נזר הקודש - תמיד ד

בעירובין אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא מחט נקב סדקית, ראשונים ר"ע, אחרונים ר"א בן שמוע וכו' ואנו כמלא נקב מחט סדקית, אמר אביי ואנן כסיכתא בגודא לגמרא, ואמר רבא ואנן כאצבעתא בקירא לסברא וכו' יעו"ש. וכל זה בא מצד התגברות החומר על הרוח, וזה בא מפאת הבליעה והפליטה, כי בזמן הקודם היה הפתח רחב וסתם פתח הוא עשר אמות כדאיתא בעירובין, ואח"כ נתקצר הפתח עד שהוא קטן מאד בתכלית הקטנות, וכל זה בא מצד התגברות החומר על השכל עד שנסתם הפתח להשכל, ובזה יש לבאר דברי הפייטן לפי מה ששמעתי בשם הגאון ר' יצחק מחבר ספר פרי יצחק, ,אשמנו מכל עם בושנו מכל דור" דהיינו שבכל העמים הנה זכרון הדורות הראשונים חרפה היא להם יען כי לא היה להם שום השכלה ורק עושק וגזל נשמע בגבולן ועובדי אלילות, ואח"כ כשהתחילו להרגיש את הפאר והתהלה של עם הנאור, וזהו עם ישראל, הנה בכל דור ודור משבחים מעשיהם ותחת דגל ההשכלה ידגולו, אמנם לא כן חלק יעקב, כי אצלו הוא להיפך, בדורות הראשונים היו מצויינים בהשכלתם וכשרונותיהם, ואצלנו הדורות בכל דור ודור הלוך וחסר, והאמת יש לנו להגיד כי בדורות האלו נתקטנו המוחות, והנה זה זמן רב מהגר"א זצ"ל יותר ממאה שנה, ולא העיז אחד לומר כי הוא בעל שכל כביר כמוהו, ואין בדורנו שכל כביר כהדור שלפנינו, וזהו שאמר הפייטן אשמנו מכל עם, בזה שבושנו מכל דור, וגם בזמן חכמי התלמוד הרגישו הבדל בין דור לדור, כדאיתא בירושלמי פרק התקבל כשם שבין חולי חולין לקדשי קדשים, כך בין דורו של אבא לדורנו, ואמר ר"ש ב"ר יוסי כשם שבין זהב לעפר, כך בין דורו של אבא לדורנו יעו"ש. וכל זה בא מפאת הפליטה והבליעה בהיותנו בין העמים. ובזה יובן לנו מה דאיתא בשבת פ"ה ההוא צדוקי דחזי' לרבא דקא מעיין בשמעתי' ויתבא אצבעתא דידי' תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתא דמא, א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא, לא קבליתו, א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב כן ,תומת ישרים תנחם" הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו בהו וסלף בוגדים ישדם". - אמנם כן הוא הדבר דשיטת הצדוקי שיש יתרון להחומר על הרוח והנשמה כידוע שיטתם, כמבואר באדר"נ שהשתמשו תמיד בכלי זכוכית, שע"כ הביאור בזה שכל מגמתם להשתמשות החומר, ומטעם זה העיז בטענתו מדוע קדמיתו פומייכו לאודנייכו מטעם כי יש דינים כאלה אשר על ידי זה יגרע חלק החומרי למלא את חפצם כמו שבאמת עשו האומות שלא רצו לקבל את התורה מפני אזהרותיה שזהו נגד טבעם החומרים, אמנם לא כן עם ישראל עם הרוח אשר להם היתרון כח ברוחניותם, והחומר שלהם הוא בגדר משרת אל הרוח אשר על ידו מוציא השכל את כחותיו מכח אל הפועל ממחשבה למעשה, ובזה השיב רבא להצדוקי תשובה נצחת, דהנה שר המלחמה או שר המבצר במקום מערכות המלחמה אם אינו עושה מעשהו באמונה בשם בוגד יקרא דהיינו בוגד בעמו ובמלכו ובמשלחיו, ואם טוען שר המלחמה מה להם עליו הלא הלך עם גדודיו למקום המערכה, והשגיח עליהם דיהיה לאנשי הצבא אכילה ושתיה ועוד ענינים הכל בזמן המוגבל, ואם כן מדוע בשם בוגד יקרא, בודאי ישיבון לו תשובה ברורה כי הלא כל זה הוא רק סיבה להמלחמה, דהיינו- המכשירין, והתכלית העיקר הוא לכבוש את האויב ויען שלא עשה בזריזות להכחיד את האויב הרי זה בשם בוגד יכונה, יען שלא השלים פעולתו אשר עבורה נשלח שמה, וזהו שאמר רבא אנן דסגינן בשלימותא, היינו בשלימות שמשלימין את דבר השליחות אשר נשלח עבורו, היינו שידענו שיש יתרון להרוח על החומר, והחומר הוא רק שליח הרוח להוציא מכח אל הפועל, וכל צרכי החומר המה רק סיבה להרוח. נמצא דהכל נעשה בשלימות, וגם באמונה, דהיינו דהחומר הזה בזה ציר נאמן לשולחיו, וגם הוה זה בגדר ישר דהיינו מהסיבה להמסובב, דהחומר הוה סיבה להרוח והשכל, ובאופן הזה יגיע