נזר הקודש - נדה צז

ששייך לעניני עבודה. - וכן יש לפרש ג"כ הא דפי' רש"י בזבחים פ"ד, והתוס' הקשו בזה שם בזבחים ס"ח ד"ה אמר. ב שם, אא"ב דקדשים היינו דאיצטרך תרי קראי חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה, וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך וכו'. - והיינו דהמיעוט דזאת דבא למעט שאם עלו ירדו. - בא ללמדנו דאפילו הני דהוו קדשים מלידה ומבטן, ומכל זה כיון שאין פסולן בקודש ירדו. וזהו סברת רש"י שפירש ולא גרסינן וקסבר ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים, וזהו כי עיקר הרבותא דאעפ"י שהיו קדושים מראשית יצירתן, מ"מ אם עלו ירדו. ג ובזה יש לפרש כוונת רש"י שפירש טריפה ג"כ בולד קדשים והיינו דאעפ"י שיצוייר שנעשית טריפה לאחר שהוקדשה, אמנם רש"י בא לפרש הרבותא דאעפ"י שנולדה מהאם שהיא קדשים. נמצא דהיתה קדשים מלידה וגם מראשית יצירתה. ומ"מ אף שעלה על גבי המזבח תרד. - והנה המהר"ם הקשה בתימה למה הוצרך רש"י לפרש דטריפה איירי בולדות קדשים, והלא גם בשנעשית טרפה לאחר שהוקדשה וכמו ברובע ונרבע לאחר ההקדש, יעוי"ש, - אבל נראה דכוונת רש"י לרבותא. - משום דאם נפרש טריפה שנעשית לאחר שהוקדשה תרד. יש לטעות ולומר דבאופן שנולדה בולד קדשים שהיתה קדושה משעת יצירה דאז אם עלתה לא תרד. להכי בא רש"י להורות שגם זה בכלל המיעוט דזאת שתרד. ד איברא דיש רבותא לאידך גיסא והיינו דיש לומר דטריפה שהיתה לה שעת הכושר עדיפא, וכמו דתנן חולין ע"ד. וא"כ אכתי יש לטעות ולומר דמה שנולדה טריפה מבטן ולא היתה לה שעת הכושר להכי תרד, משא"כ טריפה שנעשית אח"כ והיתה לה שעות הכושר. - אמנם זה אין לטעות מהא דחזינן דהשיב התנא רובע ונרבע שע"כ היתה להן שעת הכושר, ותרד. מזה אנו יודעין גם לטריפה. ולזה יותר עדיפא לפרש טריפה שיש בה רבותא מצד עדיפותא דההקדש, ומכל זה תרד. ה ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' וא"ת וליבעי ג' קראי בכל הפסולין כמו בטריפה וכו' חד לקודם הקדש. וחד לאחר הקדש דלא יעלו וקרא דזאת לירדו יעוי"ש, והביאור בזה דכיון דליכא מיעוט בכל הפסולין באופן שנעשה הפסול לאחר ההקדש, וכיון שאין בזה דין דלא יעלו, א"כ אין למעט דתרד טרם שאמרה תורה קרא דלא יעלו. - ותרצו וי"ל כיון דגלי לן קרא בטריפה הוא הדין לשאר פסולים עכ"ל, ביאור הדברים דכיון דאמרה תורה בטריפה שנעשית לאחר שהוקדשה דלא יעלה על המזבח. הנה כן הדין בכל הפסולים בשנעשו פסולים לאחר שהוקדשו, שבהם גם כן הדין דפסולים לעלות על המזבח. - והרי זה כמו דכתיב בהדיא דלא יעלו. וממילא הא דזאת שבא למעט פסולים שלא היה פסולן בקודש דתרד. הנה כל הפסולין בכלל כמו טריפה. וחד דינא אית להו. י והנה כיון שכל הפסולים דלא יעלו נלמד מטריפה שאמרה תורה ייתור קרא לנטרפה לאחר הקדשה. - אכתי יש להעיר דזה דוקא בשבא ההקדש אחר שהיתה חולין. - אבל טרם ידענו היאך הדין בשהיתה הקדש משעת יצירה, אפשר שבאופן זה לא תרד, וא"כ בולד קדשים יוצ"ד וטריפה לא תרד. - כיון שקדושתן אלימא טובא שקדושתן משעת יצירה. לזה פירש"י דהתנא דחשיב טריפה שתרד ג"כ הכוונה שנולדה מקדשים, וגם בטריפה כזו שנתקדשה משעת יצירה דינה כאילו נעשית טריפה לאחר שהוקדשה, משום דגם זה בכלל דלא יעלו. - וממילא הם בהמיעוט דואת שתרד. - כן נראה בכוונת רש"י שפירש טרפה בולד קדשים. ז ויש לעיין. אדרבה מניין לנו למעט מזאת כל הני פסולים שאמרה תורה דלא יעלו, - והלא כיון דכתיב סתם זאת למעט יש לנו למעט היותר מסתבר, והיינו שפסולו חמיר מאד, וא"כ אין למעט לולדי קדשים שיצירתם בקדושה. - אמנם נראה דכמו כן גם הא דרבתה תורה מתורת לרבות ע"כ אין לרבות רק המסתבר ביותר. - וא"כ אין לרבות רק מי שפסולו בקודש. דהיינו דהקדושה הביאתו לפסול, ולא יותר. - ולהכי כל הני שאין פסולין בקודש וגם אמרה תורה דגם בשנעשה פסולן לאחר הקדשן דלא יעלו. המה כולן בכלל המיעוט, ותרד. ח וב"ה ראיתי אח"כ בחדושי הרמב"ן כתב וז"ל אבל לר' שמעון כיון דקרא אחד מרבה וקרא אחד ממעט, הריבוי מרבה הכל, והמיעוט מיעט הכל עכ"ל. וע"כ הכוונה לזה שכתבנו דכיון דהריבוי מרבה הכל, והמיעוט ממעט הכל. - להכי ההכרעה בזה דהריבוי מרבה כל שפסולו בקודש, והמיעוט ממעט כל שאינו פיסולו בקודש. א ברש"י ד"ה הנ"מ דכל הני וכו' כשנתן לה עובר בבהמת קדשים, והקשה המהרש"א וז"ל לא ידענא אמאי נקט קדשים קלים כיון דס"ל דבהוייתן הן קדשים ומה לי נתן לה קדשים קלים ומה לי נתן לה קדשי קדשים. יעוי"ש. ובספר סדרי טהרה השיג על המהרש"א דהרי קדשי קדשים הם חטאת ואשם ועולה ושלמי צבור הם זכרים. ואין בקדשי קדשים נקבה אלא בחטאת. וקיי"ל דולד חטאת למיתה אזיל, וא"כ מאי איריא דפסול משום אתנן ומחיר הלא בלא"ה פסול משום ולד חטאת למיתה אזיל. - והנה בספר ערוך לנר ובהגהות מצפה איתן יצאו להציל את רבינו המהרש"א דיש בקדשי קדשים ולד תמורת עולה דקרב עולה כדאיתא בתמורה י"ח, יעוי"ש. ודבריהם נכונים דשפיר ישנה נקבה והיא קדשי קדשים. וזו היא תמורת עולה והולד קרב עולה. ב ונראה ביישוב דברי רש"י משום דאם נפרש בקדשי קדשים דלא משכחת ולד אלא בתמורת עולה. דאז יש לטעות דדוקא אתנן ומחיר הבא מקרבן שבא בעבירה. דהיינו שגם האם הקדושה באה באיסור תמורה. - ובצירוף זה אמרה תורה למעט מזאת שתרד. - והאמת בזה דע"כ התורה מיעטה אפילו בולד קדשים שקדושתן באה בלא שום איסור. - והיינו מהטעם שכתבנו לעיל דע"ב הריבוי דתורת מרבה רק מה שבא במסתברא, והמסתברא הוא רק מה שפסולו בקודש. - וע"כ גם האתנן ומחיר בולד קדשים שלא בא באיסור ג"כ בכלל המיעוט. - ולזה מפרש רש"י דמיירי בקדשים קלים. וכמוש"נ.