נזר הקודש - תמיד סד

אדם מדוע אינם נכנסים לעזרה? ואם כן איכא חשדא שאינם מכבדים את המקדש. ובזה אתי שפיר הא דהשמיט הרמב"ם הא האיכא בינייהו מפנקי וגדיל שישורא, משום דכיון דעכשיו שטבולי יום לא יכנסו למחנה:

וליכא חשדא דביטול מלאכה רק איכא חשדא דכבוד המקדש, וחשדא זו ישנה גם במפנקי וגדיל שישורא. ובזה מיושב שיטת הרמב"ם לנכון מה שפסק בהל' תו"מ, ולפי מה שמפרש הכא המשנה דתמיד, והנה המהרש"א בפסחים שם מקשה על הרמב"ם מכח סוגיא דפסחים שם, לפי מה שביארנו אתי שפיר בס"ד. פרק ששי משנה ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה של בין הערביים. - והביאור בזה כמו דאיתא בספרי פ' בהעלותך, יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהיו דולקים לעולם, ת"ל מערב עד בוקר, יכול כולם ת"ל לפני ד' תמיד שיהיה נר מערבי תדיר שממנו מדליק את הנרות בין הערביים, ע"כ, שמענו מזה דבהששה הנרות המצוה רק שיהיו דולקים מערב עד בוקר, ולא כל היום, אבל הנר מערבי שהוא לפני ה', בזה אמרה תורה תמיד שיהיה דולק גם ביום. ויש לעיין עיקר המצוה דתמיד הנאמרה בנר מערבי אם הכוונה שיהא נותן שמן הרבה שתהא דולקת גם כל היום, או שהכוונה שיתן שמן בבוקר לאחר שכבתה שתהא דולקת כל היום בכדי שיהיה מדליק את הנרות של בין הערביים ממנה. - והנה בדבר נתינת השמן מבואר בברייתא בשבת כ"ב ובמנחות פ"ט. שהיה שמן בנר המערבי כמדת כל הנרות, וע"כ כוונת התורה תמיד שיהא מדליק בבוקר לאחר שכבתה הדלקה מחדש עד בין הערביים. דאין לומר דכוונת התורה תמיד בנר המערבי מטעם הנס שהיתה דולקת מערב עד בין הערבים כמבואר בברייתא דכן היתה עד מות שמעון הצדיק, דע"כ לא שייך ציווי ד' לעשות על סמיכת הנס שזהו מעשה ד' ולא מעשה אדם, וע"כ הציווי ד' היתה שאם כבתה בבוקר כשארי הנרות שיוסיף שמן שתהא דולקת עד בין הערביים, עוד יש לעיין אם רואה בבוקר שכבתה הנר מערבי אם מחויב תיכף להדליקה בכדי לקיים הא דאמרה תורה תמיד, והיינו לעיין שלא תהיה הנר מערבי כבויה, או דלמא שהכוונה רק להדליקה למען להדליק ממנה לחברותיה ונראה להעיד בזה שפירש"י בחגיגה כ"ו ע"ב בהא דקאמר הש''ס מנורה לא כתיב בה תמיד, והוקשה לרש"י הלא גם במנורה כתיב תמיד, ומפרש דהכוונה תמיד מלילה ללילה כמו התמיד האמור בקרבן תמיד יעו"ש. ומשמע שליתא כלל הדלקה דנר מערבי גם ביום וכמו שפירש"י שם לפיכך כל היום אתה יכול לסלקה ולהטבילה, וקשה הלא זה הוי היפך מה דתניא בספרי, וגם פשטות המשנה הכא משמע ששנה התנא מניח את המערבי דולק, דמשמע שהנר המערבי דולק כל היום, ובדוחק אפשר לפרש שאם דולקת היה מניחה דולקת, אבל אם היא כבויה מניחה כמו שהיא, ורק בין הערביים היה דולק אותה מקודם, וממנה היה מדליק את חברותיה, אבל תמוה דהלא מבואר בספרי שבעינן שתהא דולקת תמיד היינו גם כל היום. והנה התוס' שם בחגיגה הקשו לרש"י ממשנה דתמיד דף ל' ע"ב, ולא הקשו ממשנה זו. - וע"כ דהתוס' סברי דמשנה זו יש לפרש כמו שפירשנו, ולכן הקשו ממשנה זו דמשמע שכל היום היתה דולקת, וכן מפורש בתוס' מנחות פ"ו ד"ה ממנה, יעו"ש. וזהו משום דכתיב בה תמיד, והתוס' כתבו שם דאם מצא כבויה נותן בה שיעור שמן חצי לוג בכדי שתהא דולקת עד בין הערביים. ונראה דסבר רש"י דע"כ הא דאמרה תורה תמיד גבי נר מערבי הוא לאו דוקא לנר מערבי אלא לכל הנרות, ופירוש תמיד היינו תדיר כמו תמיד הנאמרה בעולת תמיד, ומזה עצמו מוכח כן מדחזינן שהיה נס בנר מערבי שהיתה דולקת כל היום בנס מוכח דלא נאמרה הציווי לבני ישראל שתהיה דולקת כל היום כולו, והיינו דאם הוזהרו בני ישראל על זה בודאי לא עשה הקב"ה להפקיע את ישראל ממצוה, וע"כ עיקר המצוה הוא מערב עד בוקר, ויש גם מצוה להדליק את הנרות מנר מערבי, והיינו דבין הערבים המצוה להדליק את הנר מערבי מאש של המזבח, וממנה מדליק את חברותיה זהו מדין התורה, ורק חכמים עשאו כן להדליק את הנר מערבי אם היא כבויה דהיינו לאחר שמת שמעון הצדיק, הוא משום