נזר הקודש - תמיד עא

כשרה בבמה ממילא אם העלתה אשה אימורין על המזבח בפנים לא תרד, ממילא חייבת על זה בחוץ. והנה בספר מקור ברוך סימן א' העיר בזה, ורק הקשה מהא דאיתא בפסחים ס"ג אמר רב פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת, ומדוע נקט כהן כיון דגם זר ואשה שכשרים בבמה ואם העלו על המזבח לא תרד, ואם כן יש לחייבם על העלאה על המזבח כשיש להם חמץ. אבל נראה דלא קשה משום דלענין איסור דלא תשחט על החמץ בעינן הקטרה כשרה, היינו הקטרה שמרצה, וכדאיתא בירושלמי דבעינן דוקא קרבן כשר ולא פסול וע"כ דלא סגי בזה שלא תרד מעל המזבח שזהו רק מפני שנעשה לחמו של מזבח, אבל ע"כ חסר בזה ריצוי וכמו שפירש"י בזבחים צ"ב במשנה, הלכך ע"כ בעינן הקטרה כשרה היינו שמרצה, אבל כשהעלו פסולין חסר בזה ריצוי, ואעפ"י שהפסח מותר באכילה זהו מטעם אחר משום דהוי כנאבדו האימורין, אבל להתחייב משום לא תשחט על חמץ בעינן הקטרה כשרה דוקא. והנה במנחת חינוך מצוה פ"ט רוצה לומר דלהכי בעינן כהן מטעם ההיקש דאיתא שם בסוגיא משום דכתיב לא תשחט ולא ילין לומר דכל שישנו בלא ילין ישנו בלא תשחט, ואזהרה זו מוזהרת על הכהן יעו"ש. נראה דזה לא הוי כוונת ההיקש, דעיקר ההיקש בא ללמדנו דהל"ת דלא תשחט איתא גם בהני דלא מעכבי כפרה וכן פירש בהמאירי, אבל אין מזה הוכחה דבא ללמדנו דבעינן כהן, ועוד דע"כ גם הבעלים דהפסח שלהם מוזהרים בלא ילין, לכן נראה דהכוונה דבעינן הקטרה מעליא, ולא סגי הא דאם עלה לא תרד להכי בעינן כהן, ואעפ"י שהרמב"ם כתב בפר"א מק"פ ה"ה סתם ואחד המקטיר, ע"כ גם כן כוונתו מי שכשר להקטיר. שם ה"ד, שחיטת הפסח אחר חצות, ואם שחטו קודם חצות פסול, ומרן לא הראה מקורו. - אבל כן איתא בזבחים י"ב אלא אמר רבי יוחנן פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו, וכן פסק הרמב"ם בפרט"ו מפסוה"מ הי"ד, ושם הראה מרן לסוגיא דזבחים, וכן תנן במשנה פסחים ס"א שחטו קודם חצות פסול משום שנאמר בין הערבים יעו"ש, ולכאורה קשה מדוע מעכב כיון דלא שנה עליו הכתוב לעכב וכמו שאם נזרק דם הפסח קודם לתמיד כשר ופירש"י שם דאע"ג דאמרן יאוחר דבר וכו' אבל לא מיפסל בהכי משום דלא שינה עליו הכתוב לעכב, והא דלא פירש"י כן גבי שחיטה משום דשחיטה לאו עבודה היא, ופשיטא שלא יופסל עבור הקדימה, ואם כן לפי"ז הכא בשחיטת הפסח מדוע נפסל עבור הקדימה דקודם חצות, ואפשר לחלק בין קדימת הסדר לקביעה דהזמן, והיינו דלענין שינוי הסדר בעינן קרא לעכב, אבל בקביעות דהזמן הכוונה דקודם לזה הוי כמו ששחט בשאר ימות השנה ולא בעינן לעכב דממילא הוי עיכובא. עוד נראה לפי מה דאיתא בירושלמי בפסחים פר"ה שלהי ה"ג לענין שחטו לפסח קודם לתמיד כשר, ותני כן יכול אם קדם פסח לתמיד לא יאוחר דתמיד תלמוד לומר תעשה ריבה יעו"ש, הרי דרבתה תורה דפסח קודם לתמיד כשר, ומזה שמעינן דכיון דלא רבתה תורה דאם שחט לפסח קודם חצות דכשר, מזה שמעינן דקודם חצות פסול, והא דפירש"י מטעם דלא שינה הכתוב הוא לענין זריקה משום דהא דרבתה תורה מתעשה זהו לענין שחיטה, והיינו כמו שאיתא שם בירושלמי משום דאם שחיטת הפסח קודם לתמיד פסול אם כן הרי זה כאילו לא נשחט ופשיטא שהתמיד בא אחריו, אבל בזריקה הוי אמינא כיון דעכ"פ כבר נשחט הפסח בכשרות, וגם זרק הדם הפסח קודם, דאז יש מקום לומר דהתמיד נפסל, על זה פירש דאפילו הכי כשר מטעם הואיל ולא שינה הכתוב, וראיתי באור שמח שנחית לזה. אמנם נראה דיש בזה גם שנה הכתוב לעכב מהא דאמרה תורה לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים הרי דתלה הכתוב שחיטת הפסח בזמן איסור החמץ שהוא בחצות היום, והרי זה כשנה הכתוב לעכב, ולהכי אם שחט הפסח קודם חצות פסול. שם, ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים, אחר שמקטירין קטורת של בין הערבים, ואחר שמטיבין את הנרות וכו', וקשה מדוע לא חשיב החביתין שהכהן גדול מקריב המחצה בין הערבים. - ואפשר מפני שזה בא בהקטרה עם התמיד ביחד כמו שכתב הרמב"ם בפר"ג מתו"מ הל' י"ח וז"ל, חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום מחצה בבוקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערבים עם תמיד של בין הערבים עכ"ל. והיינו דבשעה שמקריבין את התמיד מקריב כהן גדול את החביתין, ומרן לא הראה הזה מקום שהקטרת החביתין היתה עם התמיד ביחד.