נזר הקודש - יומא קג

בכף ינהוג כסדר שהעולם נוהג בזה הוי לקיחה מעליא. וזהו כוונת הש"ס שמסיק כדאשכחן בנשיאים, והיינו דכיון שכן הסדר להביא בכף והוא דרך כבוד, בזה הוי לקיחה מעליא גם על ידי הכף, וע"כ זה היתה כוונת התורה. ט אמנם כל זה לענין הבאה. אבל המלא חפניו שאמרה תורה בזה ע"כ לרבה בעינן מלא חפניו ממש. וא"כ הא דבעי הגמ' לקמן מהו שיעשה מדה לחפינה ע"כ זהו לרבא דסבר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, וכן פירש"י לקמן ע"ב ד"ה רב פפא, אבל לרבה אין מקום לבעי' זו. ויש לחקור מדוע פירש"י סתם דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ולא פירש דזהו רק לרבא דסבר כן בסוכה, וכנראה שזהו כוונת מרן רע"א בגיוה"ש שם בסוכה שמציין שם בהא דרבא אמר לרש"י זו. והיינו מדוע לא פירש"י דזהו לרבא. ואפשר לומר דסבר רש"י דכיון דאמרה תורה דהבאה על ידי כף, א"כ חזינן מזה דלאו דוקא בעינן הלקיחה בעצמו של הכהן גדול. וכיון דהאי ילקח הוא לאו דוקא בהא דחפינה, א"כ שוב יש מקום לומר דגם עצם החפינה לא בעינן ולקה ממש. וא"כ אזלא בעי' זו גם אליבא דרבה. ובזה אתי שפיר דלא קאמר הש"ס דזה תליא בפלוגתא דרבה ורבא. ולזה נחית רש"י ופירש סתם דאמרינן בסוכה לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, והכוונה דהכא הוי לכו"ע. ו והנה גם בזה דתניא לעיל מ"ד ע"ב בכל יום לא היה לה ניאשתיק והיום היה לה ניאשתיק יעוי"ש, קשה ג"כ הא הוי לקיחה על ידי דבר אחר, בשלמא לפירש"י שפירש טבעת ניחא, אבל לפירוש התוס' דפירש נרתיק של עור, תקשה מזה לרבה דאמר לקיחה ע"י דב"א לא שמה לקיחה, והכא כתיב ולקח מלא המחתה. איברא דיש לומר דזהו כוונת הירושלמי הובא בתוס' דפריך ואינו חוצץ ומשני קובעו במסמר, ופירשו התוס' דבאופן זה יחשב כגוף דמחתת, יעוי"ש. אבל ש"ס דילן מדלא פריך לה, וגם לא פריך מזה לרבה דהוי לקיחה ע"י דב"א, מוכח מזה דסבר הש"ס דילן דזה לא הוי לקיחה ע"י דבר אחר כיון דאורחי' בזה לכרוך הבית יד במטלית בשעה שהוא חם. ונפלאתי שלא כתב הרמב"ם דהיה ניאשתיק למחתה זו ואף שזו דברי בן הסגן. אבל לא הובא שום חולק על זה, לא הש"ס דילן ולא הירושלמי, ולפלא על הנו"כ שלא עמדו בזה, וצ"ע. יא ונראה דאפשר לומר דסבר הרמב"ם דהמשנה אינה סוברת להא דבן הסגן. וזהו מדלא חשיב לה התנא במשנה, וע"כ הטעם בזה שמפני שידה ארוכה, וביד ארוכה אין חשש כויה. ובן הסגן סבר דלא היתה ידה ארוכה רק עשו לה ניאשתיק. אבל התנא דהמשנה סבר דהיו עושין לה יד ארוכה בשביל שלא יכווה. והיינו דאפילו במתכות דחם מקצתו חם כולו. אבל בית יד ארוך לא יגיע שם החמימות בשיעור כויה. ואם רואה הכהן גדול שהבית יד נתחמם הרבה יכול לכרוך מטלית על הבית יד כיון דלדינא קיי"ל לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. וביותר בדין מחתה והכף אשר מבואר דבהכף רבתה תורה דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ממילא גם בהמחתה כן הדין אבל אין לקבוע זה להלכה כיון דרוב פעמים בית יד ארוך אין בו שיעור כויה. - ומפרש הרמב"ם בסוגיא שמביא, תנא בכל יום לא היה לה ניאשתיק והיום הזה היה לה ניאשתיק דברי בן הסגן היינו דהש"ס מביא דבן הסגן לא סבר דהיום היתה ידה ארוכה, אלא היו עושין לה ניאשתיק. איברא שבתוספתא פר"ב דמכילתין משמע שדברי בן הסגן הוי הוספה, אבל מסגנון הש"ס שמביא תנא וכו' משמע שמפרש הש"ס דבא לחלוק. וזהו שיטת הרמב"ם. יב שם, ת"ר בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ. והנה הרמב"ם לא הביא האי דינא בהלכותיו, ועי' ברש"ש. ובספרנו נזר הקודש למנחות דף צ"ג דף הספר מבואר לנכון. יג שם, איבעיא להו מהו שיעשה מדה לחפינה וכו'. ביאור הענין דהמדה תהיה לפי חפניו של כל כהן וכהן, לפי מה שהוא, ולכאורה מה מקום לבעי' זו הלא כיון שמצינו שאין עושין מדה לקומץ. - וע"כ הטעם בזה שכוונת התורה דהמדות של המקדש היו באות קצובות, ולא מה שהוא בא בערכו של הכהן, אמנם נראה דכיון דמצינו בזה בהא דמחתה של גחלים כאשר יבואר, והוא דהנה נראה אם תהי' מדת החפינה גדולה כמו הא דרבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלא חפניו דאז נדרש גם מדה גדולה להמחבת של גחלים דע"כ זה לא אפשר שהמחבת של גחלים שהיא בת שלשת קבין ביוהכ"פ, והקטורת בת ארבעת קבין, והלא הרבה מהן מתפזרים על הרצפה, וע"כ דהא עושין המחתה יותר גדולה. וכן מצאתי בהמאירי. נמצא דמדת המחתה לפי ערך החפינה של הכהן גדול, וכיון שהמחתה באה בערך, לכן בעי הש"ס גם בדבר החפינה. יד והנה הרמב"ם לא הביא לבעי' זו אף לספק - ונפלאתי על הנו"כ שלא עמדו בזה, וצ"ע. טו ונראה דהוקשה להרמב"ם מה זה בעי הש"ס אם יכול לחפון במדה, הלא כיון דקיי"ל לקיחה ע"י דבר אחד שמה לקיחה א"כ בודאי יכול לחפון במדה, וגם רש"י מפרש לקמן בד"ה רב פפא דסברה האי סוגיא דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, וא"כ הוקשה להרמב"ם מדוע לא קאמר הש"ס דזה תליא בדין לקיחה ע"י דבר אחר אם שמה לקיחה. להכי נראה דהרמב"ם מפרש לבעי' זו דבעי מהו שיעשה מדה לחפינה, היינו דאם עושין מדה דאז משערין במלא הפנים של אדם בינוני כמו שהדין בכל שיעורי תורה דמשערין בבינוני כמבואר בפרי"ז דמס' כלים. ובקומץ ג"כ אם לא אמרה בקומצו דוקא דאז היו עושין מדה לקומץ לפי ערך קומץ של אדם בינוני. ואם יש מקום לומר דכוונת התודה למדה של מלא חפניו, דאז היו עושין מדה לפי מדת חפנים של אדם בינוני. - וזהו משום דמדה האמורה במקדש היתה קצובה. ואז גם עצם החפינה היו משערין לפי אדם בינוני. - אבל יש סתירה לזה מעובדא דרבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלא חפניו. מבואר מזה דהתורה אמרה השיעור במלא חפניו של כל אחד ואחד. - וא"כ אם עושין מדה לחפינה ע"כ ג"כ תהי' המדה לפי ערכו של כהן גדול, וזה לא מצינו במדות שבמקדש, משום דכל המדות היו קצובות, ואין להקשות דהלא ע"כ הא דמחתה של גחלים היתה צריכה להיות מחזקת