נזר הקודש - תמיד יא

אעפ"י שאין בו דעת, וכתב שלפי"ז מן התורה יש לדון גם לקטן, והא דאין מקבלין עדות על הקטן מטעם דהוי שלא בפניו הוא רק מדרבנן יעו"ש. אבל זה ליתא, דע"כ שאני שור שלא יגיע לדעת, ויש לדון אותו כמו שהוא ומגזירת התורה לדון אותו בפניו, משא"כ קטן שעומד עתה טרם הגיע להשתלמות, ויש לחשוב כי המשפט הוא לגדול, כיון שבאמת נחשב לגדול, ורק עתה הוא שלא בפניו, ומן התורה אין דנין אותו עתה. אמנם הקב"ה שדיבר עם הבנים הרי הוא רואה אותם לגדולים מפני כי העתיד וההוה לפני ד' שווים המה - נמצא דהערבות להקטנים זהו הערבות להגדולים וזהו כוונת התורה והנגלות לנו ולבנינו, כי שניהם שווים הגדולים והקטנים בקבלת הערבות. וכיון שהקטנים בכלל ערבות עם הגדולים, והיינו שישנם בחיוב המצוה רק אינם בקיום המצוה. - והגאון בספר משכנות יעקב בחאה"ע סימן מ"ג מבאר דכל חיובי תורה על הקטן כגדול רק רחמנא חס עלי' לעונשין יעו"ש. וממילא קרינן להקטנים בני חיובא דשמירת המקדש, ויש קיום מצוה להגדולים על ידם מפני שהתורה רמזה לזה מדכתיב אהרן ובניו ובכלל בנים גם קטנים במשמע וכמו שנתבאר לעיל, והיינו באופן שבאו לכלל דעת להיות יודעים מורא מקדש והחיוב שמירה מה הוא, ויש בזה קיום מצוה דשמירת המקדש כמוש"נ. אמנם הרמב"ם בפירוש המשניות מפרש רובין הם הרובין ומורין בקשת הנקראים פרחי כהונה, יעו"ש. ובהל' בית הבחירה כתב סתם והרובין היו שומרים שם, משמע דסמך על מה שכתב בפיה"מ מדלא מפרש מה זה אלו הרובין. - ויש לעיין בהא דאיתא בגמרא אמאי התם קרי להו רובין והכא קרי להו פרחי כהונה, ומשני אמרי התם דלא מטו למיעבד עבודה קרי להו רובין הכא דמטו להו למיעבד עבודה קארו להו פרחי כהונה, והנה לפי פירוש המפרש אתי שפיר, והיינו דאותם שהם פחות מבן י"ג שנה ולא חזי לעבודה עדיין קרינן להו רובין. אבל אותן שמטו לעבודה דהיינו לאחר י"ג שנה קרינן להו פרחי כהונה, אבל אם אמרינן דהרובין הם המה הפרחי כהונה הלא אין הבדל ביניהם וצ"ע. והנה מלשון המשנה משמע דהרובין היו בבית אבטינס ובבית הניצוץ אבל בבית המוקד משמע שהפרחי כהונה היו שם ולא הרובין והיינו מדתני ומדייק בבית אבטינוס ובבית הניצוץ היו עליות והרובין היו שם. משמע דרק בהני שני בתים היו רובין. ולפי"ז בבית המוקד היו הפרחי כהונה. וכן כתב הרב ברטנורא במשנה דפרחי כהונה היו שומרים שם בבית המוקד וכן פירש הסמ"ג. ובבאר שבע הביא ראיה לזה ג"כ יעו"ש. אבל קשה כיון דבעינן שמירה ותנן הכא במשנה פרחי כהונה איש כסתו על הארץ והיו ישנים שם. וקשה היאך מקיימין מצוה דשמירה בהפרחי כהונה שהיו ישנים. והנה השינה להם בהכרח כדי שיוכלו לעבוד עבודה למחר והיו ישנים במקום החול, אבל קשה הלא בישן לא שייך שמירה. והנה הרמב"ם כתב בפר"ח מבית הבחירה ה"ו לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה, אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן יעו"ש. הרי כתב בהדיא דהשומרין היו ישנים בלילה, וקשה איזה שמירה היא כשישן, וכמו כן קשה הא דכתבו התוס' בזבחים כ' ד"ה מיתיבי, שכתבו שהיו ישנים בבית המוקד יעו"ש, והיינו הכהנים שהיו עובדים עבודה למחר, משום דמיירי שם בהכהנים העובדים עבודה דהיינו הפרחי כהונה. ומזה משמע דמקיימין מצוה דשמירה גם בישנים, ועיקר השמירה בזה שנמצאים שם, וזהו דלא כהמפרש שסבר דלא היו ישנים שם וסבר דישנים ליתא בשמירה, והלא חזינן דגם בישן יש קיום מצוה דשמירה. ונראה להביא סמך לזה מהא דאיתא בתוספתא פרק ג' דטהרות והובא ברמב"ם פרק ט"ז מאה"ט ה"ג דספק טומאה באדם כשהוא ישן, נקרא יש בו דעת לישאל יעו"ש. הרי חזינן דישן לא הוי כמאן דליתא, והטומאה נקראת כמו באדם שהוא ער. - הרי חזינן דגבי אדם בן דעת כשהוא ישן ג"כ דינו כמו שהוא ער, ולהכי גם כשהכהנים השומרים ישנים דין שמירה איכא בזה, דוגמא לזה הא דתנן ב"ק כ"ו אדם וכו' בין ער בין ישן, ובתוס' שם ד' ד"ה כיון. והנה לכאורה קשה ממשנה פר"א דמדות מ"ב איש הרה"ב היה מחזר על כל משמר וכו' ניכר שהוא ישן חובטו במקלו וכו', משמע שלא היו ישנים אנשי משמר. וכתב הבאר שבע דזמן קבוע היה להם לישן בלילה אם מצאו הממונה שישן יותר חובטו