נזר הקודש - תמיד לח

אבל יש לומר דסברי התוס' דאין לפרש הנאה לאחר הבליעה, דהכוונה שהבליעה היתה בקרקע עד התהום באופן שאין ידו של אדם מגעת. גמ', ומי הוי אכסדראות בעזרה והא תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה ת"ל לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' הכי קאמר לא תטע לך אשרה, לא תטע לך כל עץ אצל וגו' אמר רב חסדא באכסדראות של בנין ופירש המפרש עמודים של אבן היו בעזרה יעו"ש, והנה יוצא מזה דאסור לעשות בנין של עץ בעזרה. והרמב"ם בפר"א מהל' בית הבחירה ה"ט כתב וז"ל, ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד, ואין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים עכ"ל, וכתב הראב"ד והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא, אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ד' והיא עזרת ישראל (עי' במל"מ) בשער נקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר עכ"ל. וע"כ הכוונה של הראב"ד להשיג על הרמב"ם בכל העזרה דמשמע אפילו עזרת נשים, ועל זה הקשה דע"כ כל עיקר האיסור רק אצל מזבח ד' וזהו עזרת ישראל, ומרן כתב דכוונת הרמב"ם ג"כ בכל העזרה היינו משער נקנור ולפנים, יעו"ש. אבל הראב"ד לא הבין כן בדברי הרמב"ם. ונראה לכאורה כשיטת הראב"ד והוא בהא בספרי פ' שופטים בפסוק לא תטע לך אשרה וכו', כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה יעו"ש, והביאור בזה במה שהוא משמש בתורת מזבח, והנה אם אמרינן דכל עיקר האיסור נאמרה מפני קדושת מזבח ובמחיצה שלו, הנה בזה יש לרבות גם במה מפני שהוא מזבח, אבל אם אמרינן כשיטת הרמב''ם לפי הבנת הראב"ד דכוונתו בפירושא דהכתוב בא לאסור העזרה כולה אף המקומות הרחוקים מן המזבח, וא"כ כל עיקר האיסור על הבית המקדש נאמרה, ואם כן מנין לרבות במה שאין לו שייכות לעזרה, ומדחזינן דרבתה תורה גם במה, ע"כ מוכח דעיקר האיסור הוא מפני מזבח. אמנם בילקוט פ' שופטים, דבר אחר לא תטע לך אשרה מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה, מנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שעובר בלא תעשה, ת"ל כל עץ אצל מזבח ד' אלקיך, יעו"ש. הרי מבואר דגם בבונה בהר הבית עובר בל"ת, וע"כ דגם זה נקרא אצל מזבח, והיינו דכל הר הבית הוי כמחיצה למזבח ד' ונקרא אצל מזבח, וזהו כשיטת הרמב"ם כפי הבנתו של הראב"ד. עוד איתא שם בילקוט דבר אחר אפילו בית אפילו סוכה עובר בל"ת, והיינו שאסור לבנות סוכה אעפ"י שהיא רק לשעתה, והיינו דמשמעות סוכה אפילו סוכה של מצוה, וע"כ דדרשה זו שהובאה בילקוט הוי דרשת חכמים, וע"כ דזהו שיטתו של הרמב"ם. אמנם שפיר הקשה הראב"ד מלשכה של כהן גדול ובשמחת בית השואבה שהיו עושין גזוזטרא של עצים. ונראה דסבר הרמב"ם דהלישכה של כהן גדול לא היתה בנויה מעצים כמוש"כ מרן, יעו"ש. וע"ד הגזוזטרא לשמחת בית השואבה נראה שלא היתה לשם בנין אלא לשם נוי בעלמא. וחנה בספר באר שבע כתב וז"ל, ויכול להיות דרבי אליעזר לא אסר אלא אכסדרא, אבל בית אפילו כולו בית שרי דלא דמי לאילן כלל. ואפשר לומר דאפילו ת"ק סבר דבונה בית בהר הבית אינו עובר בלא תעשה כי פשטיה דקרא לא איירי בבונה, אלא דוקא בנוטע, עכת"ד. ולפלא דאישתמישתיה להילקוט שכתבנו דגם בנין בכלל נוטע וכן פירש"י בחומש דגם בונה בהר הבית ישנו באיסור נוטע, וע"כ פירש"י עפ"י הילקוט. והנה תצא מזה דלבנות סוכה אפילו בהר הבית אסור כיון דנעשה לשם בנין וכדאיתא בילקוט דבר אחר אפילו בית אפילו סוכה, וע"כ דלכו"ע כן הוא משום דדבר אחר לא הוי בגדר פלוגתא אלא כל אחד מוסיף כמו שפירש"י בגיטין כ"ג. אמנם נראה דזהו רק אליבא דרבי אליעזר בן יעקב דמרבה שאין עושין אכסדראות בעזרה, ובזה מבואר דמרבה לאיסור כל בנין של עץ כמבואר הכא בסוגיא דתמיד, אבל לת"ק בספרי שמפרש לא תטע לך אשרה ומרבה לנוטע אילן בהר הבית, משמע דוקא נטיעה שהיא דומה לנטיעה דאילן ואף על פי שהמוקף בונה בית, אבל אין גירסא זו מוסכמת אליבא דכו"ע. - ולפי"ז אם מותר לבנות סוכה בהר הבית או גם בעזרה, תליא בפלוגתא דתנאי ובזה נבאר שיטת הרמב"ם בחיוב סוכה כאשר מבואר בעזה"י. גרסינן בערכין ג' ע"ב, הכל חייבין בסוכה כהנים ולוים וישראלים ופריך פשיטא אי הני לא