נזר הקודש - תמיד יח

דזהו רק בהטעונין ספירה, והנה לפי מה שפירשו התוס' שם וביבמות פרק החולץ הביאור אין טובלין קאי על טבילת אזוב וכדתנן בשלהי מס' פרה אין טובלין האזוב בלילה יעו"ש ובר"ש שם, ואפילו לפירש"י דקאי על האדם הטובל גם כן אין שייכות לבעל קרי שהטבילה אינה בתורת מצוה דק ליטהר מטומאה, ואין בו הבדל בין יום ללילה, ועי' בבאר שבע שנחית גם כן לזה. אמנם נראה דכוונת המפרש דכיון דתנן ביומא ל' אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול, ובברייתא שם דרש בן זומא דטבילה זו מן התורה מק"ו יעו"ש. - והנה טבילה זו כיון שנדרש מק"ו מכהן גדול ביום הכפורים, לפי"ז ע"כ טבילה זו צריך להיות ביום. - והנה טבילה זו לבעל קרי ע"כ יש בה גם כן ענין זה דאין אדם נכנס לעזרה גם כן שהרי הטהרה באה בשביל שיהיה טהור ומוכן לעבודה, ואעפ"י שעדיין טעון הערב שמש, אבל לאחר כך בערב ראוי הוא לעבודה להקטרת איברים ולהפך בצינורא שג"כ טעון כהן, וא"כ שפיר יש מקום לומר דלבן זומא בעינן טבילתו ביום כמו חייבי טבילות דכהן גדול, וזה נכלל בהא דתנן אין טובלין אלא ביום וא"כ הוקשה להמפרש מדוע סגי הכא בטבילה דלילה, על זה מפרש דלא כבן זומא, ומפרש דאין טובלין אלא ביום רק הטעונים ספירה, ואעפ"י דגם לאחר הטבילה כשנפתחו השערים יוצא והולך לו כדתנן הכא במשנה, וממילא אין עליו חיוב טבילה מטעם כניסה לעזרה, וגם אינו בעבודה מטעם דהוי טבול יום מטעם דבעי הערב שמש. - אמנם אפשר לומר דאם ימתין בהר הבית עד הערב ולא מסיך את רגליו אינו טעון טבילה אחרת. נמצא שיש גם בטבילה זו צורך עבודה, ויש לומר דזה נכלל בהמשנה דמגילה שאין טובלין אלא ביום, על זה מפרש דהתם המשנה לא מיירי אלא בטעונין ספירה. וטעמו של דבר ע'"כ סבר המפרש דמשנה זו לא סברה כבן זומא, או אפשר לומר כשיטת התוס' ותוסי"ש דכל עיקר דינו של בן זומא הוא מדרבנן כמבואר שם, ומה"ט כשרה טבילה זו גם בלילה גם לבן זומא. שם במשנה, משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה, המפרש פירש דהטבילה באה מפני שאין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול, והנה שם ביומא ל' איתא במשנה לעבודה, ומדוע השמיט המפרש לעבודה, משמע דגם בכניסה לעזרה גם שלא לעבודה בעי טבילה להכי השמיט לעבודה, אמנם כן הוא כדאיתא בירושלמי שם לאו דוקא עבודה, אלא אפילו בלא עבודה טעון טבילה, אבל קשה דהרי הכא שהוא להרמת הדשן, וא"כ הוי גם כן לצורך עבודה, ומטעם זה פירש הברטנורא שמביא לשון המשנה לעבודה. ואפשר שמכוון המפרש לבן זומא דסבר דחיוב טבילה נלמד מק"ו מכהן גדול וזה היתה לעבודת היום (היינו לשיטת הראשונים דלהרמת הדשן לא הוי בכהן גדול דוקא) ולדידיה לעבודת לילה לא בעי טבילה, אבל עכ"פ יש חיוב טבילה מטעם כניסה לעזרה בלא עבודה, והיינו דלא כבן זומא, אלא אליבא דרבנן, או דסבר המפרש דבן זומא מודה בזה דיש חיוב טבילה מדרבנן. שם במשנה, הממונה בא ודפק וכו' אמר להן מי שטבל יבוא ויפייס, קשה מה זה שאלה הלא כבר ידעו הכהנים שאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול מקודם ממילא טבלו כולם, ולא שייך לומר מי שטבל וע"כ צריך לומר דמקודם היו עומדין במקום שאינו מקודש, והיו הרבה שלא היו מוכנים לעבודה וגם לא טבלו, והממונה אומר להם דהטבולים יבואו לפייס, ולשון המשנה מי שטבל הוא לאו דוקא שהיה אומר להיחיד אלא הוא לשון סתמא הכוונה להטבולים היה קורא, שיבואו, ומדויק הלשון ברמב"ם שכתב וכל הכהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה ולבשו בגדי כהונה ויבואו ויעמדו בלשכת הגזית יעו"ש, וזהו שמקודם עמדו במקוום שאינו מקודש, והממונה קורא להם שיבואו במקום מקודש כמבואר ביומא כ"ה. המפרש מביא דלהכי אין מפיסין בעזרה משום דהממונה נוטל מצנפת של אחד ואין נכון לעמוד בלא מצנפת בעזרה כדאיתא ביומא כ"ה. - והנה הרמב"ם בפר"ד דתו"מ כתב וז"ל, והממונה שעל הפייסות נוטל מצנפו מעל של אחד מהן ומחזירה יעו"ש, משמע שתיכף ומיד מחזיר המצנפת ואם כן אינו עומד בלא מצנפת, וא"כ יכול להיות גם בעזרה הפייס, וע"כ צריך לומר דבעזרה יש קפידא לעמוד בלא מצנפת אפילו רגע אחת, והתוס' ביומא כ"ה פירשו כהמפרש, ועי' בספרנו ליומא שם. גמ' ואילו קרא כהנים ולוים בהדי הדדי כתיב, ומשני אמרי הכי קאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה, והדר אהרן