נזר הקודש - תמיד כ

הספרי שסבר דגזברות המה עבדות כסוגיא דהוריות ודרשו וילוו עליך בגזברות ואמרכלות, ממילא אין למידרש שיהיו הלוים למטה, ובזה יותר מסתבר דהיו הלוים עם הכהנים למעלה, אלא שמעלתן של הכהנים להיות בפנים והלוים מבחוץ, ולזה בחר הרמב"ם לפסוק כהספרי כמוש"נ. גמ' ומי הוי מיפלגי אבנים והכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה וגו' אמר אביי דמתקני ומייתי, ביאור הדברים כמו שמפרש המפרש בחוץ לעזרה ליכא איסור, ורק בעזרה אסור להניף ברזל כדאיתא במכילתא וכו' יעו"ש. - וקשה מדוע לא עשה כן המלך שלמה והשתדל להשיג את השמיר, וראיתי ברמב"ן פ' יתרו שלמה היה מחמיר על עצמו אעפ"י שמותר כי לא רצה שלמה שיבנה באופן שישמע בכל הר הבית קול הברזל יעו"ש. אמנם יש לעיין הלא מצינו דפליגי בזה תנאי בסוטה מ"ח וזהו דעת ר' נחמיה, אבל רבי יהודה פליג שם וסבר הדברים ככתבן ורבי אמר שם דנראין דברי רבי יהודה, ורש"י במלכים מפרש הפסוק אבן שלמה מסע נבנה כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר כמות שהיא באה משם נתונה בחומת הבנין, ולא ססתוה בכלי ברזל יעו"ש, וזהו כר' יהודה, ולפי"ז ע"כ גם מחוץ להר הבית לא היו סוסתין בכלי ברזל, ואם כן היאך אמר אביי הכא כר' נחמיה אחרי הכרעתו של רבי כדברי ר' יהודה. - ומצאתי בבאר שבע שתמה בזה, ומפרש דברי אביי דאמר דמתקני ומייתי, היינו דמתקני על ידי שמיר, יעו"ש. וזהו כרבי יהודה דאמר דברים ככתבן. אמנם הרמב"ם בפר"א מבית הבחירה ה"ח כתב ומסתתין אותן מבחוץ ואח"כ מכניסין אותן לבנין יעו"ש, וזה כדברי רבי נחמיה, ומרן בכס"מ הקשה בזה מדוע לא פסק כר' יהודה כיון שרבי הכריע כוותיה, ומביא מרן גם דברי אביי דהכא דסבר כרבי נחמיה יעו"ש, ומבואר דמרן מפרש דברי אביי כמו שמפרש המפרש, ועי' במל"מ שמאריך בזה ביישוב דברי הרמב"ם ומסיים בצ"ע. אבל עכ"פ חזינן דהרמב"ם ע"כ מפרש דברי אביי כהמפרש, וגם הרא"ש בפירושו מפרש כהמפרש ולא כהבא"ש, וגם מדברי הרמב"ן בחומש מבואר שמפרש כן וכמו שכתבנו לעיל. ונראה דסבר הרמב"ם דכיון דבמכילתא פ' יתרו תנא סתמא לפרש לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקודש הקדשים, ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע, וזהו כמו שסבר ר' נחמיה, וסבר הרמב"ם דכיון דסתמא דהמכילתא אזלא אליבא דר' נחמיה זה יותר עדיף מהכרעתו של רבי, ועוד דלפי דברי אביי שמפרשים דבריו שזהו אליבא דרבי נחמיה, ומפרש שזהו הפירוש במשנתינו הא דרובדין, ע"כ מדסתם רבי המשנה כן ע"כ סבר אביי דחזר רבי מהכרעתו, וסבר גם כן כר' נחמיה, וזהו טעמו של הרמב"ם דפוסק כן להלכה. והנה יש להעיר על הרמב"ן שכתב כי שלמה רצה להחמיר שלא תהיה נשמע קול ברזל בכל הר הבית, וא"כ מה שאמרו במכילתא ומה אני מקיים ומקבת והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו, הלא יש לומר דהמלך שלמה החמיר ביותר אעפ"י שמותר, וע"כ דהמכילתא סוברת כי זה היה מצד הדין, וגם שלמה היה מתקן מבחוץ. - אמנם יש לומר דכוונת הרמב"ן דכיון שמותר חוץ לבית, והיינו בהר הבית גם כן מותר, ושלמה החמיר שלא נשמע קול ברזל גם בהר הבית, ומה שנעשה בהר הבית היתה על ידי שמיר גמ' וזקני בית אב ישנים שם, ופריך ואמאי נעיילי מטות, ופירש הרא"ש מטות של עץ מסורגס חבלים יעו"ש, וקשה מה זה היה ההכרח להרא"ש לפרש דהכוונה מטות של עץ, ואטו של מתכת אסור, ומאי טיבותא בשל עץ יותר, הלא אדרבה מבואר ברמב"ם בפר"א מבית הבחירה ה"ט דאין בונין בו בשל עץ כלל, ואפילו אם אמרינן כשיטת הראב"ד שם דרק אצל מזבח אסור, אבל עכ"פ אין ההכרח לפרש דכוונת הגמ' לעשות דוקא מטות של עץ, וצ"ע. דף כ"ז גמ' אמרי, אין, התם דלא מטו למיעבד עבודה קרו להו רובים הכא דמטו להו למיעבד עבודה קרו להו פרחי. ופירש המפרש דהני הפחותים מי"ג שנה שאינם בני עבודה, וכן פירש הרא"ש הני דלא מטו למיעבד עבודה שלא הביאו ב' שערות יעו"ש. והנה מבואר מדבריהם דלאחר שהביאו שתי שערות הם היו בני עבודה, ולהכי הניחו אותם לישן בלילה בכדי שיוכלו לעבוד עבודה. ולכאורה תמוה מסוגיא דחולין כ"ד דמבואר דאפילו לאחר שהביאו ב' שערות לא היו הכהנים