נזר הקודש - תמיד כז

להם דשחיטה כשרה בזר יעו"ש. והקשה הגאון מלבי"ם בספר ארצות החיים בהל' ציצית לשיטת, הרמב"ם דכלאים שלא בשעת עבודה אסור משום כלאים ואם כן הני דקא מהדרי בתר כהן א"כ ע"כ הי' השוחט לבוש בגדי כהונה כדין עבודת הכהן דבכל דבר דבעינן כהן בעינן גם בגדי י כהונה וכיון דלפי האמת כמו שדרש שמואל דמן הדין לא בעי כהן לשחיטת הקרבן הרי יש בזה לאפרושי מאיסורא, דהיינו מאיסור כלאים, כיון שכשר בזר, ובמקום דאיכא אסורא ליתא בזה משום מורה הלכה בפני רבו. אמנם יש לומר דרבי אלעזר אזיל בזה לשיטתו שיליף דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה כמבואר בחולין י"א וכו' יעו"ש. וקשה מדוע לא יליף מבגדי כהונה מדלא חיישינן לטרפה והוי כלאים שלא בשעת עבודה, וע"כ דסבר רבי אלעזר כשיטת התנא רבי אלעזר ב"ר שמען דסבר ביומא י"ב דלא היה כלאים בבגדי כהן הדיוט, והיינו דסבר דאבנטו של כהן הדיוט היה בשל בוץ. ובזה יובן היטב הא דהקשו התוס' שם בחולין אמאי לא ילפינן משחיטת הקרבנות דדחו שבת ולא חיישינן לטרפה יעו"ש. - וקשה הא בשביל זה יש לומר דשחטו שנים בבת אחת, ובשבת שנים שעשו פטורים, אבל אם אמרינן דר' אלעזר הכא סבר כשיטת ר' אלעזר ב"ר שמעון לענין אבנטו של כהן הדיוט דלא הוי כלאים, ממילא אתי שפיר גם זה, והיינו דסבר ר' אלעזר ב"ר שמעון בפר"ב דחולין דבקדשים אין שנים שוחטין זבח אחד, ולהכי ר' אלעזר שם בברכות דע"כ סבר דלא הוי כלאים בבגדי כהן הדיוט, וממילא הוי שמואל מורה הלכה בפני רבו, דאין כאן לאפרושי מאיסורא. שם, אירע קרי באחד מהן וכו' מסייע ליה לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו, ופירש המפרש דבפסחים פ"ו מבואר דהא דאמר ר' יוחנן מחילות לא נתקדשו ה"מ במחילות שתחת הר הבית, אבל מחילות שתחת עזרה אם הם פתוחין לעזרה נתקדשו בקדושת עזרה, ואם הם פתוחין להר הבית לא נתקדשו כלום, והכא עשו מחילה ופתוחה להר הבית יעו"ש, והנה מבואר שהמחילות היו תחת העזרה. - אמנם מפני שפתוחה להר הבית לא נתקדשו בקדושת עזרה. וכן משמע בפיה"מ שכתב וז"ל, המחילות הם השבילים שתחת קרקע העזרה עכ"ל, אבל ע"כ הכוונה גם כן שהיו פתוחים להר הבית, וכן מבואר בהמאירי לפסחים פרק כיצד צולין יעו"ש. ויש לפרש שזהו גם כוונת רש"י בפסחים ס"ז שפירש רש"י מחילות ומערות של תחת העזרה ולא נתקדשו בקדושת עזרה, וע"כ כוונת רש"י הא דפירש שלא נתקדשו בקדושת עזרה, היינו מפני שפתוחות להר הבית, ובזה מיושב הא דהקשה בבאר שבע סתירה מרש"י ארש"י, דבפסחים ס"ז מפרש מחילות שתחת עזרה, וזה סותר להא דפסחים פ"ו, אבל לפי מה שפירשנו ע"כ כוונת רש"י שם בפסחים דאעפ"י שהיו המחילות תחת העזרה אבל מפני שפתוחות להר הבית לא נתקדשו. והנה כן מבואר בירושלמי פסחים פר"ז הי"ב דאיתא שם תני בשם רבי יהודה מחילות שתחת ההיכל חול רבי אימי בשם רשב"ל מתניתא אמרה כן היינו משנה דידן מדורה היתה שם ובית כסא של כבוד וכו' אמר ר' יוסה וכי צואה טומאה והלא אינה אלא נקיות, ויודא אסר דא יוצא והולך לו במסיבה ההלוכת תחת הבירה ונרות דולקין מיכן ומיכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה, אם קודש הוא ילך לו בקצרה יעו"ש, הרי מבואר דהמחילה הלזו היתה תחת ההיכל והעזרה, וע"כ הא דלא קדשו המחילות האלה הוא משום דע"כ היו פתוחות להר הבית וכמוש"נ. במשנה, אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, ובגמ' לקמן ע"ב מסייע ליה לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו, היינו מחילות שתחת הר הבית וגם מחילות שתחת עזרה ופתוחות להר הבית כדאיתא בפסחים פ"ו, והובא בהמפרש, ומשמע אבל קרקע הר הבית מלבד המחילות נתקדשה עד התהום. וקשה בהא דאיתא בזבחים כ"ד דמספקא להש"ס כי קדיש דוד דוקא רצפה עליונה דעזרה, או דלמא דקדיש גם לארעא דתהומה יעו"ש, וקשה הא מוכח הכא במשנה דגם הר הבית דקילא קדושתי' מעזרה, קדיש גם ארעית דתהומא מלבד המחילות היינו כדי שיכול הטמא לצאת דרך שם אבל כל ארעא עד התהום קדיש, וא"כ כש"כ העזרה דקדיש עד ארעית דתהומא. ונראה דקדושת עזרה מלבד עצם הקדושה דטמא שאסור ליכנס שם, הנה יש כח הוספה דקדושה בדבר מעשה הקרבנות, וגם לפסול ביוצא חוץ לעזרה,