נזר הקודש - תמיד כב

ומזה מוכח כהלשון הראשון שם בחולין דרבי סבר דבדיעבד אפילו פסול דרבנן ליכא. ובזה ע"כ יתפרש הא דאיתא בברייתא דאין אחיו הכהנים מניחים אותם לעבוד היינו דרק לעבוד אין מניחים, אבל נכנסים המה לעזרה פן יצטרכו להעם לעבודה, וזה מוכרח משום דללשון זה הברייתא כולה כרבי. ויש להעיר להרמב"ם דפוסק כרבנן ושם איתא ללשון שני דרבנן מודו דכשר בדיעבד, ואם כן מדוע לא כתב הרמב"ם דכשר בדיעבד, ואם סבר הרמב"ם כלשון ראשון הלא לרבנן פסול בדיעבד ג"כ מדרבנן, וא"כ קשה מדוע לא כתב הרמב"ם היאך הדין לענין דיעבד. ומזה משמע דהרמב"ם פוסק גם כן כרבי, ואינו צריך לומר לענין דיעבד כיון שסבר גם כן שהוא רק מטעם מצוה מן המובחר, וזהו כלשון ראשון, ועוד דבמקום שאיכא שתי לשונות במילתא דרבנן אמרינן ספיקו להקל, ולהכי לא כתב בזה מאומה כיון שידוע דבספיקא דרבנן להקל, ופשיטא שכשר בדיעבד. ולפי מה שמבואר אתי שפיר פירושו של המפרש ופירוש הרא"ש כמוש"נ. והנה בספר קרית ספר להמבי"ט השמיט כל עיקר דין זה, וצ"ע. גמ' אמרי הר הבית דאי תמה ובעי מיתיב יתיב, עזרה דאי תמה ובעי למיתיב לא מצי יתיב דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. והנה הבאר שבע רוצה להוכיח דלכהנים הותרה ישיבה בעזרה ומביא ראיה מזבחים ט"ז ע"ב דאיתא שם מה יושב שאוכל וכו' והיכי אכיל יושב והא אין ישיבה בעזרה, וע"כ דלכהנים הותרה ישיבה בעזרה יעו"ש, אבל דבריו תמוהין דהרי סוגיא ערוכה יומא כ"ה דאיתא שם דלא עבדינן פיים בעזרה מפני שזקן יושב במערבה ואין ישיבה בעזרה, ולא משני הש"ס דהאי זקן הוא כהן והותרה לו ישיבה, ובזה דמביא מהא דזבחים דיושב אוכל בקדשים, הקשו בזה התוס' שם, ותירצו דשאני אכילה שהיא צורך עבודה, וגם מה שמביא הבאר שבע ראיה מזבחים י"ט גבי קידוש ידים ורגלים דפריך שם וליתיב מיתיב, היינו גם כן מפני שהוא צורך עבודה אבל פייס לא הוי צורך עבודה דאפשר לעבוד בלא פייס יעו"ש, וכמו כן איתא בשיט"מ לזבחים שם, ואדרבה התוס' בזבחים ט"ז בהגה"ה מקשים וא'"ת מה ליושב שכן אסור בעזרה יעו"ש, והיינו דלכהנים אסור אשר בשביל זה יש לומר דמשום הכי מחלל עבודה. עוד מה שכתב ראיה מקרא דכתיב ועלי יושב על הכסא בהיכל על מזוזת היכל ד', הנה שאני גבי כהן גדול כדאיתא בילקוט שמואל שדרשו מהא שישב בהיכל ד' שאותו היום מינוהו לכהן גדול, והנה התוס' בסוטה מ' ד'"ה והאמר וכו', מביא בשם המדרש שוח"ט דלכהן גדול הותרה ישיבה, והקשו על זה מהסוגיא כמבואר שם, אבל פסיקא להו להתוס' דלכהנים לא הותרה ישיבה בעזרה, ומה שמביא מהירושלמי פר"ה דפסחים ומירושלמי יומא פר"ג ומירושלמי סוטה פר"ז דפריך מעלי הכהן, וע"כ כוונתו דסבר הירושלמי דהוא הדין לשארי כהנים, אבל זה ליתא שם כלל מהא דעלי הכהן ורק במדרש שוח"ט ובליקוט, ושם אמרו דזהו משום ייחוסו של כהונה גדולה, וש"ס דילן לא סבר לה כמו"ש התוס' שם בסוטה. - ומשמע דגם לכהן גדול אסור ישיבה, ושאני גבי עלי הכהן שישב על מזוזת, וכמו שנחית לזה גם הבאר שבע, וע"כ דזהו שיטת ש"ס דילן. עוד כתב דאפשר לומר דדוקא מן דוד ואילך אין ישיבה בעזרה יעו"ש, דבריו תמוהין מסוגיא ערוכה בקדושין ע"ח דפריך שם ושמואל שוכב בהיכל ד', והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד, יעו"ש. הרי חזינן דגם קודם שבא דוד אסור ישיבה בעזרה, ועוד מחזינן דבמדרש דייקו מהא דעלי, וע"כ מוסכם היה ההלכה דאסור ישיבה בעזרה. - ומבואר דגם לכהנים יש איסור ישיבה, ורק לכהן גדול יש פלוגתא מש"ס שלנו עם המדרש, אבל לכהנים גם כן אסור ישיבה רק לצורך עבודה מותר והכא גבי מצוה דשמירת הבית שאינו צורך עבודה פשיטא שאסור, ושפיר קאמר הש"ס והאמר מר וכו' וכמוש"נ, וע"כ הא דקאמר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לא הוי הכוונה שאז נאסרה איסור ישיבה דזה ליתא, דע"כ נאסרה ישיבה מהללמ"מ אם הוא מדאורייתא ושכן משמע מסנהדרין ק"א, ורק לדוד ולזרעו, היינו להמלכים הבאים אחריו הותרה להם ישיבה בעזרה, ודוד עצמו החמיר על עצמו כמבואר בירושלמי שכתבנו לעיל.