נזר הקודש - תמיד יג

שהכהנים מקיימים מצוה דרבים מפני שהמצוה מוטלת על כל ישראל והוי עשה דרבים, וכמו שכתב הר"ת דעשה דרבים דוחה לל"ת אפילו אם לא הוי בעידנא דמקיים העשה עובר על ל"ת, והובא דברי ר"ת במג"א סימן תמ"ו, יעו"ש. ובזה יש ליישב הא דהקשה השאגת אריה שם, וממילא אין ללמוד מזה עשה דוחה לל"ת במצוה דיחיד, ואפשר דעיקר כוונת השג"א להקשות מחטאה"ע הבא עה"ס שהיא עשה דיחיד. אמנם לפי מה שמבואר דשאני בין עשה דרבים לעשה דיחיד יש ליישב שיטת הראב"ד דגבי בגדי כהונה פליג על הרמב"ם ומתיר להיות לבוש כל היום אפילו שלא בשעת עבודה יעו"ש. ולגבי ציצית בפר"ג ה"ט כתב הרמב"ם נשים ועבדים פטורים מציצית מן התורה וכו' ונשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפין בלא ברכה, וכתב הראב"ד דוקא בציצית שאין בה כלאים יעו"ש, הרי דלא סבר דכיון דאישתרי במקום מצוה מותר גם שלא במקום מצוה, ותמוה דמ"ש דגבי בגדי כהונה סבר דכיון דאישתרי כלאים בעידן עבודה מותר אפילו שלא בשעת עבודה. אמנם לשיטת הר"ת דעשה דרבים עדיפא - שפיר איכא למימר דשאני בבגדי כהונה כיון שהוא מצוה דרבים אמרינן דהותרה איסור כלאים, וכיון שהותרה הותרה לגמרי אפילו שלא בשעת עבודה, משא"כ מצוה דציצית שהיא רק מצוה דיחיד אין זה בגדר הותרה, רק דחויה, וממילא הכוונה שרק המצוה בעצמותה מדחה הל"ת, ובנשים ועבדים שאין בהם קיום מצוה אין כאן דבר שמדחה הל"ת, ולזה כתב דיכולין נשים ועבדים להתעטף בציצית אבל רק אם אין זה בכלאים. והנה לפי מה שכתב הרמב"ם דבמקום השומרים בהשלשה מקמומות לא נתקדשו בקדושת עזרה, ולפי"ז יש להקשות בהא דאמר רב שם בפסחים פ"ה דגגין ועליות לא נתקדשו, ופריך שם איני והאמר רב משום רבי חייא כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא, וקשה מדוע לא משני דכוונת רב על הני שלשה מקומות מקום השלשה שומרים, והם לא קדשו בקדושת עזרה מפני מצוה דשמירה, והא דפקע איגרא היינו שארי לשכאות בגגין, וע"כ צריך לומר דאם עזרה מקדשת גגין ועליות ע"כ כולן בכלל - והיינו שהוא בגדר פשטה הקדושה בממילא, - אבל עדיין קשה מדוע לא הביא הש"ס ראיה לרב מהא דהני שלשה מקומות דע"כ מוכח דלא נתקדשו גגין ועליות. - אבל בזה אתי שפיר לפירוש המאירי שמפרש דהני שלשה מקומות היו כנגד השערים של העזרה, ולא כנגד העזרה ממש, אבל לפי פירושו של המפרש ועוד ראשונים שמפרשים שהיו הני מקומות למעלה מהעזרה קשה, וע"כ צריך לומר דזה ידע הש"ס שפיר דגגין ועליות לא נתקדשו כמו שאמר רב, ועיקר הפירכא לרב דאמר כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא, וזה ליתא, כיון דאין בהעליות והגגין קדושה. והנה לפירושו של המאירי שמפרש דהני מקומות היו כנגד שערי עזרה, א"כ יש לומר דהא דאמר רב גגין ועליות לא נתקדשו היינו להני השלשה מקומות, ולא בשארי גגין ועליות, והא דאמר כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא היינו בשארי מקומות. ואפשר לומר דאם כוונת רב להני מקומות לחודיא סגי אם אמר עליות ומדאמר גם גגין ע"כ הכוונה על כל הגגין וזה מדויק במשנתנו דתנא עליות - והיינו דהני מקומות הוא עליות, ולא גגין. וזה מתאים יותר לפירושו של המאירי, מדתנא ועליות היו הרובין שם, והיינו דלא שייכי להגגין. ועיקר פירכא לרב מהא דאמר גגין. עוד בענין גגין הרשב"א בתשובה ח"א סימן ל"ד כתב וז"ל, שאלת עוד בפרק שני גגין הללו אין שוחטין שם קדשי קדשים ואין אוכלין שם קדשים קלים, ותמהני אפילו למ"ד גגין ועליות לא נתקדשו מי גריעי משאר העיר שנאכלין שם קדשים קלים- תשובה, איברא לפי גירסא שנזדמנה לך שאלה גדולה שאלת, אלא שבאמת טעות סופר יש בספרך, וכך היא הגירסא, אין שוחטין שם קדשים קלים ואין אוכלין שם קדשי קדשים, ע"כ. אמנם דבריו תמוהין בזה שכתב דאוכלין שם קדשים קלים כמו בשאר העיר מטעם דקדשים קלים נאכלין בכל העיר, דהלא הש"ס פריך לרב דאמר דגגין לא נתקדשו מהא דאמר כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא יעו"ש, הרי מבואר דפסח שהוא קדשים קלים ונאכל בכל העיד, ומכל זה סבר הש"ס וכל הסוגיא כולה דהפסח אינו נאכל על הגגין רק בשוה לקרקע עזרה, וא"כ דברי הרשב"א תמוה טובא. והגאון בספר אור שמח בפר"ו מבית הבחירה דחק לומר דשאני קרבן פסח יעו"ש. וכן שמעתי בשם הגאון ר' מנחם הי"ד, דגגין גריעי מירושלים לענין קרבן פסח