נזר הקודש - תמיד סג

של אנשי משמר, והיה משגיח שכל כהן שהוא טמא יעמוד במקום הזה, היינו שלא ילכו לביתם, כדי שלא יאמרו שעצלים הם בעבודה ולכן לא באו, ולהכי היה החוב מוטל עליהם לבוא, והממונה היה מעמידן במקום הראוי להם, כן נראה מפירושו של הראב"ד והרא"ש. - אמנם נראה דזה תליא בהא דפליגי אמוראי בפסחים פ"ב דאיתא שם מ"ט רב יוסף אמר כדי לביישן, ופירש"י מפני שלא נזהרו מטומאה, רבא אמר מפני החשד, ופירש"י שלא יחשדם שמפני מלאכתן הן נחדלין מלבוא לעבוד עבודה יעו"ש. - והנה לפי הפירושים שכתבנו זהו לשיטת רבא שהוא מפני החשד, ויש להבין מדוע דחו הטעם דכדי לביישן. ונראה דכיון דקאמר שם הש"ס מאי בינייהו, ומשני איכא בינייהו מפנקי אי נמי דקא גדיל שישורא דמפני החשד ליכא, וכדי לביישן איכא, ולפי"ז איכא נפק"מ רבתי לדינא. אבל יש לעיין מדוע תפסו להטעם דמפני החשד ודחו לדברי רב יוסף דהלא יש בזה סברא נכונה אשר כדאי לביישן שיזהרו מטומאה, וזה ישנו גם במפנקי ומקא גדיל שישורא. ונראה דהנה הא דכדי לביישן איכא הני שנטמאו באונס, ולא נכון לביישן להענישן דאונס רחמנא פטריה, וא"כ אינן בני עונשין לביישן. - ולפי"ז מדוע לא קאמר הש"ס איכא בינייהו הני שנטמאו באונס, מזה מוכח דסבר הש"ס דברי רבא לעיקר שהוא רק מפני החשד, ולהכי תפסו המפרשים לדברי רבא לעיקר. כתב הרמב"ם בפ"ה מתו"מ ה"ה וז"ל, וראש המעמד כשהיה שומע את קולה היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח מפני החשד, שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן עכ"ל. - והנה מפרש הרמב"ם מפני החשד שהוא לפי דברי רבא, אמנם מפרש שהממונה העמיד שם לאלו שממתינים לכפרתן, וזהו לשיטתו שמפרש הכא במשנה שהיה מעמיד המצורעים שכבר טהרו מצרעתם כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם, אבל יש להבין מה זה שאמר מפני החשד, מה שייך בזה חשד, ומרן הכס"מ מפרש כפירש"י שלא יאמרו שמפני מלאכתן הם נחדלים מלעבוד עבודה, וזה תמוה כי אין שייכות לדברי הרמב"ם. והתוסיו"ט העיר בזה יעו"ש, והתוסיו"ט מפרש חשדא שלא יאמרו שאינם נכנסים לפי שאין נכבד בעיניהם המקום המקודש, יעו"ש. אבל קשה לפי"ז היאך יפרש הרמב"ם הא דאיתא בגמרא דאיכא בינייהו מפנקי וגדיל שישורא, דמזה מוכח דכל עיקר חשדא איכא מטעם ביטול מלאכה, וזה לא אתי שפיר לפי פירושו של התוסיו"ט לשיטת הרמב"ם. גם קשה מדוע השמיט הרמב"ם הנפק"מ שבש"ס דבהני דליכא חשדא דאלו אין מעמידין בשערי מזרח, ובלח"מ דחק בזה טובא. ונראה דהנה יש להבין מדוע מפרש הרמב"ם דהטמאים הם מצורעים שנטהרו מצרעתם וממתינים על דם האשם, ומדוע לא מפרש הרמב"ם טבולי יום מאיזה טומאה שהוא, וכמו שפירשו רש"י ותוס'. ונראה דהוקשה להרמב"ם הא דהקשו התוס' שם בפסחים ד"ה היה מעמיד וכו', מהא דאמרינן ביבמות ז' ובכמה דוכתי דטבול יום אינו נכנס במחנה לויה, ומה שתירצו התוס' שם דמיירי בעזרת נשים ולפנים נראה להרמב"ם לדוחק או דלא סבר כן. לכן מפרש דמיירי במצורעים שנטהרו מצרעתם וממתינין על דם האשם, ולהם הותר לכנס למחנה לויה כדאיתא ביבמות מתוך שהותר לכהונות הותרה לו גם לעמוד שם, וממילא כיון שכל הטמאים טבולי יום אסורים לעמוד שם, ממילא כל הרואה שעומדים שם כהנים ואינם נכנסים לפנים לעבודה, יש בזה חשדא שאינם חסים על כבוד המקדש, להכי הממונה מעמידם ומודיע שלהם הותרה לעמוד שם אעפ"י שהם מחוסרי כפרה, וזהו מפני שממתינים על דם האשם. והם והסוגיא דפסחים שם ע"כ אזלא קודם שחידשו דטובל יום לא יכנס למחנה לויה וממילא עומדים שם הטמאים טבולי יום כדין, אבל מדוע הממונה מעמידן שם ובזה פליגי רב יוסף ורבא, דרב יוסף סבר כדי לביישן, ורבא סבר מפני החשד, היינו שלא יאמרו שמפני ביטול מלאכה לא בא להכי מעמידן הממונה, אבל כל זה קודם שחידשו דטבול יום לא יכנס למחנה לויה, אבל כיון שחידשו דטבול יום לא יכנס למחנה לויה ע"כ מתפרשא המשנה במצורעים שנתרפאו מצרעתם, ובזה ליכא חשדא ממלאכה, דהרי כמו שיש לחשוב שלא באו מטעם ביטול מלאכה, הנה כמו כן יש לומר שלא באו מטעם שהם טבולי יום. - ולפי"ז אותם כהנים העומדים שם הם בחזקת טהרה, וממילא הוקשה לבני