נזר הקודש - תמיד מ

פריך הש"ס מדברי ראב"י דאוסר אכסדראות, ומשמע דלת"ק לא קשה, והיינו דת"ק סבר דרק נטיעה דאילן אסור, ולא אכסדראות, וקשה והלא לדברי מרן לדברי ת"ק קשה יותר דסובר דבנין בעזרה איכא ל"ת גם כן, וע"כ מדחזינן דפריך הש"ס מרבי אליזער בן יעקב דאוסר אבסדראות, ע"כ סבר הש"ס דלת"ק שרי אכסדראות, וע"כ דסבר הש"ס דליתא בדברי הת"ק בונה בית, וסבר הת"ק דרק נטיעה דאילן אסרה תורה, וכן משמע דסבר הרמב"ם דנטיעה דאילן חמור טובא מדכתב הטעם מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים, וזהו גם שיטת הת"ק בהספרי, ותנא זה סבר דאכסדראות מותר גם בעזרה, וראב"י מוסיף למידרש מדכתיב כל עץ דגם בנין אסור, ולפי"ז הדרא הקושיא מדוע לא יהיה גם בל"ת כיון דגם בנין נכלל בקרא זה דנטיעה דאילן. ונראה דסבר הרמב"ם כמו שכתב מרן בפר"ה מטומאת מת ה"ה דהרמב"ם לטעמיה אזיל לפי מה שכתב בספר המצות שכל שנדרש מריבוי נקרא דברי סופרים אעפ"י שהוא דאורייתא, והכא נמי כיון שבנין אכסדראות בעזרה נלמד מריבוי המקרא אין בזה ענין ל"ת אלא הוי איסור דאורייתא גרידא. והנה קשה מדוע כתב הרמב"ם שני פעמים להאי דינא דהרי כתב זה בפר"א מבית הבחירה, ולמה כתב זה בהל' ע"ז, ואדרבה כי ע"כ עיקר המקום של דין זה הוא בבית הבחירה. ונראה לומר דהתם בביה"ח כתב לדין בנין בית המקדש, והכא בהל' ע"ז כתב דגם בזמן הזה אסור לנטוע אילן במקום המקדש, ולזה הוסיף הכא הטעם מפני שהעובדי כוכבים עושין בן. ובשביל זה אין הבדל בין בזמן הבית לבזמן הזה, ובזה אתי שפיר דבהל' בית הבחירה לא כתב הטעם מפני שזהו איסור הנוגע למקדש, אבל לאסור בזמן הזה בחורבן הבית מוסיף טעם מפני שעובדי כוכבים עושים כן דזה הוי נתינת טעם גם לזמן הזה גם כן. עוד נראה לדקדק דאילו הכא בהל' ע"ז כתב לבנין אכסדראות שהוא רק הרחקה יתירה, ומדוע בפר"א מבית הבחירה לא כתב שהוא רק הרחקה יתירה. לכן נראה דבה' בית הבחירה דמיירי בהבית המקדש בבנינו הבנין של עץ הוא כמו נטע אילן ואיכא גם בל"ת, אמנם בהל' ע"ז דמיירי בזמן הזה הוי בנין אכסדראות רק משום הרחקה יתירה, והיינו אף באופן אם מותר לכנס משום טומאה כמו לאחר החורבן שעדיין היה אפר פרה, כן נראה לנכון. והנה המנחת חינוך מצוה תצ"ב בשם המשנת חכמים שכתב דכל דין זה אינו אלא בזמן הבית, ומשיג על הרא"ה שכתב דגם בזמן הזה יש חיוב דאורייתא בנטיעה דאילנות, והוא מטעם דבטלה הקדושה, ואפילו להרמב"ם שסבר דלא בטלה הקדושה אמנם כיון שבטלה לענין שילוח טמאים ליכא איסור נטיעה דאילן, והמשנת חכמים מסיים דאיכא איסור דרבנן. אמנם לפי מה שביארנו ע"כ סבר הרמב"ם ג"כ כשיטת הרא"ה דאיכא איסור דאורייתא גם בזמן הזה, ומסתבר הדבר מדכתב הטעם מפני שעובדי כוכבים עושין כן, וזה שייך גם לזמן הזה. והנה מרן הגאון הגרע"א ז"ל בהגהותיו לאו"ח סימן ק"נ כתב דלהרמב"ם שכתב בהל' ע"ז הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל הרי זה לוקה, והרב ערמאה בפירושו על הרמב"ם כתב דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן עכ"ל, וקשה מדוע לא הוי בזה איסור דאורייתא מטעם ובחקותיהם לא תלכו. - והרמב"ם בפרי"א כתב דלוקין על לאו זה יעו"ש, ואפשר דכוונת הרב ערמאה באופן שכתב הרמב"ם שאסרה תורה מפני שהיו העובדי כוכבים עשו כן לפנים, ובאופן זה כתב הרב הערמאה דאסור לדידן סמוך לבית הכנסת מדרבנן. אבל באופן שעובדי עבודה זרה עושין גם עתה הוי איסור דאורייתא משום ובחקותיהם לא תלכן ואיכא גם מלקות, כן נראה לכאורה וכמו שהוכחנו דהרמב"ם כתב דינו עוד פעם בהל' ע"ז ללמדנו גם לאחר החורבן הבית, ומזה תצא נפק"מ רבתי לדינא גם לבתי כנסיות שלנו וכמוש"נ. וע"ד אם מותר לנטוע אילן אצל בית הכנסת, והובא בהגהות רע"א באו"ח סימן ק"נ, מביא מה שכתב הרמב"ם בהל' ע"ז הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל הרי זה לוקה, והר' דוב הזרמאה בפירושו על הרמב"ם כתב דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן, עכ"ל. כתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות ע"ז הלכה ט' וז"ל מפני שהרי זה דרך עכו"ם נוטעין