נזר הקודש - תמיד מא

אילנות בצד מזבח שלהם כדי שיתקבצו שם העם עכ"ל. וקשה למה מסיים הא דעכו"ם עושין, כיון שיש ל"ת מפורשת. ולכאורה הכוונה שיש בזה גם איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, אבל לפי"ז היה . להרמב"ם לומר דלוקה שתים, דהרי שיטת הרמב"ם שם בפרי"א דלוקין על לאו זה. - והנה אפשר לפרש בכוונת הרמב"ם באופן שהיו העכו"ם עושין מקודם כן, ומטעם זה אסרה תורה וכמו שאמרה תורה בקרבנות ולא יזבחו עוד זבחיהם וגו', אבל תמוה טובא למה להרמב"ם להזכיר הטעם בזה, ולדרוש טעם הקרא, אם לא שיש בזה נפק"מ טובא שאם העכו"ם עושין גם עתה כן שאז אסור גם מטעם זה, ואז לוקה שתים. והא דאיתא ביומא כ"א ול"ח, דשלמה נטע אילנות של זהב והיו מוציאין פירות, ע"כ כיון שנטע אילנות של זהב שאני, מפני שזה לא היו נוהגין הגוים, והתורה לא אסרה נטיעה של זהב. והנה תצא מזה נפק"מ רבתי גם במקום דליכא לאו זה דלא תטע וגו', אמנם אם יש בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו שאז אסור מטעם זה, ונפק"מ לבית הכנסת שאם העכו"ם נוהגין בזה שאז אסור מטעם זה. ועוד לפי מה שכתב שם הרמב"ם בפרי"א ה"א וז"ל, ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין עכ"ל, הרי מבואר דכל מה שעכו"ם עושין בכדי שיקבצו העם אסור לעשות כן לישראל, והנה הנטיעה דאילנות לבתי ע"ג שלהן הוא גם כן בכדי שיתקבצו המון רב לחסות בצל האילנות, כמובן שאסור לנו לעשות כן למטרה זו, ואם כוונתם ליופי הנה לכוונה הלזו אסור גם לנו, ולפי"ז יש בזה איסור דאורייתא. והנה הראב"ד כתב שם שאינו יודע כוונת הרמב"ם אם כוונתו שלא יעשה צורות כמו שהן עושים או שלא יעשה שם חמנים סימן לקבץ בו את הרבים עכ"ל, אבל נראה שהכל בכלל אם רק נעשה לקבץ בו את הרבים, וגם האילנות בכלל זה.ובזה יש לדייק מה שכתב הרמב"ם ולא יבנה מקומות כבנין היכלות, מה זה שכתב מקומות, ומדוע לא כתב סתם ולא יבנה כבנין היכלותשל עכו"ם, ומה זה שכתב מקומות, אבל נראה דבא לרמז אשר מלבד הבנין בעצמו יש לזה מקומות הסמוכות להבנין ושייכים לו שאם זה נעשה למטרת הקיבוץ העם גם כן אסור, ויש במשמע אשר האילנות הנטועים להבנין ושייכים לו גם כן אסור משום ובחוקותיהם וגו'. והנה אם נוטעין את האילנות באופן שממעטין את האורה, הלא זה מבואר בירושלמי פרק קמא דפסחים דאיתא שם והדא פשיטא ליה היכן היא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה, והיינו מפני שאורן רב מפני שיש בבית הכנסת חלונות מרובה, ואפשר שמזה הטעם השמיט הרמב"ם הדין הא דאיתא בשו"ע סימן תל"ג, בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה, וזה מפני שאורן רב, אבל ע"כ הבתי כנסיות היו מוסכמות ברב אורן ופשיטא שאסור למעט אורן. מטעם שכן נהגו ישראל מקדמת דנא אפשר שבזמן הזה שהעכו"ם עושים חלונות סתומים כידוע, אפשר שזה אסור לנו משום ובחוקותיהם וגו'. והנה אפשר לומר בזה דוקא לבנות כן אסור, אבל אם היה בנוי מקודם אפשר שאין בזה איסור, ומטעם זה יש להצדיק על העירות שאילנות מסביבים את הבית הכנסת, דאפשר שהיו נטועות מקודם הבנין דבית הכנסת, או שעלו מאיליהן ואין חובה לעקור. ובהיות' בזה נתעורר אצלי ספק חדש אשר במדינה הלזו עושים בית הכנסת מבית תפלה של עכו"ם, ואין להתיר מטעם שהי' בנוי מקודם, ועוד שע"כ מתקנים שם ובונים לחזק התמונה הישנה שנבנה בתמונה כזו המכרזת ואומרת שהיה בית תפלה לעכו"ם, ויש להעיר במה דכתבו התוס' במגילה ו' ד"ה טראטראות, שכתבו שקשה לומר שאותן מקומות מטונפות יכול ללמוד שם תורה כמבואר שם, ומדוע לא נחתו התוס' לזה שכתבנו דהתמונה אסורה מטעם חקות העכו"ם, אבל נראה דשאני התם דמיירי בלעתיד שיבוטל ע"ז מן העולם, (ובלא"ה מבואר בפרמ"ג לאו"ח סימן קנ"ד סקי"ז מביא בשם הרא"ם דלעשות בית הכנסת קבוע אסור). והנה כמו שיש איסור נטיעה מדרבנן בזמן הזה במקום המקדש ועזרה, אף שבטלה קדושתם, אבל כמובן קדושת בית הכנסת עליהם, ומזה יש לדון גם על הבית הכנסת שלנו שהם מקדש מעט, ולשיטת הרמב"ן הובא בר"ן בפרק בני העיר סבר דקדושת בית הכנסת דאורייתא, דג"כ איכא איסור דרבנן, כן נראה לבאר דברי המפרש על הרמב"ם שהביא מרן הגרע"א ז"ל, וכנראה שהסכים לדבריו.