נזר הקודש - תמיד נג

יחס בפני עצמו, אם כן גם אם נאבד הראש או אם כבר הקדימו הראש בלא פדר גם כן מקטירין הפדר בראשונה לשארי אברים. ואם נחליט דיש לפדר יחס בפני עצמו, א"כ יש ליישב קושיית התוס' דהרי שפיר איצטריך קרא להורות לנו דיש לפדר תורת קדימה מחמת עצמו אף בלעדי הראש, וע"כ צריך לומר דסברי התוס' דאין לפדר יחס וקדימה בפני עצמו, וכשאין להראש אז גם אין להפדר תורת קדימה, ומזה חידשו שגם על המזבח בהקטרת יש דינים בסדר ההקטרה, אבל הרמב"ם ע"כ סבר דיש לפדר תורת קדימה גם מצד עצמו בלעדי הראש, ואם כן אפשר ליישב קושיות התוס' ביומא כ"ז, ולפי זה שלש שיטות יש בזה, דהרמב"ם סבר שבדבר הקטרת אין סדר וקדימה, והתוס' סברי דודאי יש סדר וקדימה גם בדברי ההקטרה, ורק פליגי שני התירוצים אם הפדר קרב דוקא עם הראש ביחד, או דלמא שרק דין קדימה יש על הפדר אשארי אברים, וגם אם יש לפדר תורת קדימה בלעדי הראש פליגי בזה הרמב"ם והתוס', ועי' בספרנו נזר הקודש ליומא כ"ו. של שחר היה נשחט על קרן מזרחית צפונית, גמ' מנה"מ אמר רב חסדא דאמר קרא שנים ליום כנגד היום, תנ"ה שנים ליום כנגד היום וכו', ומה אני מקיים שנים ליום כנגד היום, הא כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שני' ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שני'. כתב הרמב"ם בפר"א מתו"מ הי"א וז"ל, תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחיים על טבעת שנייה ושל בין הערביים על קרן צפונית מזרחית ממנה על טבעת שנייה כדי שיהיה כנגד השמש, דברי קבלה הן שיהיו נשחטין כנגד השמש עכ"ל. והנה מרן לא הראה מקורו. - אבל ברייתא היא הכא וביומא ס"ב ע"ב. אבל תמוה מה שכתב הרמב"ם דברי קבלה הן, והלא נלמד מזה מקרא דכתיב שנים ליום דבעינן כנגד השמש, ולפלא שלא העירו בזה נו"כ והמפרשי, וחכ"א העיר בזה. ונראה דהנה איתא בפסיקתא רבתי פסקא את קרבני לחמי, ובילקוט תש"פ בשם הספרי זוטא שנים ליום שהם נשחטים לשם היום, עוד דרשו שנים ליום שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בערבית יעו"ש. והיינו דדרשו מייתור הכתוב שנים ליום שתי דרשות אחת דבעינן לשם אותו יום ועוד דרשו דשנים הוא בתור סימן כמו הא דשנתות היו בהין, ולא דרשו דמורה על זה דבעינן השחיטה כנגד השמש, ומשמע מזה דלא סברי הפסיקתא והספרי זוטא לדרוש משנים ליום דמורה על השחיטה שתהי' כנגד השמש. וכיון שבאמת השחיטה דהתמיד היתה כנגד השמש כמקובל, ע"כ היתה כן מצד הקבלה להני תנאי ואם כן אפשר דכתב הרמב"ם כן להני תנאי שקבלה היא לשיטתם כנגד השמש. אמנם לפי"ז תקשה מדוע לא הביא הרמב"ם להלכה להני דרשות דבעינן לשם אותו היום, וגם לא כתב דבעינן לסימן איזה של שחרית ואיזה של ערבית, והיינו דדין התורה דבעינן סימן מקום, וע"כ דסבר הרמב"ם דש"ס דילן לא סבר להני דרשות, ואם כן ע"כ סבר דדרשינן שנים ליום שתהיה השחיטה כנגד היום, ואם כן הדרא אקושיה לדוכתי' מדוע כתב שהוא מן הקבלה. לכן נראה באופן אחר, והוא הנכון לדעתי, וזה הדבר, דהנה לכאורה יש לפרש שנים ליום שהוא מול השמש ממש דהיינו שתהיה השחיטה מול הזריחה וממילא ישונה הסדר, דבתמיד דשחרית תהיה השחיטה על קרן צפונית מזרחית, ובתמיד של בין הערביים תהיה השחיטה על קרן צפונית מערבית, וא"כ קשה מנין לרבותינו למידרש כנגד השמש, וע"כ הוא מדקרינן ליום בפתח ולא קרינן ליום בשווא שזה מורה מול השמש, אבל המסורה לקרות ליום בפתח שזה מורה לא לשמש, וכמו שכתב הר"ן בנדרים י' ע"ב, לחולין וכו' כולהו בפתחות הלמד משום דמשתמע לא חולין, ומזה הטעם כתב המג"א בסימן תקפ"ב דצריך לומר לחיים בשוו"א ולא בפתח, ומטעם זה דרשו חז"ל דבעינן כנגד השמש מדקרינן בפתח, וזהו מפני המסורת, וכל זה הוא מהלכה למשה מסיני כמבואר בגמ' נדרים ל"ז ע"ב. נמצא לפז"י דכל עיקר הא דדרשו רבותינו ז"ל דבעינן השחיטה כנגד השמש, ולא דרשינן דבעינן מול השמש ממש הוא רק מפני הקבלה מהלכה למשה מסיני, ודברי הרמב"ם ברורים, זהו מה שנראה ברור בס"ד. דף ל''ב אמר להן מה יעביד אינש ויחיה אמרו לו ימית עצמו, מה יעביד אינש וימות, יחיה את עצמו. - ופירש המהרש"א ויותר נראה לפרש כמשמעו