נזר הקודש - נדה צה

ט וגם בהא דאיתא בזבחים מ"ג אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסורן מהן יעוי"ש הרי נותר שהעלה על גבי המזבח דלא ירדו. - ודוחק לומר דהנותר הזה היינו ג"כ נותר דאימורין. ולא נותר דבשר הנאכל. - וזהו מדחשיב נותר בהדי פיגול וטמא שהם בכל אופן, כן מסתמא גם הנותר בכל אופן מיירי. - ולכאורה תקשה מזה על התוס'. י אבל יש לומר דשאני התם דמיירי לאחר שמשלה בהן האור כדאיתא שם אמר ר' זירא שמשלה בהן האור. וכן כתב הרמב"ם בפרי"ח מפסוה"מ הכ"א. והנה לפי"ז הכא ע"כ מיירי בשלא משלה בהן האור שהוא טרם שנעשה לחמו של מזבח, בזה סברי התוס' דאף אם עלה על המזבח תרד, מטעם האיסור דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. - אמנם מדברי הרמב"ם משמע שליתא בזה משום בל תקטירו לאחר שנפסלו ונעשה נותר. יא והנה נראה ראיה לשיטת התוס' מהא דאיתא בזבחים שם מותיב ר' יצחק בר ביסנא אחרים אומרים וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו, ואם איתא הרי טומאה פורחת ממנו על ידי האור וכו' אלא אמר רב פפא בבשר שלמים עסקינן דלא חזי להקרבה, יעוי"ש. מבואר מזה דהמזבח מטהר רק מי שבא בהקטרה. וכל שאינו בא בהקטרה לא מהני אפילו משלה בהן האור. - ופשיטא לפי"ז דלא מהני עלו לגבי מזבח בלא משלה בהן האור. - ואין לומר דזהו רק בטמא ולא בשארי פסולים דמ"ש זה מזה, וע"כ כמו שאינו מטהר המזבח בבשר שלמים מטומאה שעליו כן אינו מכשיר גם שארי פסולים. כמו הא דכל שממנו לאישים. יב אמנם יש לעיין לפי"ז בדברי התוס' לעיל שכתבו מיהו תימה יצא דמה חוץ לקלעים אמאי תרד לר' יהודה נילף יצא דם מאימורין שיצאו, ואימורים שיצאו נילף מבמה, או מבשר שלמים שיצא חוץ לקלעים דכשר, וכיון דיצא חוץ לקלעים לא ירד הוא הדין אפילו חוץ לחומה דאין חילוק כדפירשתי לעיל. יעוי"ש. הרי מבואר דסברי התוס' דבשר שלמים ג"כ הדין דאם עלה לא ירד, וקשה הא איכא בזה משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. - ואפשר דכוונת התוס' שיצאו קודם שהקטירו האימורין וליכא בזה משום כל שממנו לאישים. - אבל עכ"פ סברי התוס' דהמזבח מקבל פסולים אף בהדברים שאינן שייכים למזבח. - וא"כ מדוע לא אמרינן כן גם בבשר לאחר הקטרה אעפ"י שאיכא איסור דכל שממנו לאישים. מ"מ המזבח מקבלו ולא ירד. - אבל קשה בזה שכתבו דלא אמרינן לגבי בשר אם עלה לא ירד. - וגם מהסוגיא דזבחים תמוה כדלעיל, וצ"ע. יג והנה בעיקר הא דהקשו התוס' מדוע לא אמרינן גם ביצא הדם חוץ לקלעים שלא תרד מטעם דנילף מאימורים שיצאו ואימורים שיצאו מבמה. - לכאורה מדוע לא הקשו כפשוטו דנילף יצא הדם מיצא הדם בבמה דלא נפסל הזבח ואמרינן לא תרד. - וע"כ צריך לומר דליכא בדם בבמה כלל דין יציאה לחוץ. - וא"כ אין ללמוד דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו. ולהכי הקשו דנילף מאימורים שיצאו ונפסלו ביציאה דלחוץ. - והא דבאמת ליכא תורת יציאה לדם בבמה. - נראה משום דכיון דליכא כלי שרת בבמה. וא"כ לא נתקדש הדם. ולהכי ליכא בהדם דין יציאה לחוץ. אבל אימורין נתקדשו מטעם הקרבן שהוא עצם הקרבן, ויש בזה דין מחיצה. יג אבל נראה דמזה גופה יש ליישב קושיות התוס' דאין ללמוד מבמה לענין יציאה דדם. - מטעם זה גופה. דכיון דליכא בדם שבבמה שייכות ליציאה. - וכמו שאין שייכות לדם שבבמה לענין לינה כיון שאן קדושה להדם, להיות נפסל בלינה, ולהכי אין ללמוד לן דמה מלן דם בבמה, כיון שאין דם במה שייכות לדם מזבח. - ואין ללמוד קודש מחול. - הנה כן גם לענין יצא הדם. - דאין ללמוד יציאה דדם מזבח, מיציאה דאמורין. ואימורין נלמד מיציאה דאימורין דבמה, - מטעם שאין זה שייכות להכשיר יציאת הדם שבמקדש מיציאה דאימורין שבבמה. דשאני התם שלא נתקדשו בקדושת הדם, מפני שאין לבמה שייכות להדם, - והרי זה כמו ענין אחר. - והביאור בזה דקדושת הדם פועל קדושה כהקרבן. - ממילא כשנפסל הדם פועל פסול בהקרבן. ובזה יובדל במה, ממזבח דבבמה כיון דלא שייך פסול בהדם. ממילא יציאה דדם לא עשה פגם בהאימורין. - משא"כ יציאה דהדם במזבח שפועל פסול בהאימורין והקרבן נפסל, פסול זה שבא מכח הדם הקדוש. ממילא אין כאן לימוד מבמה, ולהכי סבר בזה ר' יהודה דביצא הדם לחוץ נפסל הקרבן ואם עלה תרד. טו המל"מ בפר"ג מפסוה"מ הסתפק בהני שלשה דהיינו נשחטה בלילה או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה דפסק הרמב"ם דאם עלתה תרד, היאך הדין בשמשלה בהן האור אם גם בזה תרד או לא דאפשר דכי היכי דמהני משלה בהן האור לשארי פסולים שירדו שיעלו, ה"נ מהני דלא ירדו. או"ד לא דמי. יעוי"ש. - טז ונראה להוכיח מדברי התוס' זבחים י"ב ד"ה יום להרצאה תימא תיפ"ל מביום צוותי' יעוי"ש. ומזה שמעינן דלילה פסול לשחטה. - ואם אמרינן דבפסול לילה אם משלה בהן אור המזבח לא ירדו. - א"כ עתה שחידשה תורה דלילה הוי מחוסר זמן, ובמחוסר זמן פשיטא דלא מהני גם משלה בהן האור. דהרי הפסול של מחו"ז דומה לפסול רובע ונרבע וכדומה דפשיטא דלא מהני בזה משלה בהם האור, ותרד. - ומדלא נחתו לזה התוס' ע"כ סברי התוס' דגם בנשחטה בלילה לא מהני משלה בו האור. ותרד. ולזה הקשו התוס' למה חידשה התורה הא דלילה הוי מחוסר זמן. יז והנה התוס' תירצו שם דבשביל במה כתבה תורה דלילה הוי מחוס"ז. - משום דבשביל שחיטה דלילה בבמה לא תרד אפילו לר' יהודה. - ולזה משמיע לנו הקרא ביום השמיני דלילה הקודמת הוי עדיין מחוס"ז. עכת"ד התוס'. - וקשה לפי זה דאם בבמה שחיטת לילה לא תרד. - א"כ מדוע סבר ר' יהודה דנשחט בלילה בעזרה תרד, והלא כמו שדן