נזר הקודש - תמיד יד

מטעם שאמרה תורה גבי פסח במקום אשר יבחר שהוא רק ירושלים- והדוחק מבואר.- והיינו עוד בזה כי מלבד עצם הדוחק לחלק בין פסח לשארי קדשים קלים שהוא דבר מחודש יותר מדאי, הנה עוד יש להוכיח מדברי התוס' שבועות י"ז דע"כ סברי דאין הבדל בין פסח לשארי קדשים קלים, והוא מדכתבו שם בד"ה ואין שוחטין שם קדשים קלים, והוא הדין דאין אוכלין שם קדשים קלים דגגין ועליות לא נתקדשו כדאמר בכיצד צולין פ"ה יעו"ש. והרי שם מיירי לענין פסח, ואם יש מקום לומר דשאני פסח א"כ אין ראיה מפרק כיצד צולין. הרי דסברי התוס' דאין לחלק בין פסח לשארי קדשים קלים, ודוחק לומר דפליגי בזה תוס' ורשב"א. עוד נראה להוכיח מהמכילתא פ' בא לא תוציא מן הבית וגו' חוץ לחבורה או איני אלא חוץ לבית ת"ל חוצה חוץ לאכילתו, הא אם הוציא עבר על המצוה, שומע אני יהא כשר, והדין נותן הואיל ושלמים קדשים קלים והפסח קדשים קלים אם למדת על שלמים אם הוציאו לחוץ פסלן, אף הפסח אם הוציאו לחוץ פסלו, הא מה ת"ל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, חוץ לחבורתו ע"כ, מבואר מהמכילתא דיליף דפסח אם הוציאו חוץ לבית במה מצינו משלמים שנפסל בהוצאה מחוץ לחומה. ואם אמרינן דפסח שאני משלמים בזה דשלמים נאכלין בכל הגגין ועליות ופסח אינו נאכל על הגגין, איכא למידרש מהא דכתיב חוצה למעט אם הוציא הפסח מעזרה על הגגין ולא ללמוד להוציא חוץ לחבורה, וזה יותר מסתבר מלמדרש לפסול הוצאה חוץ לחבורה, והיינו מפני שהגגין לא נתקדשו לאכילת פסח ויש פסול יוצא ממש, ובזה שאני פסח משלמים, וע"כ סבר האי תנא דפסח ושלמים שניהם שווים או שפסול בשויהם, אם גגין ועליות לא נתקדשו, וממילא יש בשניהם פסול יציאה, או דסבר האי תנא דגגין ועליות נתקדשו דהרי יש תנאים דסברי כן כמבואר שם בסוגיא דפסחים. - אבל עכ"פ נשמע מהמכילתא דאין הבדל לפסח משלמים לענין גגין ועליות. ונראה שע"כ שיטת הרשב"א ג"כ דאין הבדל בין פסח לשארי קדשים קלים, וכמו שכל הקדשים קלים נאכלין בכל העיר כן נאכלין גם על הגגין, והנה כמו כן בפסח שדינו גם כן כקדשים קלים, והיינו דגם אם העליות והגגין של העזרה לא נתקדשו בקדושת עזרה כשרים הם להיות נאכלים גם על הגגין מטעם דלא בעינן בקדשים קלים קדושת עזרה, וכיון שהפסח נאכל בכל העיר, א"כ מדוע לא יהיה נאכל גם על הגגין של העזרה דע"כ לא גריעי מהעיר ירושלים. אמנם יש בפסח דין מיוחד מה שליכא בשארי קדשים והיינו דבשאר קדשים יש דין הוצאה חוץ לחומה, ובפסח יש דין הוצאה מן הבית וגם דין הוצאה מחוץ לחבורה אבל בזה שניהם שווים בין הוצאה חוץ למחיצה, וזהו כי לקדשים קלים המחיצה שלהן החומה, ולפסח מלבד ההוצאה דהחומה יש לו לפסח עוד דין הוצאה, והיינו כי יש לפסח עוד מחיצה, ואם הוציא חוץ למחיצתו קרינן לזה ובשר מן השדה שפירושו חוץ למחיצתו. ולפי"ז רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו, הכוונה דלא נתקדשו בקדושת ירושלים, והיינו כי יש לירושלים הוספת קדושה וזה ליתא בגגין של כל העיר, וגם העליות והגגין של העזרה בכלל חסרון הקדושה דירושלים. אבל אין זה גורם להיות מונע לאכילת קדשים קלים כיון שזה תליא במחיצה דהחומה, וכל מה שבתוך מחיצת החומה קרינן לזה בשעריך תאכלנו, וגם גגי העזרה בכלל. וע"כ הא דפריך הש"ס לרב מזה שאמר כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא, היינו דמדסבר רב דגגין ועליות לא נתקדשו גם בקדושת ירושלים.- וא"כ יש הידור מצוה לאכול בעיר דהיינו בירושלים מלאכול על הגגין אפילו על גגי עזרה. כיון דירושלים העיר גופה יש לה מעלת הקדושה יותר, ואם כן מדוע בחרו עם רב מישראל עד שלא היה מגיע לכל אחד ואחד רק כזיתא פסחא עד שפקע איגרא, ומדוע לא אכלו בתוך העיר גופא, וע"כ דסבר רב דיש מעלת הקדושה גם על הגגין. להכי בחרו לאכול על הגגין, וזה יותר נוח להם מפני שהגגין הם של העזרה, כן נראה בביאור שיטת הרשב"א. איברא ברא דלכאורה מפירש"י משמע דגגין לא נתקדשו לאכילת קדשים קלים, והוא דפירש"י גגין ועליות לא נתקדשו בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים יעו"ש. - והנה ע"כ קדושת עזרה, הכוונה לאכילת קדשי קדשים, הנה כן גם לקדשים קלים הכוונה לאכילת קדשים קלים, אבל ע"כ הרשב"א דגריס לשחיטת קדשים קלים, ע"כ