נזר הקודש - תמיד לד

ב והנה לא חשב הרמב"ם תרהד"ש משמע שסבר שזה אינו בכהן גדול אלא כשר בכהן הדיוט, והיה לזה פייס ג"כ וזהו כשיטת הרמב"ן במלחמות שמשיג על הרז"ה שסובר שגם תה"ד הוא דוקא בכהן גדול. נמצא לפי"ז ששלש שיטות יש בזה, דשיטת הרמב"ם דכל מה שנעשה ביום זה הוא לעיכובא בכהן גדול, ושיטת הריטב"א בשם הרמב"ן דהקרבנות שאינן לחובת היום הוא רק למצוה בכהן גדול ולא לעיכובא, וכל זה בהעבודות הנעשות ביום, משא"כ תה"ד הנעשית בלילה אין שום מצוה לעשותה בכהן גדול, ושיטת הרז"ה שגם תה"ד אעפ"י שנעשית בלילה הוא בכהן גדול, ומשמע שהוא לעיכובא. ג והנה לשיטת הרז"ה שסובר שגם בעבודת לילה בעינן כהן גדול יש לעיין היאך הדין בהאברים שנתותרו מערב יום הכפורים ומשלה בהן האור דלהרבה שיטות דוחה שבת ויום הכפורים אם בעינן לזה ג"כ כהן גדול, או דלמא דשאני אברים שנתותרו כיון שהם עכ"פ מהקרבנות של ערב יום הכפורים ומצאתי במנחת חינוך מצוה קפ"ה שמסיים בצ"ע, יעו"ש. - אמנם נראה דלא בעינן לזה כהן גדול דדוקא תרומת הדשן שהוא תחילת עבודה דיממא כמו שקאמר רבי אסי בשם רבי יוחנן ביומא כ"ז ע"ב קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה יעו"ש, ועוד דהלא לא חמיר סופו מתחילתו, וכמו דקאמר הש"ס יומא מ"ו לענין דחיה בשבת סופו כתחילתו יעו"ש, והכא נמי כיון דתחילתו לא היתה בכהן גדול סופו לא חמור מיני', ופשיטא דבזה מודה הרז"ה דלא בעינן כהן גדול. ד ויש לעיין לשיטת הרז"ה דלתרומת הדשן בעינן כהן גדול, היאך הדין בשאירע פסול בכהן גדול קודם הרמת הדשן במה מחנכין אותו, וכמו שפריך הש"ס ביומא י"ב בשאירע פסול בכהן גדול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו, ומתרץ שם הש"ס דמחנכין אותו באבנט, וזה ליתא בהא דתה"ד למ"ד דבשני כלים הוא מרים והיינו כתונת ומכנסים, וגם לאוקימתא דלובש שמונה ומהפך בצינורא ליכא וגם להאוקימתא דעבודתו מחנכתו, לא שייך בזה דע"כ דוקא כשעובד בח' בגדים שייך זה מטעם דניכר לכל שהוא כהן גדול, ומצאתי בגבו"א בסוגיא שם שהקשה בזה לשיטת הרז"ה, ומה שכתב לומר שחינוכו בהאברים נתותרו ומשלה בהן האור ולובש שמונה ומהפך בצינורא יעו"ש. הנה זה מוכח דסבר הגבו"א דזה לא בעינן כהן גדול דוקא, דאם לא כן תקשה הלא בעינן חינוך קודם, וזה מתאים לזה שכתבנו דלא בעינן כהן גדול להאברים שנתותרו ומשלה בהן האור, וגם מהסוגיא עצמה יש להוכיח כן והוא מהא דמוקי אביי בשאירע בו פסול אחר תמיד של שחר דמחנכין אותו בלובש שמונה ומהפך בצינורא באברים של התמיד, וע"כ דסבר דההיפוך בצינורא לא בעינן כהן גדול, דאם לא כן תקשה הלא בעינן חינוך מקודם שיהיה ניכר שהוא כהן גדול, וא"כ אם הדין כן בתמיד דלא בעינן כהן גדול להיות מהפך בצינורא, א"כ פשיטא דלא בעינן כהן גדול בהאברים שנתותרו מערב יום הכפורים. -אמנם הקושיא להרז"ה היאך יפרש למ"ד דהרמת הדשן הוא בשני כלים, היאך מחנכין אותו בשאירע בו פסול קודם הרמת הדשן, וגם מה שכתב בגבו"א דמחנכין אותו באברים שנתותרו ומשלה בהן האור, זה לא יספיק אם ליכא הני אברים שנתותרו, וע"כ דזה לא שכיח ג"כ, וא"כ אם יארע בו פסול קודם הרמת הדשן תקשה במה מחנכין אותו, וגם מה שכתב בגבו"א דהרז"ה קאמר כן דבעינן כהן גדול להרמת הדשן דזהו רק למ"ד דצריך ארבעה כלים משא"כ למ"ד דבשני כלים מרים הדשן א"כ לאו עבודה היא יעו"ש, זה דוחק לומר דכוונתו כן רק למ"ד זה. ה ונראה דסבר הרז"ה דזהו רק למצוה, וכמו שסבר הרמב"ן דכל העבודות שאינן לחובת היום לא הוי רק למצוה בכהן גדול, וא"כ אם אירע בו פסול קודם הרמת הדשן נעשית העבודה הלזו דהרמה בכהן הדיוט, ואפילו אם לא סבר הרז"ה כהרמב"ן בזה בכל העבודות הנעשות ביום, אמנם בהרמת הדשן הנעשית בלילה אפשר ומסתבר שהיא רק למצוה בכהן גדול, וא"כ בשחסר חינוך נעשית בכהן הדיוט, ובזה יש לתרץ ג"כ מה שהקשה הרמב"ן על הרז"ה דא"כ נפישי טבילות, אפשר דסבר הרז"ה דהטבילות הוא בחשבון רק לעבודות הנעשות ביום שהם לעיכובא בכהן גדול, משא"כ עבודת לילה שהוא רק למצוה לא נכנסו לחשבון הטבילות. ו והנה גם בעיקר הדבר מה דפשיטא להגאון בגבו"א דאם צריכין לחינוך קודם תרומת הדשן יש לחנכו באברים שנתותרו ומשלה בהן האור, תמוה טובא הלא לא מהני החינוך דלילה כמו"ש הרמב"ם בפר"ד מכה"מ הלכה ט"ו וז"ל, ואין מושחין אותו וכן אם נתרבה בבגדים בלבד אין מרבין אותו אלא