נזר הקודש - תמיד מב

אבל כמובן שכל זה דוקא מה דשייך לאיסור נטיעה אבל לפי מה שביארנו דיש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו לשיטת הרמב"ם יש לאסור. פרק שני משנה אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב סולקין אותן על צדי המזבח, ואם אין צדדין מחזיקין סודרים אותם בסובב ועל הכבש, ופירש המפרש ואם לאו שהיו סודרן על המזבח היו נפסלין בלינה, וכתבו התוס' ביומא מ"ה ע"ב, אבל על גבי יסוד לא דאם כן היה נפסל בלינה אם ירד, אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח, ואין לינה מועלת בראשו של מזבח, וכן הדין בכבש שדינו כמזבח יעו"ש, וזהו הפירוש הכא במשנה דאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואין צדדי המזבח מחזיקן מורידן על הסובב שדינו כמזבח ממש, וכן הכבש דינו כמזבח. והנה לפי"ז קשה טובא לרבא דסבר בזבחים פ"ז דלינה מועלת גם בראשו של מזבח יעו"ש, וא"כ קשה ממשנה זו דתנן דסודרן על הסובב ועל הכבש ולא על היסוד, וזהו מטעם דבמונח על היסוד נפסלין בלינה, ובמונחין על הסובב ועל הכבש אין נפסלין בלינה. ונראה דרבא מפרש דלהכי לא נפסל בסובב משום דכל זמן שלא ירד מן המזבח לכו"ע לא ירד, וכשמניחין על הסובב נקרא שעדיין לא ירד מן המזבח, אבל אם הניחן על היסוד הרי זה ירידה ממש מן המזבח משום דהיסוד לאו מזבח הוא לענין זה. - ולמ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח אם הניחו על גבי הסובב לא נפסל בלינה, וגם אם ירד יעלה, אבל על גבי היסוד נפסל בלינה אם ירד כמו שדייקו התוס', אבל רבא מפרש דע"כ יסוד עצמו הרי זה ירד ממש, וא"כ איכא תועלת בהנחה על גבי הסובב דישנו בהקטרה כל זמן שלא ירד. וה והנה בגבו"א ביומא הקשה דאם אמרינן אויר מזבח לאו כמזבח א"כ איפסלו האברים בשעה שמעלן מהסובב על גבי המזבח, והרי זה ירידה עכת"ד. - ונראה דלפי מסקנת הסוגיא שם בזבחים פ"ח אמר רב אשי אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ, ופירש"י דהיכא דגברא בראש המזבח קאי ונקט להו לא מיבעיא לן באויר המזבח משום דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דמי. - איברא דיש לומר דכוונת הגבו"א מדוע לא הקשה הש"ס מברייתא זו. ונראה דאפשר לומר דכמו שמשני הש"ס בהא דכבש מקדש פסולין, ואי אויר מזבח לאו כמזבח, אויר כבש נמי לאו ככבש דמי, וא"כ היאך מסיק ליה מהכבש למזבח ואינו מגביהו יעו"ש, ה"ג אפשר לומר דמשיך להו על דופן הסובב עד דמטא למזבח ואף על פי שאי אפשר בלא הגבהה גם כן, אמנם כיון דנגעו האברים בהדופן של הסובב לא נפסל מטעם דלא נחשב ירידה מן המזבח כל זמן שיש להם נגיעה במזבח, שהוא מן הסובב שדינו כמזבח. עוד תירצו בתוס' וז"ל, ועוד אפשר דיש איסור להורידן מן המזבח, אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא מיקרי ירידה עכ"ל, ביאור דבריהם דסברי התוס' בתירוץ זה השני דיסוד הוי ירידה, והרי זה כעין מעלין בקודש ולא מורידין, וכשמורידין מן המזבח ליסוד הוי איסור מטעם הורדה, אבל לענין פסול לינה משמע דגם בשמונח על היוסד לא נפסל בלינה, ובזה פליגי שני התירוצים בתוס', והיינו דלתירוץ הראשון יש פסול לינה כשמונח על היסוד מטעם דאין זה מזבח המונע מפסול לינה, ולתירוץ השני רק איסור הורדה איכא אבל גם היסוד דינו כמזבח המונע מפסול לינה. תניא בתו"כ פ' צו מנין לאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שמסלקם לצדי המזבח, ואם אין צדדים מחזיקם סודרם על הסובב או על הכבש עד שסודר את המערכה ומחזירם למערכה, ת"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח ע"כ. ביאור הדברים דמלמדנו התורה דהאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב תורת עולה עליהם גם להצריכם מערכה בפני עצמה, וכן פירש"י ביומא מ"ה ע"ב שנלמד מקרא זה דכל זמן שלא נתעכלו תורת עולה עליהם גם להצריכם מערכה בפני עצמה, וראיתי בבאר שבע שהקשה הלא בעינן האי קרא לדרשה דהתו"כ שם שיליף מהא דכתיב את העולה שצריך להרים את הדשן מהעולה ולא מדשן העצים, עכת"ד יעו"ש. והנה בתו"כ ליתא מהאי קרא מיעוט לעצים, רק איתא יכול אברי עולה, אמנם בירושלמי פר"ב דיומא איתא למעט שניהם עצים ואיברי עולה.