במזבח החיצון. ודלא כר' שמעון דבעי דוקא על מזבח החיצון כשלמים, אלא גם אם נשרפין שלא במזבח החיצון אם רק נשרפין בקודש כדין התורה זהו ג"כ בתורת אכילה נחשב, וזהו כרבנן דר"ש. והנה ממועט מזה שריפת פדים הנשרפים ושעירים הנשרפים שהם נשרפין בחוץ ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח אעפ"י שיש בהם אכילה וזהו נקרא שפיר אכילת מזבח, וכן מוכח מדברי התוס' הכא ד"ה חישב שכתבו כיון דאכילת מזבח היא מדפסלה בה לינה, אבל חסד בהו התנאי דד' עבודות. והנה כמו כן גם בקטורת של כל השנה אעפ"י שיש בהו התנאי דאכילה שנקטרות על מזבח הפנימי, אבל הלא חסר בהו התנאי דד' עבודות. משא"כ הקטורת של יוהכ"פ דיש בזה תרתי, היינו בדבר האכילה שהם נטקרין בפנים. וגם איכא ד' עבודות, מטעם שניתוסף בהו הא דחפינה והוי דומיא דקומץ במנחה. והנה אעפ"י דאין חיוב כרת בפיגול רק בדבר הניתר. הנה ע"כ כל זה כשיש מתיר וניתר. משא"כ כשאין מתיר וניתר סבר הריטב"א דיש פיגול. ו והנה לפי"ז ע"כ מוכח דמפרש הריטב"א דהפשיטות מהא דפסלה לינה. לומר דיש בהכף חשיבות כלי וממילא הוי החפינה עבודה חשובה כמו קמיצה במנחה, וסבר ג"כ הריטב"א דהבעי' הלזו נפשטה. וזהו כדעת הרמב"ם, וזהו שכתב הרמב"ם וחפינת הקטורת עבודה היא. וכוונתו כמו"ש הריטב"א דהיינו בכדי להשלים התנאי דד' עבודות, שזהו המעכב לפיגול בהקטורת דמקטירין כל השנה, משא"כ הקטורת דיוהכ"פ שניתוסף עבודה, וזהו עבודת החפינה ולהכי מחשבה נתפסת בה. ז ותצא דין מחודש בהקטורת של יוהכ"פ דנתפס בהו מחשבה לפיגול גם לענין חיוב כרת. וזהו דלא כהתוס' שכתבו דכל עיקר הא דבעי ד"פ וגם הפשיטות דפסלה מחשבה לא הוי רק להיות פסול, אבל לא לכרת. וזהו דסברי התוס' דקטורת דיוהכ"פ שוה להא דקטורת של כל השנה. אבל להרמב"ם והריטב"א חמירא טובא הקטורת של יוהכ"פ דמחשבה פועלת עליהן להיות פיגול גם לחיוב כרת, וכמוש"נ. ח וראיתי אח"כ בהמאירי ליומא כתב וז"ל חפינת הקטורת וקומץ המנחה עבודה גמורה היא. וכל מחשבת פיגול פוסלת בהם, ד"ל שאם חשב בחפינתו או בקמיצתו על מנת להקטירו למחר נתפגל עכ"ד. והנה מדכתב חפינת הקטורת והקמיצה דהמנחה ביחד ובשניהם יש פיגול. ע"כ כוונתו לפיגול גמור גם לחיוב כרת דבקומץ המנחה פשיטא שיש כרת בפיגולו, הנה כן במחשבה דחפינה יש כרת בפיגולו, ולא בעינן דבר הניתר במקום שאין מתיר וניתר כמו"ש לעיל, וזהו כמו שביארנו לשיטת הרמב"ם והריטב"א, וזהו שיטת המאירי, ומזה מוכה להדיא כמו שכתבנו בס"ד. א ע"ב בעי דב פפא חישב בחתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמי או לא. תיקו. והנה לפירושו של הריטב"א דמפרש דלענין פיגול בעינן ד' עבודות, ובחפינה ישנן ד' עבודות. ולזה בעי הגמ' לעיל בחפינה אם ישנן בפיגול. ולפי"ז תמוה טובא הלא בחתיית הגחלים ליתא ד' עבודות, וא"כ לא דמי לקמיצה. אמנם ראיתי בריטב"א מפרש דלאו לענין פיגול מיבעיא אלא לענין פיסול ההקטרה שהקטיר באותן גחלים, יעוי"ש. והיינו שיהיה הדין דאותן גחלים כדין מנחת כהנים ומנחת כהן משיח דליתא במחשבת פיגול רק לפסולא גרידא. אמנם לא כן משמע ברמב"ם שם שכתב וז"ל חפינת הקטורת עבודה, והמחשבה פוסלת בה וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה, שמכשירי קרבן כקרבן עכ"ל, משמע מדבריו שחד דינא אית להו לשניהם, ואם נפרש בדברי הרמב"ם בחפינה דהוי גם פיגול כמו שכתבנו לעיל לדברי הריטב"א והמאירי. א"כ סבר דגם בהחתייה דהגחלים הוי פיגול מעליא וזה תמוה דמדוע תהי' החתייה דהנחלים עדיפא ממנחת כהנים וכדומה. איברא דיש מקום לומר