נזר הקודש - תמיד כא

מניחין אותן לעבוד עבודה עד שיהיו בני עשרים, וכן כתב הרמב"ם בפר"ה מכלי המקדש הט"ו, וא"כ תמוה טובא מדוע פירשו המפרש והרא"ש נגד הסוגיא דחולין שם, וראיתי אח"כ בבאר שבע שהעיר בזה ג"כ. ועוד קשה טובא דרבי דסתים המשנה סבר שם בברייתא דאינו כשר לעבודה עד שיהא בן עשרים כמבואר דיליף מקרא, ואם כן לרבי לשיטתו ע"כ עד שהוא בן עשרים אינו בעבודה, וא"כ ראוים הם להיות מהשומרים, וממילא נקראו רובים עד עשרים שנה, ואם כן מדוע פירשו שלא כשיטת רבי. והנה לכאורה אפשר לומר דהא דסבר רבי עד שיהא בן עשרים הכוונה שהוא למצוה מן המובחר, אבל מן הדין ראוין הם לעבודה משהביאו שתי שערות וגם הלימוד מהקרא דעזרא שהביא רבי ראיה הוא גם כן שנהג כן עזרא למצוה מן המובחר, ודוגמא לזה הא דכתב הרשב"א שם ובסדר רב עמרם ז"ל שהשיב רב נטרונאי גאון ז"ל וז"ל, כך ראינו שזה שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שתתמלא זקנו רק מצוה מן המובחר, וכמה דאפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא אבל ודאי במקום מבטל קדושה וכו' אפילו בן י"ג שנה ויום אחד אפשר נעשה שליח צבור דקאמרינן זה כלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. טעמא דשלא הגיע לכלל המצות, אבל בן שלש עשרה ויום אחד כי לא אפשר שפיר דמי עכ"ד יעו"ש. ויש לעיין כוונת הגאון כי כן הוא גם לענין לישא את כפיו, והיינו דבראשונה כתב גם הא דלישא את כפיו, ואח"כ מסיים רק משום ביטול קדושה, ואם נפרש דגם לישא את כפיו שהוא גדר עבודה דכהן גם כן הוא רק למצוה מן המובחר, הנה כן יש לפרש דגם לענין עבודה כן, דסבר רבי שהוא רק מצוה מן המובחר, ורבנן דפליגי עליה דרבי סברי דגם מצוה מן המובחר ליכא, אלא רק שהכהנים מצד עצמן לא הניחו לעבוד עבודה עד שהוא בן עשרים. ואיכא נפק"מ לדינא מזה שכתב הרמב"ם בפר"ה מכלי המקדש וז"ל, כשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה, אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד במקדש עד שיהיה בן עשרים שנה, ואינו נכנס לעזרה לעבודה תחלה אלא בשעה שהלוים אומרים שירה, והראב"ד בהשגה כתב וז"ל, א"א זהו טעות גדולה שלא אמרו דבר זה במשנה אלא על לוי קטן שאינו ראוי לעבודה אלא לשיר יעו"ש וכתב מרן דהרמב"ם סבר שהוא הדין לכהן יעו"ש. ולדעתי תמוה דהלא במשנה תנן בן לוי קטן שהוא קודם שהביא שתי שערות, אבל מנין לחדש לכהן שהוא גדול ומצד דין התורה כשר לעבודה, ואם כן מנין לחדש שאינו נכנס לעזרה כיון שבר עבודה הוא מצד הדין. וע"כ צריך לומר דסבר הרמב"ם דכיון שאין הכהנים מניחים אותם לעבוד, הנה כמו"כ אין מניחים אותם ליכנס לעזרה עד גמר עבודה, משום דלמא מיקרי ועביד, אמנם רבי דסבר דמטעם מצוה מן המובחר בעינן בן עשרים אבל אחיו הכהנים לא היו מונעים אותם מלכנס לעזרה וגם לפעמים היו עושים עבודה גם כן בשעה שדחוקה לכהנים כמו אם הרבה כהנים נטמאו או אונס אחר, דאז בשביל ביטול עבודה היו עושים את העבודה גם בקודם מבן עשרים, ולהכי בעינן שיהיו גם הפחותים מבן עשרים עומדים הכן לעבודה. ולפי"ז שפיר פירש המפרש וגם הרא"ש דהרובים הם פחותים מבן י"ג שנה ויום אחד דאינם ראוים לעבודה מן התורה, מה שאין כן אותם שהגיעו לי"ג שנה ויום אחד שראוים הם לעבודה היו ישנים כדי שיהיו ראוים לעבודה פן יצטרכו להם, ובזה אתי שפיר המשנה גם לשיטת רבי. עוד יש לומר דסבר המפרש והרא"ש כשיטת הראב"ד שסבר דבכהן שאינו עובד נכנס לעזרה, וזהו כדי שילמדו העבודה ועומדים בעזרה בכדי לכוון להיות רגילים בעבודה כשיגיע זמן שהם יעשו את העבודה, ומטעם זה לא עשו מהם שומרים, אלא מניחים אותם לישן. אמנם לכאורה זה תליא בשתי הלשונות שם בחולין דלחד לישנא לרבי ליכא פסול אפילו מדרבנן ולחד לישנא לרבי איכא פסול מדרבנן, ואפשר דבזה פליגי דמאן דמכשיר לרבי בדיעבד סבר שכל עיקר הדין דבעינן בן עשרים הוא מצד מצוה מן המובחר, ולהכי בדיעבד אפילו מדרבנן כשר, ומאן דסבר דלרבי פסול מדרבנן ע"כ אין זה מצד מצוה מן המובחר אלא מעיקר הדין מדרבנן. אבל מהא דתנן במשנה שסתם רבי וקרי להשומרים רובים, ולהכהנים העובדים קורא פרחי כהונה, ע"כ מסתברא דלהכהנים מבן עשרים ומעלה לא שייך לקראותם פרחי שזה מורה על נערות, להכי ע"כ סברי אליבא דרבי דהפרחי נקראים לאחרי י"ג שנים ויום אחד, והכהנים השומרים המה קודם זמן הגדלות,