נזר הקודש - תמיד לו

בעינן לחינוך העבודה עוד חינוך של האבנט, ולהכי אעפ"י שלשיטת הרמב"ם איכא חינוך דהאבנט, אבל זה הוי רק חינוך חדא דהיינו חינוך בגדים אבל בעינן עוד חינוך שישלים החינוך דהקרבת המנחה לזה מביא הא דעבודה מחנכתו, שזה רבתה תורה מאשר יכפר וכמוש"נ. ו ובזה יש ליישב ג"כ הא דהקשה בגבו"א לאביי דקאמר לובש ח' ומהפך בצינורא ומדוע לא סגי בלבישה דח' בגדים יעו"ש, ובזה שכתבנו אתי שפיר, דכיון דבעינן שני חינוכין היינו משיחה או ריבוי בגדים, וגם להקריב מנחה שהיא מנחת חינוך, והכא ביום הכפורים שאי אפשר להקריב מנחה שהוא קרבן יחיד ואינו דוחה יוהכ"פ, אבל ע"כ צריך לעשות שני חינוכין אחרים, להכי אמר אביי לובש ח' ומהפך בצינורא שזה נעשה באברי התמיד קודם שיעסוק בעבודת היום, ומטעם זה סמך הרמב"ם היסוד דבעינן שני חינוכים כמו שסבר אביי, להכי כתב הא דעבודתו מחנכתו אעפ"י דלדידי' איכא חינוך דהאבנט, וזהו דסבר דבעינן להשלים השני חינוכין, וכמוש"נ. גרסינן ביומא ס' אמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום, וכן פסק הרמב"ם בפר"ה מעבודת יום הכפורים ה"ב וז"ל, קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום אעפ"י שהחפינה בעזרה צורך פנים בעבודת פנים הוא עכ"ל. ויש לעיין בהא דכתב הרמב"ם שם בה"ח וז"ל, גמר מתנות וכו' ואם דם פר הוא שנשפך קודם שיגמור כל המתנות הר זה מביא פר אחר ויחפון קטורת פעם שנייה קודם שחיטת הפר, ויקטיר הקטורת ואח"כ יביא דמו ויזה ממנו עכ"ל. ותמוה מה שכתב שיחפון קודם שחיטתו של הפר השני, והלא הוי החפינה קודם שחיטת הפר דהדין בזה דלא עשה ולא כלום. - ומרן הכס"מ מביא בשם ר' יהושע הנגיד שהוא מבני בניו של רבינו שכתב ששאלו ממנו והשיב מאחר ששחט פר בתחילה ולא קרה לו זה שיפסידוהו הנה אחר חפינת הקטורת קודם שחיטת הפר השני מאחר שהוא אחר שחיטת הפר הראשון שלא אירע בו פסול עכ"ל יעו"ש. - אמנם קשה דלפי זה מדוע לא יקטיר גם הקטורת קודם שחיטתו של הפר השני כיון שלא היה פסול גם בהקטרה בראשונה. וכן הקשה חכם אחד מירושלים ת"ו. ונראה כי מה שאמרה תורה שצריכה להיות החפינה קודם שחיטת הפר לא הוי זה מצד הכפרה - כי החפינה אינה מכפרת, ולא באה אלא מטעם ההכנה להקטורת שהוא מצד הכפרה. והא דאמרה תורה שצריכה להיות מקודם שחיטת הפר - זהו רק מטעם המצוה, והיינו כי זהו הסדר מה שהקפידה תורה שכן צריך להיות סדר ההכנה להכפרה, אבל ע"כ זה אינו אלא בגדר מצוה - ואף על פי שהיא צורך פנים אבל אינה כפנים ממש. ומדויק בלשון הרמב"ם שכתב בעבודת פנים הוא, ולא כתב כעבודת פנים, משום שבאמת אין זה עבודת פנים כיון שהיא נעשית בחוץ דהיינו בעזרה. - והמובן בזה דהוי רק כן למצוה שתהיה נעשית אחר שחיטת הפר, ולמ"ד שחיטת הפר פסולה בזר ובעינן דוקא כהן גדול עי' יומא מ"ב, פשיטא אשר בלאו הכי צריך להיות החפינה אחרי השחיטה דהפר, דהרי לא יכול לשחוט את הפר במלא חפניו קטורת, וא"כ לא יצוייר חפינה קודם שחיטת הפר, וממילא לא שייך בזה לומר חוקה. כיון דבלאו הכי לא אפשר. - ולפי"ז אפילו למ"ד דשחיטת הפר כשר בזר אין לנו לומר שהוא מטעם חוקה, דמה לנו לעשות פלוגתא חדשה לומר דלמ"ד דשחיטת פר כשר בזר הרי זה בחוקה לעיכובא, ולמ"ד שחיטת פר בעינן בכהן גדול לא קאי על זה הא דחוקה. ומסתבר לומר דגם למ"ד זה לא הוי אלא למצוה הא דבעינן חפינה לאחר שחיטת הפר, וזהו כוונתו של הרבינו יהושע דכיון דדין זה הוא בגדר מצוה - אע"פ שהוא לעיכובא - אבל כיון שכבר עשה מצוה זו כהוגן בלא פסול, דהרי הפר השני לא בא רק למלאות מה שחסר מן המתנות ובא רק בתור השלמה, ואם כן כמו שלא בטלה הזיית דמים שנעשה בפר הראשון, דהרי קיי"ל דמתחיל ממקום שפסק, וא"כ לא נתבטלה גם המצוה דחפינה הנעשית בראשונה אחרי שחיטת הפר הראשון. ובזה נראה שיטת הרמב"ם דפסק בפר"א מפסולי המוקדשין ה"ב, דשחיטת הפר של כהן גדול כשר בזר ולא בעינן כהן גדול, ומרן הכס"מ מבאר מדוע פסק כן יעו"ש ובלח"מ. - אמנם לפי מה שביארנו הנה שיטת ר' חנינא דאמר דחפינה הנעשית קודם שחיטת הפר פסולה, ע"כ סבר דשחיטת הפר לא בעי כהן גדול, דאל"כ בלא"ה לא יצוייר חפינה קודם שחיטת הפר, וכיון דהסוגיא סוברת כר' חנינא ביומא מ"ט ושם ס', ממילא ע"כ סבר הש"ס דשחיטת