נזר הקודש - תמיד נה

דבטלו תורת מי חטאת מטעם חסרון שמירה, להכי אין כאן טומאה כלל. אמנם כל זה בהמי חטאת דאיתא טומאת בית הסתרים בהמשקין, משא"כ במת שהוא עצמו אין לו טומאה הכוונה שאין לו גם טומאת עצמו, גם לענין זה להיות נוגע במת, וזהו שאמדו רבותינו צדיקים במיתתן קרוים חיים, וכעין שאמרו בירושלמי הובא בתוס' כתובות ק"ג ד"ה אותו היום אין כהונה, והכוונה לפי קדושתו של רבינו הקדוש שלא נהנה מעוה"ז אין בו דין טומאה, וזהו שאמרו אנשי הנגב הרוצה שיחיה ימית עצמו, וכמו שפירש המהרש"א ויחיה. ובדבר השאלה ששאל אלכסנדרס מוקדון לאנשי הנגב מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב, יש בזה ביאור דברים בספר "באר הגולה" להגאון מהר"ל מפראג דף מ"ה בארוכה. פרק חמישי משנה אמר להם הממונה וכו' שמע והיה אם שמוע, וכתב הרא"ש אעפ"י שלא הגיע זמן ק"ש כדאמרינן ביומא ל"ז הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו, והם היו צריכים להקדים לקרות קודם הזמן כדי לעסוק בעבודת התמיד יעו"ש. וקשה טובא אם גם באמת הדין שאינם יוצאים ידי חובת קריאת שמע, אם כן מה תועלת יש בקריאתן קודם הזמן. והנה הכס"מ בפר"א מהל' ק"ש הי"ב מביא בשם הר' מנוח מפרש הא דאמרינן הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה, אבל אינו צריך לחזור ולקרות, ואנשי משמר שאני שהיו טרודים בקרבנות יעו"ש, והכוונה בזה שקראו ק"ש בעמוד השחר, והרמב"ם שם כתב דמי שקרא אחר שעלה עמוד השחר יצא, והנה לפי"ז משמע דאנשי משמר קראו ק"ש לאחר שעלה עמוה"ש. והנה ראיתי אח"כ בגבו"א ליומא שם שהקשה בזה, ולפלא שלא הביא לדברי הרמב"ם והכס"מ, אבל הביא לדברי הראב"ד בפר"י מהל' תפלה הי"ג שכתב להביא ראיה דלא יצאו שאמרו חז"ל בברכת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה דהכוונה לא יצא היינו שלא יצא ידי ברכה כתקונה אבל אינו צריך לחזור, ומביא ראי' מהא דאמרו הקורא ק"ש עם אנשי משמר לא יצא והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר, וע"כ שלא יצא כתקונה אבל אינו צריך לחזור ולקרות יעו"ש. ובזה יש לתמוה על מרן הכס"מ שלא הביא הא ראיה דמיירי שקראו אנשי משמר אחר עמוד השחר מדברי הראב"ד, אבל עכ"פ יוצא מזה דע"כ מיירי שקראו אנשי משמר אחר עבוד השחר, ולא מקודם, ובשעת הדחק מותר לקרות ק"ש קודם זרחת השמש כהא דאנשי משמר. אמנם רש"י שם ביומא מפרש שהיו אנשי משמר קורין ק"ש קודם היום יעו"ש. ומשמע גם קודם עמוד השחר, וכן מדייק בגבו"א שם וקשה דלמה היו קורין אותה כיון שלא יצאו ידי חובתן. ונראה דשיטת רש"י כמו שמפרש ריש ברכות במשנה וז"ל, ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, והכי איתא בברייתא בברכות ירושלמי יעו"ש. ולפי"ז יש לומר גם גבי אנשי משמר שהיו מתפללין על הקרבן שיעלה ברצון, להכי היו קורין ק"ש מקודם כדי לעמוד מתוך דברי תורה ובחרו בק"ש מפני שיש בזה גם קבלת עול מלכות שמים, ולהכי קודם שהתפללו היו קורין ק"ש, אבל הקורא עם אנשי המשמר לא יצא ידי חובתו. איברא דיש להעיד לפי"ז מדוע לא קאמר דגם אנשי משמר בעצמן לא יצאו ידי חובתן, וכמו שפירש"י בברכות שיוצא אדם ידי חובתו בק"ש שעל מטתו, ואם כן היה גם בזה להודיע שאנשי משמר בעצמם לא יצאו ידי חובתן. אבל לא קשה משום דאנשי משמר פטורין גם אחר כך מקריאת שמע מפני שעסוקין בעבודה והעוסק במצוה פטור מן המצוה, אבל אחרים הקוראים עמהם חייבים הם לקרות כשבא הזמן החיוב שהוא קודם הנץ כהותיקין או לדידן עם זריחת השמש. אבל ע"כ א"א לומר דכוונת רש"י קודם היום שזהו קודם עמוד השחר, דהרי רש"י שם בברכות מפרש דכל זה שאמר להם הממונה היתה לאחר שסדרו האברים של התמיד על גבי הכבש ומלחום, ואח"כ באו ללשכת הגזית לקרות את שמע, ולפי"ז ע"כ מיירי לאחר שעלה עמוד השחר, דקודם לכן פסול וע"כ כוונת רש"י לאחר עמוד השחר, אבל רש"י סובר דאכתי לא מטא זמן ק"ש כלל מטעם דהלכתא כאביי דסבר דזמן ק"ש מתחלת אחרי הזריחה כמו