נזר הקודש - תמיד לה

ביום, ומקור לזה בתו"כ פ' צו והובא בכס"מ, וא"כ אם אירע בו פסול בכהן גדול קודם הרמת הדשן לא יועיל החינוך, ושיטת הרז"ה ע"כ שאין זה אלא למצוה. א כתב הרמב"ם שם בהלכה ג' וז"ל, ומתקינין לו כהן גדול אחר שאם יארע בו פסול וכו' זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו וזהו כאוקימתא דרב פפא, והקשה הלח"מ דהלא איתא בגמ' יומא י"ב דבאבנט מחנכין אותו אלא מפני שפריך הש"ס הניחא למ"ד אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט, אלא למ"ד אבנטו של כהן גדול לא הוא אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר, ומפני זה משני רב פפא עבודתו מחנכתו, אבל הרמב"ם שפוסק בפר"ח מכה"מ דאבנטו של כהן גדול ושל הדיוט שווים דשניהם מכלאים, א"כ למה הוצרך לומר כאן עבודתו מחנכתו, ומתרץ הלח"מ דסבר רבינו דרב פפא דאמר הכי ומביא ראיה מברייתא אפילו למ"ד אבנטו של כהן גדול ושל הדיוט שווים אמר הכי דאין צריך חינוך האבנט דעבודתו מחנכתו עכ"ל, והנה תיובתא קא חזינא, אבל פירוקא לא קא חזינא, והיינו דהרי מבואר בסוגיא דחינוך האבנט הוי חינוך מעליא ולא בעינן להא דעבודה מחנכתו, ומאי אולמא דחינוך העבודה מחינוך דהאבנט. ב והנה קשה טובא גם על הסוגיא דהלא בעינן גם מנחת חינוך לכהן גדול המתמנה, וביום הכיפורים שאסור להקריב מטעם שהוא קרבן יחיד ואינו דוחה שבת ויוהכ"פ כמו"ש התוס' במנחות ע"ח ד"ה אחת, ובשלמא לשיטת הרמב"ם בפר"ה מכה"מ הל' ט"ז דעבודתו כשרה בדיעבד אפשר לומר דביום הכפורים דנין זה כדיעבד, אבל דוחק לומר כן, וביותר תקשה לשיטת הירושלמי יומא פר"א דהמנחה מעכבת, ועי' ירושלמי שקלים פר"ז וגירסת הגר"א דפסול גם בדיעבד, והנה במנח"ח מצוה קל"ו מביא מהתו"כ דכשרה בדיעבד יעו"ש, אבל זה ליתא כמו שכתבנו, והנה המל"מ מביא מסוגיא זו דכשר בדיעבד יעו"ש, אבל תמוה דזה הוי תדע מכח קושיא. ג ונראה לפי מה דאיתא בירושלמי פר"א דיומא וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת"ל לפי שכל הפרשה אמרה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו ומנין לרבות כהן אחר ת"ל אשר ימשח אותו משוח בשמן המשחה, מרובה בבגדים מנין, ת"ל אשר ימלא את ידו ומנין כהן אחר המתמנה (והיינו כהן שמתקינין שלא נתרבה בבגדים ולא נמשח) ת"ל וכפר הכהן מ"מ יעו"ש, מבואר מזה דרבתה תורה ביום הכפורים דלא בעינן משיחה ולא ריבוי בגדים, אלא רק אם נתמנה בפה כדאיתא שם בירושלמי. - והנה לפי"ז יש לומר דרבתה תורה ושללה המנחת החינוך דשאני ביוהכ"פ דסגי בנתמנה בפה להיות כהן מוכן לעבוד שמא יארע בו פסול, והנה לפי"ז יש לעיין מה פריך הש"ס במה מחנכין אותו, ומדוע לא סמכינן על הא דרבתה תורה אשר יכפר דלא בעינן כלל חינוך. ד ונראה דהנה תמיד בכהן גדול המתמנה איכא שני חינוכין, היינו המשיחה או הריבוי בגדים, ואיכא גם כן המנחת החינוך, והנה זה השני' ליכא ביום הכפורים בכהן המתמנה, ולזה פריך הש"ס במה מחנכין אותו, והיינו דאף שרבתה תורה אשר יכפר מ"מ, ולא בעינן חינוך אבל ע"כ זה יספיק למעט חינוך אחד, דהיינו הקרבת המנחה דזה לא אפשר ביום הכפורים, אבל ע"כ איזה חינוך אחר דשייך גם ביוהכ"פ פשיטא דבעינן, וזהו כדי להראות בפומבי שהוא כהן גדול טרם שיתחיל בעבודה, ולזה קאמר הש"ס דמחנכין אותו באבנט, ופריך הש"ס דמה נעשה למ"ד דאבנט של כהן גדול אינו שוה לשל כהן הדיוט, ועל זה קאמר רב פפא דעבודתו מחנכתו, אשר לכאורה לא יספיק דברי רב פפא דהרי סבר הש"ס דבעינן החינוך טרם מתחיל בעבודה, ואין להביא ראיה מכלים דשאני התם דליכא מצוה דחינוך, אמנם ע"כ סבר רב פפא דע"כ התורה רבתה ביום הכפורים מאשר יכפר מ"מ וסגי גם בהא דעבודה מחנכתו. ה אמנם אמוראי קמאי ג"כ סברי דמלבד חינוך העבודה בעינן עוד חינוך כיון דתמיד בעינן לכה"ג המתמנה שני חינוכין, ואעפ"י שרבתה תורה מאשר יכפר, אמנם זה לא יספיק רק למעט חינוך אחד, ומסתברא דמיעטה התורה המנחה כיון שלא באה ביום הכפורים, אבל אכתי בעינן החינוך השני, ולזה קאמר הש"ס דאיכא חינוך האבנט, אבל זהו רק למ"ד דאבנטו של כהן גדול כל השנה הוא של כלאים ועתה של בוץ, אבל למ"ד דאבנטו של כהן גדול כל השנה של בוץ ליכא חינוך בהאבנט, על זה משני רב פפא דלמ"ד זה סבר דסגי בחינוך העבודה מאשר יכפר, ולא בעינן שני חינוכין ביום הכפורים. - אמנם הרמב"ם סובר דבעינן שני חינוכין, והנה לפי"ז