נזר הקודש - נדה צו

דלן בדם כשר שכן לן באימורין כשר, ולן באימורין כשר שהרי לן כשר בבשר, והיינו שלא תרד, וא"כ יש לומר ג"כ ולדון דנשחט בלילה לא תרד שכן כשר בבמה. ור' יהודה לשיטתו שמכשיר יוצא שלא תרד מפני שכשר בבמה כדאיתא בזבחים פ"ד. - וא"כ מדוע סבר בנשחט בלילה שתרד, ולא יליף מבמה, - ואין לומר דכיון דאיכא ג' מיעוטין ומוכרח למידרש למעט ג' דברים ובחר למעט נשחטה בלילה. - ושלא ליליף מבמה, אבל זה ליתא דהרי מבואר שאמר ר' יהודה מפני מה אמרו לן בדם בדם וכו' יוצא שהיוצא בשר בבמה, יעוי"ש. משמע דלהכי מרבה אלו להיתר מפני שיש כיוצא בזה להיתר בבמה. - אבל אם לא בשביל זה הוי כל הפסולין שוה לומר שתרד. - וא"כ ע"כ הא דסבר ר' יהודה דנשחטה בלילה דתרד הוא מפני שלא מצינו בזה היתר בבמה, וצע"ג. יח ונראה דהתוס' סברי דדם לא ילפינן מבמה כמו שכתבו התוס' הכא דפסול דם לא ילפינן מבמה, - ונשחטה בלילה הוי ג"כ פסול דם ולא ילפינן מבמה, וע"כ הא דפריך הש"ס בזבחים ס"ח זר נמי נילף מבמה יעוי"ש אעפ"י שזהו ג"כ פסול דם דמיירי שם לענין מליקה, ע"כ צריך לומר דזהו רק לפי הס"ד דסבר דר' שמעון יליף עבודת דם, נמי מבמה, והמתרץ השיב לו דאריבויא דזאת תורת העולה קסמיך, ומוקים האי ריבויא אמסתברא, ועי' במהרש"א הכא. - וכתב עוד דמהאי טעמא כתבו התוס' דבנשפך הדם לא מכשיר ר' שמעון אלא בשנתקבל בכלי. - ובזר שקבל מודה ר' שמעון דליכא לאכשורי למילף מבמה, יעוי"ש. והיינו דעבודת הדם לא ילפינן מבמה. - ולפי"ז אפשר לומר דר' יהודה סבר ג"כ דעבודת הדם לא ילפינן מבמה, ולהכי אעפ"י שמודה ר' יהודה בנשחטה בלילה בבמה שלא תרד. - מ"מ לא ילפינן מבמה לומר שגם בנשחטה בלילה בעזרה שלא תרד, יען כי עבודת הדם לא ילפינן מבמה. - אבל יש לדחות דאיברא דר' שמעון ע"כ סבר כן, זהו משום דסבר דזאת תורת העולה ריבויא הוא, ומרבה הכל. - ולא סבר למידרש הא דאשכחן בבמה. - משא"כ ר' יהודה דלא סבר למילף מהריבויא. - אלא סבר להתיר מה דאשכחן בבמה. - וא"כ לדידיה תקשה מדוע לא יליף גם נשחטה בלילה מבמה לומר שלא תרד כמו שהדין בבמה. - יט ונראה ביישוב דברי התוס' לפי מה שמסיק הש"ס בזבחים ס"ט אלא אימא אין קידוש כלי שרת במנחה ופירש"י הלכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת אפסלא בזר יעוי"ש והכא גבי נשחטה בלילה בבמה כיון שאין כלי שרת בבמה לקבלת הדם. - וזהו העיקר בעבודת הדם היא הקבלה, בכלי שרת. ולהכי לא יליף ר' יהודה נשחטה בלילה בעזרה שלא תרד מנשחטה בלילה בבמה דשאני במה. - וזהו סברת התוס' דמודה ר' יהודה בבמה שלא תרד. - ושאני מקדש מבמה, כמוש"נ. כ אמנם אכתי יש להעיר אמאי לא יליף נשחטה בלילה מאימורין. וכמו שכתבו התוס' הכא בד"ה והניתנין דר"ש דלא יליף עבודת דם מבמה סבר דנשחטה בלילה יליף מאימורין. וא"כ מדוע ר' יהודה לא יליף מהאימורין שלא תרד. - ואפשר דסברת ר' יהודה דשאני אימורים שנתקדשו בזריקה וצ"ע. כא והנה בהא דלן הדם יליף ר' יהודה מאימורין ואימורין מבשר שכשר בבמה. - ור' שמעון יליף מריבויא דזאת תורת. - אפשר לומר דפליגי אם הבמה מקדשת פסולין. - והיינו דר' יהודה סבר דהבמה מקדשת פסולין. - ור"ש סבר דאין קידוש פסולין בבמה. - וזה תליא אם במה טעונה מזבח. והיינו אם הבמה מזבח ע"כ מקדשת פסולין כמו מזבח בעזרה. - אבל אם במה אינה מזבח אין לה שייכות לקדש פסולין. - ומצינו דפליגי בזה תנאי בזבחים ק"ח דר' שמעון סבר מזבח פתח אהל מועד, ואין מזבח בבמה, ור' יוסי סבר דבמה טעונה מזבח יעוי"ש, ואתי שפיר ר' שמעון לשיטתו דלא יליף לן הדם מאימורין שהלימוד בבנין אב מבמה שע"כ לר' שמעון תרד. - כיון שאין הבמה מקדשת. - ור' יהודה ע"כ סבר כר' יוסי דבמה יש דין מזבח מפני שעושיה כמזבח כדין מזבח. וממילא יש לה דין מזבח לקדש פסולין. - אמנם התוס' לא סברי כן מדכתבו הכא ונשחטה בלילה דלא ירד לר' שמעון היינו משום דילפינן מאימורין, ונשפך הדם נמי דלא ירד לר' שמעון דוקא שנשפך אחר שכבר נתקבל יעוי"ש, וכוונתם לומר דלא יליף ר' שמעון מבמה. - ואם אמרינן דסבר ר' שמעון דאין הבמה מקדשת וא"כ בבמה לעולם תרד. - מבואר דסברי התוס' דגם בבמה שייך לא תרד מטעם הקידוש. וראיתי באור שמח בפר"ג מפסוה"מ שכתב כן דלר"ש שסבר דבמה אין טעון מזבח לעולם תרד לר' שמעון. - ולפי מה שמבואר ע"כ התוס' הכא לא סברי כן. כב והנה מה שפירשו התוס' בהא דנשפך הדם כגון שנתקבל בכלי. - וקשה הא לר"ש דסבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי. השחיטה בעצמותה נקראת פסולה בקודש. - והנה זה מוכח בב"ק ע"ו דגם השחיטה קודם קבלת הדם בכלי שרת ג"כ אנו דנין הא דכל העומד לזרוק כזרוק דמי. משום דאל"כ אכתי תקשה דהוי שחיטה שאינה ראויה כמבואר שם, וא"כ מדוע כתבו התוס' הכא לר"ש דמיירי שנתקבל בכלי, וצ"ע. כג תוס' ד"ה ושנשפך דמה. נראה דלר' יהודה תרד אפילו נתקבלה ואח"כ נשפך דומיא דיצא דמה דהוי אפילו נתקבל, דאי ביצא קודם שנתקבל וכו' יעוי"ש, מבואר דסברי התוס' דאין הדם נפסל ביוצא קודם שנתקבל בכלי שרת. - ותמוה מסוגיא דזבחים כ"ו גבי יצא רגלה, ובהגהות מצפה איתן ראיתי שהקשה בזה. יעוי"ש. - אבל נעלם ממנו דברי הריטב"א ריש חולין שכתב דקדושת הסכין אינו פועל שיהי' הדם נפסל ביציאה יעוי"ש ומדברי התוס' ראיה לשיטת הריטב"א, ומה שקשה מהא דזבחים מבואר לנכון בספרנו נזר הקודש שם. א דף מ"א שהיה פסולן בקודש. פירש"י שלאחר שבאו לעזרה אירע פסולן, והקשה בתוספי הרא"ש דא"כ רובע ונרבע בעזרה נמי הוי לן למימר אם עלו לא ירדו יעוי"ש, זה פשיטא דרובע ונרבע ממועט. - ונראה כוונת רש"י שהפסול זה לא יצוייר רק משבאו לעזרה. - משא"כ רובע ונרבע שיצוייר הפסול גם קודם שבא לעזרה. - ורש"י מפרש פסולו בקודש דהיינו שהעזרה שייכות להפסול. וזהו רק מה