נזר הקודש - נדה צד

חוזר ומלמד בבנין אב ניליף ג"כ דחוזר ומלמד בהיקש, והיינו לשארי קרבנות לבד משלמים. ג והנה קשה בזה בין בדם דשארי קדשים לבד משלמים. וכן גם על האימורים דשארי קדשים אין ללמוד מאימורי שלמים משום דשאני בשלמים שהבשר נאכל לשני ימים לכתחילה להכי בדיעבד גם האימורים שלהם אם עלה לא ירד אחרי הלינה. - משא"כ שארי קדשים שהבשר שלהם נפסלים בלינה, ואין להם היתר אכילה א"כ אין ראיה להאימורים שלהם לדיעבד שאם עלו לא ירדו. וע"כ הנלמד בהיקשא, שהוקשו כל הקרבנות לשלמים, וא"כ מוכח דדבר הנלמד בבנין אב חוזר וללמד בהיקש. ד והנה בהא דדם נראה לבאר עפ"י מה שהקשו התוס' בזבחים נ"א ד"ה מפני מה אמרו לן בדם כשר, תימה היכי דייק מהכא דבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב דילמא לן הדם לאחר שקיעת החמה יליף מלן דאימורין דלא פסלי בשקיעת החמה אלא בעמוד השחר והדר יליף לן דאימורים הנפסלין בעה"ש דאם עלו לא ירדו מלן דבשר עכ"ל, והנה דברי התוס' תמוה לכאורה דהלא בהלימוד דהאימורין דלא נפסל בשקיעת החמה, אין זה ראיה ללינה דם דעמוה"ש והתנא אמר לן כשר בדם הכוונה לינת לילה שהוא עמוד השחר. - אבל דברי התוס' עשירים במקום אחר והוא בזבחים פ"ד ע"ב, ודברי התוס' הכא שכתבו דאם לא נפסל הדם בשקיעת החמה שוב לא מצינו לפסול הדם בעה"ש, ועוד כתבו דכיון שלמדנו דאחר שנפסל לא ירד, אין חילוק בין שקיעת החמה לעמה"ש יעוי"ש. - וע"כ דזהו גם הכוונה בתוס' שם נ"א. - ותירצו וז"ל ויש לומר דפשיטא ליה דאע"ג דיליף באימורים שלא בהכשרו מהכשירו דבשר, דם המתיר עדיף ולא ילפינן דם שלא בהכשרו מהכשרו, יעוי"ש. ביאור הדברים דהדם שהוא המתיר ויש לו חשיבות טובא ולאחר שנפסל בשקיעת החמה פסולו גדול מאד, - כי לפי איכותו בחשיבותו הוה פסולו, ואין ללמוד מהאימורים שכשרים הם לאחר שקיעת החמה בהכשרם. - אבל יש ללמוד מאימורים שנפסלו בעמוד השחר, ומכל זה אם עלו לא ירדו, הנה כן הדין גם בדם, ואין לחלק בפסולים. - והיינו דאם אנו באים ללמוד דם לאחר שקיעת החמה שנפסלו מהאימורים לאחר שקיעת החמה בבנין אב הרי זה מלמדנו להיות הדם כהאימורים, וזה לא אפשר מפני שהדם נפסל, והאימורים הם בהכשרם. - ואם באנו ללמוד מהאימורים צריך לומר דהדם הוא בהכשר גם להיות מתיר, וזה בודאי ליתא. - וגם אין מזה לימוד לענין אם עלו לא ירדו, כיון דהאימורים לאחר שקיעת החמה כשרים הם להקרבה לכתחילה. - אבל מהא דהאימורים שנפסלו בעמוה"ש ובהם הדין דאם עלו לא ירדו שפיר נלמד מזה גם לדם שנפסל שאם עלה לא ירד. - וע"כ הא דילפינן אימורים שנפסלו מבשר שלמים שבהם כשר גם לכתחילה בלינה מדנאכל לשני ימים ולילה, - אמנם דהלימוד הזה ע"כ לא בא לדמות אימורים להבשר דהבשר נאכל, והאימורין קריבין על המזבח. - והעיקר הלימוד מהבשר הוא רק לומר דכמו שחזינן דהתורה נתנה זמן יותר בשלמים ואסרה תורה שהלינה אינה פוגמת לענין אכילת אדם, מזה נלמד שאינה פוגמת גם לאכילת מזבח שאם עלה לא ירד. זהו לדעתו כוונת התוס'. ה והנה בזה יש לכאורה ליישב הא דלא פשיט הש"ס מזה דדבר הנלמד מבנין אב חוזר ומלמד בהיקש משום דכיון דיש סברא ללמוד לדם מאימורין של עצמן דאינם נפסלין בשקיעת החמה. - ואעפ"י שאין ללמוד מדבר שבא בהכשרו, אבל עכ"פ כיון שיש לימוד אח"כ אימורין מבשר מצרפינן גם זה שיש ללמוד לדם מהאימורין. - והרי"ז עתה יותר גילוי מילתא, ומטעם זה נלמד אח"כ בהיקשא. - אבל אין מזה ראיה לדעלמא. וראיתי בחדושי חת"ס שנחית לומר כן. אבל נראה שאין זה מספיק מלבד עצם הדוחק מצד עצמו, קשה ג"כ הסוגיא שם בזבחים דיליף מזה דבר הבא בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב. - ואם אמרינן להאי סברא, הלא יש לדחות דאין מזה ראיה לעלמא. - וכיון דחזינן דע"כ לא סבר הש"ס סברא זו. וילפינן מזה דדבר הבא בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, א"כ נלמוד מזה גם לדבר הבא בבנין אב שחוזר ומלמד בהיקשא. ו אמנם נראה ליישב כפשוטו דכל הקדשים נלמד משלמים לא מטעם ההיקש לחודא. אלא מטעם בנין אב ג"כ והיינו דכמו שקיי"ל דדבר הבא בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, וגם בבנין אב שני דהיינו אימורים מבשר, ודם מאימורים, הנה כן יש ללמוד גם בבנין אב שלישי דהיינו דכן הדין בכל הקרבנות מטעם הבנין אב שנוהג בשלמים. ז שם, והלן והיוצא והטמא והנותר. - והנה הא דנותר פירשו התוס' היינו לן דאמורין, דאילו בשר אפילו אינו נותר ירד דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, יעוי"ש. - ויש לעיין דהנה בבשר הנאכלים פשיטא שכל זמן שהם בהכשרם כשעלו להמזבח ירד מטעם שיש בזה המצוה דאכילת קדשים, ואסור לשרפם מצד קיום המצוה דאכילה, וגם יש בזה משום בל תקטירו ג"כ. - אמנם כשנעשה נותר ונפסלו מלאכילה. הנה יש לומר דאעפ"י שיש בזה משום בל תקטירו, אבל כשעלו על המזבח אפשר לומר דלא ירדו כשארי פסולים שאם עלו לא ירדו. ח והנה כן משמע בדברי הרמב"ם בפר"ג מפסוה"מ ה"ז וז"ל אבל קדשים שלנו או שלן הדם או הבשר או האימורים יעוי"ש, הרי שחשיב הרמב"ם לן באימורים, ולן בבשר. - ואם סבר הרמב"ם דלן שהוא נותר הוא רק באימורים, א"כ מדוע חשיב לן בבשר, וע"כ סבר הרמב"ם דהנותר בבשר אעפ"י שהקריבו האימורים, ויש בזה משום בל תקטירו, מ"מ אם עלה לא ירד, - ודוחק לומר דהבשר היינו בשר עולה שהוא כליל. - והוא מטעם דבשר עולה הרי זה כאימורים. - וע"כ דגם התוס' סוברים כן דאין לפרש הא דנותר שהוא בשר עולה. דא"כ אין להתוס' הוכחה, דהכוונה נותר שהוא האימורין, דהלא יש לפרש נותר שהוא הבשר דעולה. - וע"כ דסברי התוס' דבשר עולה הרי זה כאימורים. - ולהכי פירשו שהוא לן דאימורים שגם בשר עולה בכלל. - וע"כ כשכתב הרמב"ם אימורין הרי בשר עולה בכלל. - וא"כ מדוע חשיב בשר. וע"כ הכוונה גם בשר הנאכל כשנותר ונפסל מאכילה כשעלה על המזבח לא ירד.