נזר הקודש - תמיד לט

מחייבי מאן מחייבין, ומשני כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל. ופירש"י מטעם שאין יכולין לדור עם אשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן יעו"ש. - והנה תמהתי טובא מדוע השמיט הרמב"ם לומד דכהנים חייבין בסוכה בשלמא הרב אלפס ועוד פוסקים שלא כתבו אלא מה שנוהג בזה"ז, אבל הרמב"ם שכותב הני דינים הנהוגים בהבית המקדש גם כן מדוע השמיט הא דכהנים שחייבין בסוכה שלא בשעת עבודה, ולפלא שלא מצאתי לכל המפרשים שעל הרמב"ם והנו"כ להעיר בזה. ונראה דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י דסד"א דלא הוי תשבו כעין תדורו משום דאינן נזקקין לנשותיהן, משום דסבר דאין זה חסרון בתשבו כעין תדורו, דהרי גם בביתו אינו זוקק לאשתו, ואטו מחויב אדם להיות זוקק לאשתו תמיד הלא אדרבה טוב יותר להיות מדוחק מאשתו, וביותר ימי החגים, והלא חייב אדם לטהר עצמו ברגל, בר"ה ט"ז, ולהכי שפיר נקרא תשבו כעין תדורו אעפ"י אם אינו זוקק לאשתו כל ימי חג הסוכות. לכו נראה דהרמב"ם מפרש דאם אמרינן דכהנים מחויבים בסוכה ע"כ הכוונה דתיכף בכלות עבודה מחויבים להיות יושבים בסוכה, ואם כן צריך להיות בעזרה גופה, אבל בזה לא קרינן תשבו כעין תדורו מטעם כי מפני זה צריכה להיות אשתו עמו בעזרה, ועל זה קאמר הש"ס בקדושין נ"ב ע"ב וכי אשה בעזרה מנין ופירש"י דאין אשה נכנסת לעזרה, ואפילו לשיטת התוס שם דאשה מותרת ליכנס רק בזיון איכא אם הכניסה לעזרה כדי להתקדש יעו"ש, והנה לפי"ז גם גבי סוכה אינו לכבוד שתכנס לעזרה להיות יושבת עם בעלה בסוכה. עוד יש לפרש דמשום דאין ישיבה בעזרה, ואפילו אם אמרינן דלשם מצוה מותר כמו שכתבו התוס' דלאכילת קדשים מותר מטעם דלמשחה כמו"ש התוס' בזבחים, וא"כ אפשר אשר גם למצוה דסוכה מותר אבל אשה שאינה מחויבת בסוכה פשיטא שאסורה להיות יושבת בסוכה, וא"כ הרי חסר בזה הא דתשבו כעין תדורו. אמנם כל זה אתיא למ"ד דבנין בית מותר בעזרה, ורק נטיה דאילן אסור, אבל לא בנין, וזהו לת"ק דהספרי שסבר כן, והסוגיא דערכין דהיינו התנא דברייתא דבא להודיענו דכהנים מחויבים בסוכה אזלא להאי תנא דבנין מותר, וא"כ אם אמרינן דכהנים מחויבים בסוכה תיכף בגמרם את העבודה יש לעשות סוכה בעזרה עצמה אבל כיון שחסרה בזה התנאי דתשבו כעין תדורו סד"א דמשום זה ליפטרו לגמרי, ולהכי איצטריך לאשמעינן דכהנים חייבים. אבל הרמב"ם לשיטתו דסבר כרבי אליעזר בן יעקב דגם בנין של עץ אסור בעזרה, וא"כ ליכא שום סברא לומר דכהנים ליפטרו, והיינו דאם כהנים חייבים ע"כ חוץ להר הבית, אבל הר הבית שאסור בשום בנין של עץ, ממילא מובן דבשעה שהם בעזרה ועסוקים בעבודה שאי אפשר להיות להם סוכה, ואין לומר דיכולים לעשות סוכה משארי דברים שאינם של עץ, וביותר למ"ד דלדפנות כשר גם בדברים המקבלים טומאה, אבל זה ליתא דע"כ בסכך שהוא בא מפסולת גורן ויקב נקרא עץ, ואפילו קש כתבו התוס' בשבת ס"ו ד"ה כוורת, דנקרא עץ אבל מחויבים הם בשעה שהולכים לביתם, וא"כ ליכא רבותא בכהנים יותר מכל בני ישראל, וזה נכלל בזה שכתב הרמב"ם בפר"ו מסוכה מי הם הפטורים ממילא נכלל דכהנים חייבים. כתב הרמב"ם בפר"ו מהל' ע"ז ה"ט וז"ל, הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סדק בין אילן מאכל אעפ"י שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע וגו', ושם בה"י כתב אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אעפ"י שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר "כל עץ" יעו"ש, וקשה מדוע בהא דנטיעה דאילן לוקה, ובבנין משמע מדברי הרמב"ם שאינו בל"ת, מדכתב הרחקה יתירה היא, וגם לא כתב דלוקה, וקשה הא גם איסור בונה נלמד מקרא זה דלא תטע, והיינו כמו שכתבנו דהבנין נקרא גם כן נטיעה. והנה מדן הכס"מ כתב ויש לתמוה עוד על רבינו למה השמיט דבונה בית בלא תעשה, וכתב דרבי אליזער בן יעקב פליג את"ק דסבר דבונה בית הוא בכלל דלא תטע, ורבי אליזער בן יעקב סבר דבונה אכסדרא לא הוי בל"ת אלא איסורא בעלמא עכת"ד יעו"ש. והנה משמע דגירסת מרן בספרי בדברי הת"ק בונה בית, והנה לפי"ז סבר ת"ק דבונה בית הוא בלא תעשה דלא תטע, וקשה דלפי"ז מדוע לא