נזר הקודש - תמיד לב

כהן גדול נעשית גם קודם התמיד, ומסתמא כן היתה גם בהקרבת התמיד של בין הערביים. ובזה מיושב הא דלא חשיב התנא בפסחים נ"ט, וברמב"ם פר"א מקרבן פסח דחשיב להתמיד קודם הפסח ולא חשיב חביתי כהן גדול דגם כן קרב קודם הפסח, והיינו מפני שתמיד החביתין באים עם התמיד ביחד, וכן כתב הרמב"ם בפר"ג מתו"מ הי"ח חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום מחצה בבוקר עם תמיד של שחד, ומחצה בין הערבים עם תמיד של בין הערביים יעו"ש, ומבואר הכא במשנה דההכנה לחביתין היו עושים גם קודם לתמיד, ולהכי כשאמרו דהתמיד היה קרב קודם לפסח ע"כ גם החביתין בכלל. שם העמידו עושי חביתים לעשות חביתים. מבואר מזה דעשייתן דחביתים כשרים גם בלילה שזה קודם עמוה"ש, וכן מבואר בירושלמי סופ"ק דר"ה דבעי שם דבר שהוא דוחה את השבת ביום מכשירין מהו שידחו את השבת בלילה, ופריך והתנינן העמידו עושי חביתין לעשות חביתין יעו"ש. - חזינן דסבר הירושלמי דהיו עושין המכשירין גם בלילה בליל שבת. - מבואר דדבר שדוחה שבת ביום, מכשירין מדחין שבת בלילה. ואח"כ מדחה שם תיפתר בחול, והיינו דמשנתנו דתמיד מיירי בחול, אבל עכ"פ נשמע מזה דעשיית החביתין כשרים בלילה. והנה הרמב"ם בפר"ח מביהב"ח הי"א מביא כן בדין המשנה, ומוכח דעשיית החביתין כשרים בלילה, וקשה להרמב"ם דסבר דנעשית החביתין בכלי שרת, וזהו מהא דכתב בפר"ג מתו"מ הי"א ולא תאפה מבערב ואם תאפה מבערב תופסל בלינה. - ולפי"ז קשה, היאך עשו החביתין קודם עמוה"ש, והלא כיון שנעשית בכלי שרת תופסל בלינה דעמוה"ש פוסלן. והנה לפי מה שביארנו בספרנו למנחות דף צ"ח דף הספר דהלישה ועריכה כיון דלא כתיב כלי בתורה לא בעינן כלי שרת ורק האפייה בעינן כלי שרת ולהכי העושי חביתין היינו הלישה והעריכה לא נפסל בלינה ושפיר עבדו גם קודם עמוה"ש. ובתוסר"ע כתב דבירושלמי סופ"ק דר"ה פסיק דאפילו בשבת בלילה מחללין לדבר שהוא צורך היום, עכת"ד. וקשה הלא בירושלמי שם מדחה דהמשנה דהכא מיירי בחול, וכן מוכח מדנקט סדר של כל יום ואין מזה ראיה לשבת, אבל ע"כ כוונתו מהא דתנא ר' חייא בר אדא זה סדר תמיד וכו' בין בחול ובין בשבת, וממילא גם מתפרשא דאף בשבת עושין מכשירין לצורך היום, והרמב"ם אעפ"י שלא כתב בפירוש דבליל שבת עושין כן, אבל מהא דכתב שם בהלכה י"ב כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדולקין שם מערב שבת יעו"ש. משמע שרק בדבר הבדיקה הובדל ליל שבת מליל חול, אבל לענין עשיית החביתין גם ליל שבת כבחול. ועי' בספרנו נזר הקודש למנחות דף צ"ח דף הספר היאך הדין הזה לענין חולה בפיקוח נפש. שם במשנה, הוי זהיר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, עי' סוגיא זבחים כ' ובתוס' שם, ובספרנו שם כ"א לענין מי כיור. ע"ב משנה, שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. - הנה רש"י ביומא ל"ז מפרש דמוכני היינו גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל, והיו משקעין אותו בבית העזרה שיהיה מחובר למעין בכדי שלא יפסלו המים שבכיור בלינה, אמנם הרמב"ם בפיה"מ מפרש מוכני הוא כלי סביב לכיור שלא נתקדש בכלי שרת ושם היו מניחין את המים תמוד כדי שלא יתקדשו ולא יפסלו בלינה, והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון יעו"ש, ולכאורה קשה מהסוגיא דיומא שם דפריך מאי מוכני ואמר אביי גלגלא דהוי משקעא ליה יעו"ש, הרי מבואר דהיו משקעין את הכיור עצמו במעין. ובבאר שבע הקשה בזה, יעו"ש. והנה המאירי ביומא מביא פירושו של הרמב"ם ומפרש דהמוכני הזה שמשמיע קולות בשעת ההרקה כדרך שגלגל הבור משמיע קול בשעת השאיבה יעו"ש, מבואר דלא קשה מהא דאמר אביי גלגלא. אמנם קשה טובא בדברי הרמב"ם אשר בהלכות בית הבחירה פר"ג הי"ח מפרש מוכני כמו שמפרש בפירושו בהמשנה, ובהלכות ביאת המקדש הי"ד מפרש כפירושו של רש"י היינו שהיו משקעין את הכיור במי מקוה או מעיין, ובבא"ש העיר בזה והכס"מ בהל' בית הבחירה כתב שסבר הרמב"ם שני הפירושים יעו"ש. אמנם לדעתי נראה שסבר הרמב"ם לפרש מוכני כמו שפירש בפיה"מ, והיינו שסבר שזה נעשה להיות תמיד מוכן מים להוריק מהמוכני הזה לכיור