נזר הקודש - יומא קה

במלא חפניו דבעי רב פפא. והיינו דסבר דבעי' זו אזלא ג"כ אם אמרינן דבין הבינים בקומץ פסול. - אבל אם אמרינן דבין הבינים בקומץ כשר, מטעם דהביאור מלא קומצו כדקמצי אינשי וגם זה בכלל. - א"כ בחפינה ג"כ מלא חפניו כדחפני אינשי, וכמו שאמר רב פפא הכא כן בחפינה. והבין הבינים בכלל מלא חפניו מטעם דזה הוי ג"כ כדחפני אינשי וע"כ הא דבעי ר"פ הכא בדין הבינים במלא חפניו, זהו לפי מה שסבר הש"ס דהקמיצה הוי מעבודות הקשות, אבל לפי מה שסבר רב פפא עצמו במנחות כדקמצי אינשי. - שוב אין מקום להסתפק בבין הבינים של מלא חפניו ביוהכ"פ, וכמוש"נ. ח והנה ראיתי בהמאירי כתב וז"ל ומה שהוא בין האצבעות סותמין אותו ואינו נראה לא מבחוץ ולא מבפנים והוא הנקרא בסוגיא זו ביני ביני, י"א שהכל בכלל הקומץ, ולא עוד אלא שיש פוסקים כך אף במה שנראה מבחוץ, הואיל והדביק הוא את ידיו כפי היכולת, עכ"ל. - והנה קשה טובא מה שכתב די"א שהכל בכלל הקומץ. דהלא מבואר בסוגיא דספק הוי. והוא בעי' דלא איפשטא, וא"כ היאך יש לומד בפשיטות שהוא בכלל הקומץ כיון דבעי' זו לא נפשטא בש"ס. עוד תמוה ביותר מה שכתב ולא עוד אלא שיש פוסקים כך אף במה שנראה מבחוץ, והיינו דגם מה שנראה מבחוץ בכלל קומץ יחשב. דזה תמוה ביותר דהלא איתא בסוגיא להיפך דהלא קאמר הש"ס דבראי לא תיבעי לך דודאי שירים הוא. וזה לא נדחה בש"ס וא"כ היאך מילאו הפוסקים לומר ההיפך. ועוד לפי מה שכתבו התוס' דבעי' דרב פפא בעי לקמן בין הבינים של מלא חפניו דהוי באת"ל דבקומץ הוי קומץ פסול. נמצא מבואר דעכ"פ אין לומר דבקומץ הוי דבין הביניים שהוא בכלל הקומץ ומקריבין אותו עם הקומץ על המזבח, וצע"ג, ט אמנם לפי מה שביארנו בשיטת הרמב"ם באופן השני דלשיטתו בקומץ דלא הוי מעבודות הקשות מטעם דלא בעינן מחיקה בגודל ולא באצבע הקטנה. ולשיטה זו ע"כ הבין הבינים בכלל הקומץ יחשב, וגם מה שנראה מבחוץ ג"כ בכלל הקומץ מטעם דכל קומץ בא קמח מבחוץ, ובכלל קומץ הוא. וע"כ המאירי נתכוון לשיטת הרמב"ם, וכמוש"נ. י י תוס' ד"ה הדר פשטה בין הבינים ספק. ונפק"מ אי טבלא הוי אם נתערב בחולין שבעזרה וכו'. ותמוה טובא הא הני טעמים הא דטבל לא בטל לא שייך הכא. והיינו לפי מה שמבואר בנדרים נ"ח דטבל לא בטל מטעם דהוי דשיל"מ, וזה לא שייך הכא במנחה מטעם שהוא לאחר הקמיצה דליתא בשאלה. עוד טעם איכא בטבל דלא בטל מטעם דכהיתרו כך איסורו כמבואר בע"ז ע"ג וגם זה ליתא במנחה. וכבר הקשו בזה בקר"א למנחות י"א ובגבו"א הבא. ובנוב"ת האו"ח סימן קי"ד כתב דהכא שייך כהיתרו כך איסורו עפ"י הסוגיא במנחות כ"ו דפליגי ר' יוחנן ור"ה קומץ אימתי מתיר שירים באכילה דר"ה סבר משמשלה בו האור ופירש"י במקצתו. הרי מבואר דהיתרו במשהו, וא"כ אמרינן דכן איסורו ג"כ במשהו. עוד בזה דלא חלקו בין טבל לטבל יעוי"ש. יא והנה תמהני מדוע לא נימא נפק"מ דאי טבל הוי א"כ הקומץ לא התיר את הבינים כיון דנשאר בטבלו, וא"כ הרי זה כחסר מן השירים, דמה לי אם חסר ממש, או אם הוי חסר מלהיות ניתר עם השירים. דהרי ע"כ בעינן שהקומץ יתיר את כל השירים כולו. ולא דמי לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה. מטעם דעכ"פ עשה הקומץ את ההיתר על כל השירים, משא"כ באופן שנשאר בטיבלא, הרי לא פעל הקומץ על כל המנחה, והרי זה כמנחה שחסרה קודם קמיצה דלכו"ע לא מהני כמבואר במנחות י' ע"א בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל. וגם לא דמי להא שכתבו התוס' שם ד"ה אותן שירים אסורים באכילה, דשאני בזה שחסר עליהן המתיר, וצ"ע. יב עוד מה שכתבו התוס' בדעתיה דכהן תליא מילתא תמוה טובא היאך שייך לומר דאם הכהן בדעתו שתישאר בין הבינים בטיבלא הוי טבל, מה שייך בזה דעתי', אטו בדידי' תליא מילתא, הלא בדינא תליא אם הוא קומץ וגם הבינים בכלל לא מהני מה שבדעתי' שתישאר בטיבלא. ומה שאיתא במנחות כ"ד בדעתו דכהן, התם הפירוש שדעתו על העשרון, ולא על מה שמונח שם יותר מעשרון כמבואר שם, וזהו מפני שדין התורה כן הוא לקמוץ מעשרון. א דף מ''ח, בעי מר בר רב אשי אפרי' למנא ודבקיה לקומץ בארעיתיה דמנא מהו הנחה בתוכו בעינן והא איכא, או"ד הנחה כתקונו בעינן, תיקו. והנה מדקאמר הנחה בתוכו בעינן והא איכא משמע דאיכא תוך גם מלבר. דהיינו דאיכא חקק שם. ומדוע לא הוי הנחה כתקונו, היינו משום דאין משתמשין בהחקק שמבחוץ. אבל קשה מה שהקשו התוס' מהא דאמר שמואל בזבחים פ"ח דאין כלי שרת מקדשין אלא בפנים. והנה לכאורה אפשר לומר דכיון דאיכא תוך גם מבחוץ נקרא זה גם כן פנים. וע"כ צריך לומר דלמ"ד כלי שרת לא נתקדשו מבחוץ כדאיתא במנחות נ"ז דפליגי תנאי בזה. וע"כ גם כשאיכא תוך ג"כ לא נתקדשו באבראי. אבל כל זה בהכלים שנמשחו בשמן המשחה בימי משה. אמנם בהכלים שנעשו קדושים בעבודתו. ועבודתן מחנכתן א"כ איכא למימר דבאופן שעושה העבודה בהתוך שמבחוץ מדוע לא אמרינן דנתקדשו בעבודה זו עצמה. איברא דרבינו חיים שם בזבחים מפרש דכל עיקר דינו של שמואל בא למעט באופן שחקק מושבו מבחוץ. ומכח זה הקשו התוס'. אבל יש להבין הכל טעמא מאי, דהלא כיון דאיכא תשמיש ראוי לעבודה, א"כ עבודה זו תהא מחנכתו לקדושה. ומדוע לא אמרינן דדינא שמואל בכלי שרת שנמשחו בשמן המשחה מיירי, ובזה משמיע לנו שמואל דכיון דבזה באה הקדושה ע"י המשיחה, לא פעלה המשיחה על מבחוץ, אבל בהכלים שאח"כ לאחר שנגנז השמן המשחה, ועבודתן מחנכתן שפיר אפשר לומר דאין הבדל בין פנים לחוץ. ואפשר שמטעם זה פירש"י הא דאמר שמואל בפנים דהיינו בעזרה היינו דאין כלי שרת מקדשין חוץ לעזרה. וכנראה שכן מפרש הרמב"ם והוא בהא דכתב בפר"ג מפסוה"מ ה"כ שפוסק כדברי שמואל בכל דבריו, וכתב כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש, יעוי"ש. ולא כתב הרמב"ם הא דקאמר שמואל בפנים מה בא למעט,