נזר הקודש - תמיד כג

ובעיקר אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, עי' במל"מ פר"ז מבית הבחירה ובגבורת ארי להגאון שאגת אריה למס' יומא כ"ה. גבו' אמר ה' על ה' שערי עזרה, ופריך וה' שערים היו לעזרה ורמינהו ז' שערים היו בעזרה וכו'. - וקשה מדוע לא פריך מהמשנה דשקלים פר"ז די"ג שערים היו בעזרה, עי' בתוס' כתובות ק"ו שהקשו בזה, וכתבו שם בשם הר"ת דשבעה שערים היו גדולים, וי"ג הוי עם הקטנים יעו"ש, ובזה אתי שפיר הכא לענין שמירה ע"ב הגדולים דחשיבי טובא העמידו שומרים, ולא אצל הקטנים, ולזה פריך מהגדולים שהם רק שבעה. שם, אין פוחתין מי"ג גזברין, הקשה בספר באר שבע והלא משנה שלימה שנינו בפר"ה דשקלים אין פוחתין משלשה גזברין. ומסיים בצ"ע. ונראה דהי"ג גזברים דהברייתא לא הוו הגזברים דהמשנה דשקלים, והיינו דהגזברים דהמשנה היו ממונים על עסקי ממון כדאיתא בתוספתא דשקלים פר"ב דאיתא שם אין פוחתין משלשה גזברין ומשבעה אמרכלין וכו' ומה היו עושין אלו שבעה אמרכלין שבעה מפתחות העזרה היו בידם רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולם ויפתחו. והקשה לעיל הבאר שבע והלא במשנתינו תנן דהמפתחות של העזרה בידם של זקני בית אב, - ומתרץ דהתם בשקלים מיירי במפתחות של החדרים שיש בהן ממון של הקדש, והן פודין ערכין והקדשות וכל מלאכת הקודש, והכא מיירי במפתחות העזרה של שאר חדרים שלא היה בהן ממון, עכת"ד, והמל"מ בפר"ד מכלי המקדש הביאו והוטב בעיניו. ובזה יש ליישב הברייתא דתנא י"ג גזברים, ופירש הרא"ש בד"ה מי"ג גזברין, הממונים על העזרה יעו"ש, ומה בעי הרא"ש בזה, הלא מעזרה קא מיירי ומאי מוסיף בביאורו. - ונראה דהוקשה להרא"ש הלא שנינו במשנה דרק שלשה גזברים היו, ומדוע חשיב התנא י"ג, על זה בא לומר הממונים על העזרה, וכוונתו בצירוף אנשי בית אב שהיו גם כן גזברין על העזרה ומפתחות של עזרה בידם, והזקני בית אב היו במספר עשרה ובצירוף עם השלשה היו י"ג, והמשנה דשקלים לא חשיב רק השלשה הממונים על הממון, ועל השומה כמה הוא השיווי של ההקדש לפדיון. ולא חשיב הני גזברים שהיו ממונים על העזרה ומפתחות העזרה בידם הוא מפני שאינן קבועים, משום שהם מאנשי משמר והם מתחלפים, ומפני זה לא חשבם התנא בשקלים. והרמב"ם בפר"ד מכלי המקדש הי"ח כתב ואין פוחתין משלשה גזברין, והגזברין הם הגובין כל ההקדשות ופודין את הנפדה מהן וכו' יעו"ש. וזהו מה ששייך להגזברין השלשה, ולא חשב הרמב"ם הגזברין של הבית אב שגם כן המפתחות של העזרה בידם היינו החדרים והלשכות שהם מלבד ממון, וזהו מפני ההתחלפות המשמר, והתחלפותם של הבית אב לא חשיב להו הרמב"ם לגזברין, ולא חשיב אלא הגזברין הקבועים וזהו ג"כ הטעם של המשנה דחשיב ג' גזברים הקבועים הממונים על הממון והפדיון של הקדש כמו שנתבאר. שם בגמ', לא היו ישינים בבגדי קדש, שינה הוא דלא אבל הילוך מהלכים בהן שמעית מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן וכו'. - והנה במסקנא דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, ולפי"ז הא דתנן במשנתינו ומניחין אותן תחת ראשיהן הוא ממש תחת ראשיהן, ולא כנגד ראשיהן, והיינו דרק אם אמרינן דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהן מוכרחים לפרש כנגד ראשיהן כמבואר בסוגיא. אבל אם אמרינן דבגדי כהונה ניתנו ליהנות שפיר מותרין להניחן תחת ראשיהן ממש. - ולפי"ז קשה להרמב"ם שפוסק בפר"ח מכלי המקדש הי"א בגדי כהונה מותר ליהנות בהן, לפיכך לובשם ביום עבודתו, ואפילו שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז עכ"ל. ולפי"ז קשה הא דפסק בפר"ח מבית הבחירה ה"ו וז"ל, לא היו הכהנים השומרים ישינם בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן, ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ עכ"ל. - וקשה טובא כיון דניתנו ליהנות בבגדי כהונה הלא מבואר בסוגיא הכא דמותרין גם להניחן תחת ראשיהן גם כן. והנה מרן הכס"מ כתב דסבר הרמב"ם דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן רק דרך לבישה יעו"ש, והנה אעפ"י שהסברא מצד עצמה נכונה, אבל הרי חזינן הכא דע"כ הסוגיא לא סברה להאי סברא, דהרי חזינן דרב אשי אמר לעולם תחת ראשיהן, והא דקא מיתהני מכלאים בגדי כהונה קשין הם. - מבואר דאם אמרינן בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן מותרין ליהנות גם שלא דרך לבישה, וגם מהא דקאמר הש"ס