נזר הקודש - תמיד ס

והנה מחדש דשאני נידון זה דהבזך בתוך הכף הבא מדין הולכת הדם במזרק, והיינו דכל עיקר הא דבעינן עבודה בעצמו של כהן הוא רק במקום דבעינן ימין, מה שאין כן בעבודה שכשרה גם בשמאל, ליתא בזה הדין בעצמו של כהן ולא פסיל בזה חציצה, והנה הכא בהולכה דקטורת דהיכל לא בעי ימין, ואם כן ליתא בזה הדין דבעינן בעצמו של כהן ולא פסיל בזה חציצה, משא"כ בהולכת הדם במזרק למזבח דבעינן ימין, ופשיטא דבעינן בעצמו של כהן, להכי מיבעי שם בהניח מזרק בתוך מזרק אם זה הוי חציצה משום דבעינן בעצמו של כהן, עכת"ד יעו"ש. והנה לכאורה יש להקשות הלא בקטורת דיוהכ"פ דנוטל המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, ופריך הש"ס יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, ומשני זו מרובה וזו מועטת זו חמה וזו צוננת יעו"ש. ועכ"פ מבואר דהמחתה צריכה להיות בשמאל והקטורת בימין ורק משום דלא אפשר, ומ"מ כתבו התוס' שם מ"ד ד"ה בכל יום, בשם הירושלמי בהא דתנן דהיה להמחתה נרתיק של עור ולא היה חוצץ ומשני שקבעוהו במסמר ובטל לגוף המחתה יעו"ש. הרי חזינן דאעפ"י שכשרה בשמאל, ומ"מ הוי חציצה, ושמעתי שהעיר זה חכ"א. אמנם אי משום זה לא איריא דע"כ שאני בקטורת דיום הכפורים דלפני ולפנים כיון דע"כ בעינן שתי ידים דלא סגי להכניס הכף והמחתה בידו אחת, ובזה הוי ידו השמאלית כימין, וכיון דבעינן בעצמו של כהן, ממילא חציצה פוסלת, משא"כ באופן דסגי בידו אחת כמו הכא בקטורת דכל השנה אם בעינן ימין בעינן בעצמו של כהן, ואם לא בעינן ימין וגם בשמאל כשר, והיינו דלא נאמרה בזה כל עיקר של ימין לא בעינן גם בעצמו של כהן. עוד בזה דכיון דלא אפשר להיות המחתה עם הגחלים בימין ע"כ מוכח דזהו כוונת התורה ולקח מלוא המחתה היינו שתהיה הלקיחה בימין והקטורת בשמאל, וע"כ דהכשירה התורה שמאל ועבודה זו בשמאל הוי עבודה ממש והוי הכא שמאל כמו ימין בכל מקום, וע"כ כוונתו לחדש דבמקום שלא בעינן ימין הוא מטעם דלא הוי עבודה חשובה דליבעי ימין, וגם בכלי חול שפיר דמי, וא"כ אין זה שייכות כלל לענין דידן. אמנם בעיקר הדבר אם קטורת דכל השנה כשרה בשמאל צריכה תלמוד. והנה הגאון בספרו רבינו חיים הלוי ז"ל מוכיח מהמשנה דתמיד פר"ו מי שזכה בקטורת וכו' נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו התחיל מרדדן ויוצא, והרי במנחות י"ג איכא למ"ד הולכה שלא ברגל שמה הולכה, ולפי"ז הא נמצא דבשעת הקטרתו בשעה שהוא מרדד יש גם עבודת הולכה, ומדתנן דההקטרה היתה בחפניו, מבואר דהולכה בקטורת לא פסלה בהשמאל עכת"ד. אמנם נראה דכיון דהתם מיירי על המזבח, וכיון דכל המזבח ראוי להקטרה, להכי ליתא בזה תורת הולכה, ואין מזה ראיה להולכה ממש אל המזבח, וכן נראה מוכח מהירושלמי פר"ד דיומא ה"א דפריך שם למ"ד הילוך בזר פסול מהא דתנן נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו יעו"ש, ואם אמרינן דגבי קטורת כשר בשמאל, א"כ אין זה ענין להולכה דדם, וע"כ דפשיטא להש"ס דהולכה דקטורת הדין כהולכה דגבי דם, וגם מהא דמצינו שם בירושלמי דשאני קטורת משום דלא אפשר משום דחד כהן עביד, ומדוע לא משני דשאני קטורת דכשרה בשמאל, משמע מזה דרק גבי יוהכ"פ משום דלא אפשר הכשירה תורה הולכה בשמאל, ומטעם זה אין ללמוד להולכה דדם, ואם כן אין ללמוד מקטורת דיוהכ"פ לקטורת דכל השנה, דאפשר בימין והרי זה כהולכה דדם, ושאני בהא דתמיד ששם היתה ההולכה על המזבח ממש, ואין זה ההולכה להביא אל המזבח. איברא ברא דיש לומר דכיון דעיקר ההוכחה מהמשנה דתמיד הוא למ"ד הולכה שלא ברגל שמה הולכה וא"כ יש לומר דהירושלמי אזיל למ"ד הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, ואין להוכיח מהמשנה דתמיד להכשיר הולכה בשמאל, אבל לפי"ז תליא האי דינא אם הולכה דקטורת כשרה בשמאל בפלוגתא דהולכה שלא ברגל אם נקרא הולכה, וזה דוחק לאפושי בפלוגתא במה שלא נזכרה בש"ס, ועוד דלפי שיטת רבינו חיים ע"כ סבר רבינו הרמב"ם דהולכה שלא ברגל שמה הולכה שמזה מוכח דהולכת הקטורת כשרה בשמאל, אבל הלא הרמב"ם סבר להלכה דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה כמו שפסק בפר"א מפסוה"מ הכ"ג, וא"כ אין להוכיח מהמשנה דתמיד להכשיר הולכת הקטורת בשמאל, וכן מורה גם לשון הרמב"ם בפר"ד מעבודת יוהכ"פ ה"א וז"ל, כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושארי העבודות, ולפיכך