נזר הקודש - תמיד נז

זמן החיוב, וע"כ הכוונה דהזמנים הם מדאורייתא ולהורות דק"ש דאורייתא בהזמנים, וזהו גם כן כוונת רש"י. שם במשנה, וברכו את העם, ופירש הרמב"ם ועליהם אמרו וברכו את העם, שאנשי משמר ברכו עם העם, וכן פירש"י והברטנורא במשנה. והצל"ח בברכות שם הקשה דלמה אמרו העם אמת ויציב עם הכהנים שהרי זה היא ברכת ק"ש לאחריה. וכיון שלא קראו שמע עמהן, שהקורא עם אנשי משמר לא יצא למה אמרו אמת ויציב וכו' יעו"ש. וכן הקשה בספר חק נתן יעו"ש. והנה עתה נדפס ספר ברכה משולשת הקשה כן תוספת ר' יהודה החסיד וכן הקשה בתוספת הרא"ש. והיה נראה ביישוב שיטת רש"י דמיירי שהיו שם הרבה מישראל, והדין כששומעין ק"ש מצבור מחויבין השומעין לקרות עמהם אעפ"י שכבר יצאו כדאיתא בשו"ע סימן ס"ה, וא"כ הוא הדין באופן זה אף שאין יוצאין בק"ש זו מ"מ כששומעין קוראין שמע מחויבין השומעים העומדין שם לקרות עמהם, וממילא מחובין לברך גם אמת ויציב שהיא ברכה לאחריה. שם במשנה, ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא, והיינו שמשמר היוצא מברכין למשמר הנכנס כדאיתא ברכות י"א וכן פירש הרא"ש, וקשה הלא עתה אין כאן משמר הנכנס, משום דמשמר היוצא מקריב גם את המוספין כדאיתא בשלהי סוכה, וזה עתה בבוקר בשעת הקרבת התמיד של שחר אין זה זמן משמר הנכנס לקבל ברכה מהמשמר היוצא. - ומצאתי ברש"ש שהקשה בזה וכתב שלא היתה ברכה מיוחדת רק היתה נכללת בצור ישראל הוספת ברכה, והיינו שמלבד הברכה דאח"כ, וע"כ לפי פירושו זה הפירוש ברכו את העם לא כפירש"י בברכות עם העם אלא ברכו את העם. ויש בזה שברכו את המשמר הנכנס אעפ"י שאינם עתה עמהם יעו"ש. אבל אינו כן, מדהקשו התוס' שם מה זה ברכה שאין בה לא שם ולא מלכות יעו"ש, משמע שהיתה ברכה מיוחדת. עוד פירש דברכו את העם היינו שמברכין העם, שונה התנא דכמו כן מברכין למשמר הנכנס בזמנו, גם זה דוחק גדול דמשמעות המשנה דמברכין עתה, וגם עיקר הדבר לפרש שברכו את העם אינו מדויק דהלא אין כאן ברכה להעם, ורק שבח והודאה לד' על הבריאה של המאורות, וע"כ הפירוש וברכו את העם עם העם או כמו שאיתא בשיט"מ למחוק לגמרי את העם. והנה מוכח מדברי הראב"ד דהברכה להמשמר הנכנס נאמרה עתה, ומטעם זה הקשה מדוע מתפללין לאחר זריקה ולא מקודם והלא מוטב להתפלל גם קודם שחיטה כדי שיקובל הקרבן ברצון יעו"ש, הרי מבואר דמפרש דהברכה נאמרה עתה בזמן הקרבת תמיד של שחר, וע"כ צריך לומר דאעפ"י דהפרידה של היוצאים והנכנסים היתה בשבת לאחר שש דהיינו לאחר הקרבת המוספים, אבל הברכה נאמרה מקודם בתמיד של שחר מפני שזה הזמן הוא שעת רצון לפני הקב"ה, ומתברכים הם המשמר הנכנס שלא בפניהם, ומוכח דלא בעינן שיהיה המתברך בפניו דוקא. והנה בהא דהקשה הראב"ד דטוב יותר לברך קודם השחיטה והזריקה דהתמיד בכדי שיתקבל הקרבן, יש לעיין הלא הברכה היא להמשמר הנכנס, ומה שייך זה להקרבן של שחר שהוא על ידי משמר היוצא, וע"כ דסבר הראב"ד דכיון דברכה זו מברכין עתה בעת הקרבת התמיד טרם בא משמר הנכנס, ע"כ יש בזה ברכה גם להמברך כדאיתא בחולין מ"ט, רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים ולכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים יעו"ש. וה"נ כשהכהנים דאנשי משמר מברכין למשמר הנכנס, ממילא הם מתברכין מהקב"ה שיעלה הקרבן לרצון. ומטעם זה מברכין ברכה זו למשמר הנכנס אחר שש, ובזה הקשה הראב"ד דלפי"ז היה נוח יותר לברכה זו גם קודם שחיטה וזריקה. משנה ב', אמר להם חדשים לקטורת וכו'. והנה קשה למה כתבה תורה בקטרות טהור כדכתיב בפ' תשא פ' ל' פסוק ל"ה ממולח טהור קודש, וכן בויקהל ל"ז פסוק כ"ט ואת קטורת הסמים טהור, לשיטת הסוברים דחיבת הקודש מדרבנן ועצים ולבונה מקבלין טומאה מדרבן מה שייך טהור לגבי מעשה הקטורת. והנה ראיתי בפירוש הטור על התורה בפ' ויקהל כתב וז"ל, ועל קטורת כתב טהור לומר שמקבל טומאה בחיבת הקודש עכ"ל. אבל לפלא שלא