נזר הקודש - תמיד טו

יפרש גם כוונת רש"י בהא דלקדשים קלים הכוונה לשחיטת קדשים קלים, אבל לא בא למעט אכילת קדשים קלים מטעם דלא גרעו הגגין משארי העיר כיון שהעיקר בזה ענין מחיצה ולא תליא אכילת קדשים קלים בדבר קדושת העיר. ומשמע שזהו גם דעת הרמב"ם דקדשים קלים נאכלין בגגין ועליות, וכמו שמוכיח המנחת חינוך במצוה שס"ב וע"כ שזהו גם דעת הרשב"א ומפרש הסוגיא כמו שפירשנו. והנה התוס' בשבועות שם שכתבו דהוא הדין דאין אוכלין שם מפני שגגין ועליות לא נתקדשו וקשה מדוע לא כתבו התוס' דברייתא זו סוברת כהתנא רבי חייא רבה בירושלמי דפסחים דסבר דגגין ועליות נתקדשו, וע"כ דסברי התוס' דאם סבר האי תנא דנתקדשו א"כ כשר גם לשחיטת קדשים קלים על גג עזרה כיון דלא בעי צפון, וכיון דסבר האי תנא דלענין שחיטה פסול, א"כ ע"כ הוא הדין גם לענין אכילה. ולפי"ז יש להבין שיטת הרשב"א דסבר דלשחיטה פסול הגגין והעליות שעל גבי עזרה ולאכילה כשר, אבל מפני זה כתב הרשב"א דלאכילה לא בעינן קדושה, ולשחיטה בעינן קדושת עזרה, אבל לענין אכילה לא בעינן קדושה רק מחיצת העיר בעינן. וזה איתא גם בגגי העיר. ובזה יובן שפיר דברי הקרית ספר שכתב בפר"ז מבית הבחירה דמותר לאכול קדשים קלים בעיירות המוקפות חומה כמו בירושלים, והיינו באופן שאין פסול יוצא כמבואר שם, והביאור בזה כמו שכתבנו דכיון דהעיקר הדין בקדשים קלים דבעינן מחיצה כמחיצה זו דירושלים, ממילא כיון דהעיר המוקפת חומה יש לה קדושת מחיצה שפיר נאכלין שם קדשים קלים, וזהו כי הקדושה דירושלים שנתקדשה בקדושה יתרה על ערי ישראל זה אינו בעיכובא לאכילת קדשים קלים מטעם דלא בעינן בזה רק קדושת חומה, ומטעם זה גם כל עדי ישראל המוקפות חומה שפיר דמי, וכמוש"נ. שם במשנה, וזקני בית אב ישנים שם, היינו על הרובדין, ובגמרא מאי נינהו גזרא דאצטבתא, מבואר דלא על הרובדין ממש היו ישנים, ובזה יש לדייק על הברטנורא דמפרש שהיו ישנים על הרובדין ממש, והלא מבואר בגמרא הכא דהיו ישנים על האיצטבא, והמפרש הכא מפרש לנכון. וראיתי בבא"ש שהעיר בזה. עוד מפרש דבבית המוקד ע"כ היו ישנים במקום החול, והיינו שהיה בנוי חציה בקודש וחציה בחול, ומטעם זה לשכת פרהדרין שהיתה בנויה בקודש א"כ היאך הי' כהן גדול ישן שם בשבעת הימים של פרישה קודם יום הכפורים, ומסיים שהיתה פתוחה לחול והוי תוכה חול, דאל"כ אסור מטעם אין ישיבה בעזרה עכת"ד, ולפלא שלא הביא מה שפירש"י ביומא בהא דמביתו למה פירש דלשכה זו לא היתה קדושה בקדושת עזרה. - איברא דלפי"ז קשה הא בעינן פרישתו לקדושה, אבל זה הקשו התוס' ביומא ח' ע"ב ד"ה דאי, ופירשו מפני שעכ"פ קרוב הוא וסמוך לקדושה. עוד חידשו בשם יש מפרשים דאע"ג דתוכה קודש לענין אכילת קדשים, אמנם מפני שבנויה בחול מותר לישב בה ולישן בה דלא קדשה לגמרי כקדושת עזרה וכו' יעו"ש. אמנם קשה לפי פירושם דמאי פריך הש"ס לרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהא דאמר רב כזיתא פסחא והלילה פקע איגרא, הא יש לומר דלענין אכילת קדשים קודש הוי, והא דאמר רב דגגין ועליות לא נתקדשו היינו להיות מותר לישב שם ולישן שם, וצע"ג. והכא במשנה דהרובין היו ישנים בהעליות והגגין לפי דבריהם אתי שפיר כפשוטו משום דלא נתקדשו בקדושת עזרה להיות נאסר בישיבה ושינה. והנה מבואר מדברי רש"י ותוס' דגם לכהן גדול אסור ישיבה בעזרה, והתוס' בסוטה מ' ע"ב ד"ה והאמר דכן משמע שם בסוגיא דמיירי בכהן גדול, ומכל זה פריך והא אין ישיבה בעזרה וכו' יעו"ש. אמנם בילקוט שופטים איתא בהא דעלי הכהן יושב על הכסא, דמותר לו ישיבה מפני שהוא כהן גדול. בית המוקד, פירש המפרש כהא דתנן בשבת כ' ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ע"ש עם חשיכה דכהנים זריזים הם ולא אתי להבעיר וכו'. מבואר מזה דדוקא בערב שבת עם חשיכה מותר להבעיר אבל בשבת אסור. וזה מבואר בסוגיא דשבת שם דפריך מנה"מ אמר רב הונא לא תבערו אש בכל מושבותיכם, בכל מושבותיכם אין אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד, מתקיף לה