נזר הקודש - נדה צג

הש"ס לקמן מ"ט דר"ש. והרשב"א והריטב"א הקשו בזה, יעוי"ש ונראה כמו"ש התוס' דסברה הש"ס דבאמת יש למעט יוצ"ד מגז"ש מבכור. ורק מפני שיש ייתור קרא דאשר תלד דע"כ אתי לרבות כל לידה. - ולזה פריך מאי טעמייהו דרבנן, - והא דפריך אח"כ מ"ט דר"ש, נראה משום דיש למעט יוצ"ד מתלד כמו שממעטין יוצ"ד בקרבן מאשר יולד, - ועל זה אמר ר"ש דתלד אתי לרבות. וזהו כמו שפירש"י דתלד מיותר, וע"כ דאתי לרבות כל לידה, דלמעט לא צריך קרא. והיינו כיון דכתיב וילדה זכר דסתם וילדה הכוונה דרך לידה ואם לא היה כתיב תלד, - ע"כ האי וילדה קאי גם אנקבה. - וממילא ממועט יוצ"ד, וע"כ אתי קרא לרבות יוצ"ד, - ועוד דלר"ש אתא קרא לרבות, וזהו שדריש לרבות נימוך הולד. - ולפי"ז גם תלד לרבות אתא וזהו לרבות יוצ"ד. - וזהו כי מעניניה דקרא לרבות בא. ח ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' בכורות מ"ו לרש"י שפירש דממועט יוצ"ד שאינו בכור לנחלה מדכתיב וילדו לו דרך לידה, והרי הכא בעינן דכי תזריע למעט יוצ"ד. הרי דמשמעות לידה לא ממעטין יוצ"ד יעוי"ש. והנה לכאורה יש להקשות דהרי גבי קרבנות ממעטין יוצ"ד מהא דכתיב כי יולד דבעינן דרך לידה פרט ליוצ"ד. ומזה ראיה לפירש"י. - וע"כ האי סוגיא הכא דבעינן קרא למעט יוצ"ד מהא דכי תזריע. - שאני הכא דע"כ אין למעט מתלד. - מטעם דכתיב מקודם וילדה דזה קאי לזכר ולנקבה, ומזה יש למעט יוצ"ד. - וע"כ דתלד דכתיב בתריה ע"כ לרבות בא. ולהכי כתבה תורה כי תזריע למקום שמזרעת למעט יוצ"ד. - ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בפיה"מ בכריתות פר"א דכתב וז"ל וחכמים אומרים וילדה עד שתלד ממקום הולד יעוי"ש. ותמוה טובא הלא חכמים ממעטין יוצ"ד מהא דכתיב כי תזריע ממקום שמזרעת כמו שאיתא הכא בסוגיא. וכן איתא שם בכריתות ז' ע"ב. - וא"כ מדוע כתב הרמב"ם דהמיעוט ליוצ"ד מדכתיב וילדה. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דהכוונה משום דלמעט יוצ"ד סגי גם מהא דכתיב וילדה דהפירוש דרך לידה. - וממילא לא בעינן הא דתלד למעט יוצ"ד. וע"כ תלד בא לרבות, וזהו לר"ש מרבה יוצ"ד ולרבנן מרבה טו"א. ח תניא בספרא פ' תזריע וילדה פרט לשילדה לפני הדבור יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור, ת"ל ואם נקבה תלד אין הדבר תלוי אלא בלידה ע"כ. - והנה לימוד זה נפק"מ ג"כ לזמן הזה בגיורת שנתגיירה מעוברת וילדה משנתגיירה דיש לה דין טומאת לידה לכל הפרטים. אבל קשה דלפי"ז לא הוי תלד מיותר. - איברא דיש לומר דזהו טעם דהרמב"ם בפיה"מ שכתב שם דדרשי ר"ש ורבנן מהא דכתיב ואם לרבות לידה אחרת, יעוי"ש. - וזהו מפני הלימוד שבספרא דדריש תלד לדרשא אחרת, ומצאתי בערוך לנר שהעיר בזה. - אמנם הגאון מלבי"ם מפרש בדרשא דהספרא שם דהלימוד שהעיקר תלוי בלידה כונת הספרא מדלא אמר הכתוב תזריע ותלד. וכתיב ואם נקבה תלד. ובזה לא כתוב תזריע סמוך לתלד זה תוכן כוונתו שם. יעוי"ש, ובזה אתי שפיר הסוגיא. ולפלא שלא העיר מפירושו של הרמב"ם. י ויש לעיין מדוע לא כתב הרמב"ם להאי דינא דהספרא דהעיבור שקודם הדבור. - והלידה לאחר הדבור שהעיקר תלוי בלידה, - ואם מפני שאין זה שייך עכשיו לאחר שנתנה תורה. - אבל הלא נפק"מ לענין גיורת כמו"ש לעיל. - ואפשר שכיון שאין זה מפורש להדיא לענין גיורת. - ואין דרכו של הרמב"ם לכתוב אלא מה שמפורש להדיא. - וכיון דהספרא מדבר מה שקודם הדבור. וזה לא שייך עתה. - והנפק"מ לדינא עתה לענין גיורת לא תניא בהדיא. - ולענין עצם הדין יש ללמוד מהא דתניא בחולין קל"ד האשה שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה וכו' הרי זו טמאה מספק ואין חטאתה נאכלת, ומזה נשמע שהעיקר תלוי בלידה, - והלכה זו מביא הרמב"ם בפר"א הי"א ממחוסרי כפרה - וע"כ התנא למד דין זה מהלימוד דהספרא דהעיבור שקודם הדבור לא נחשב להיות פוטר, וזהו מפני שהעיקר תלוי בלידה. יא שם, סד"א ה"מ בתרי עיבורי, אבל בחד עיבורא כגון יהודה וחזקיה בני רבי חייא אימר בחד קרבן סגי לה קמ"ל יעוי"ש. והנה מבואר מזה דסברי רבנן דגם בחד עיבורא, והשני נולד אחר מלאת, והיינו כמו בבני ר' חייא שהשני נולד אחרי ג' חדשים מחוייבת שני קרבנות. - ונפלאתי מדוע השמיט הרמב"ם להלכה זו. - וגם תמהני על הנו"כ שלא עמדו בזה. וצ"ע. א ע"ב, פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה. ופירש"י לארץ ולא נזרק. - כוונת רש"י שנשפך לארץ טרם נתקבל בכלי, משום דאם נשפך אחרי הקבלה בכלי שרת הלא יש עצה לקבץ דם הנשפך ולזרוק, וביותר לר' יהודה לשיטתו דסבר מב"מ לא בטל, עי' פסחים ס"ה. - ובזה יש לעיין בתוס' ד"ה ושנשפך שכתבו דאפילו נתקבלה ואח"כ נשפך יעוי"ש. ותמוה דהלא יכול לקבץ הדם המפוזר ולזרוק על המזבח. - וע"כ צריך לומר דכוונת התוס' דמיירי שלא עשו כן, והיינו שלא קבצו הדם. - וע"כ צריך לומר דר' יהודה לא סבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי. ופליג בזה על ר"ש, עי' כריתות כ"ג. ואפשר לפרש כן גם בפירש"י שפירש שנשפך דמה לארץ ולא נזרק, ולכאורה מה בעי רש"י בזה שמוסיף ולא נזרק. וע"כ לכוונה זו דגם באופן שיש עצה לזרוק גם אחרי שנשפך, אבל לא עשו כן. ב תוס' ד"ה פרט וכו' לן בדם כשר שכן לן באימורין כשר. שהרי לן כשר בבשר דנאכל לשני ימים, יעוי"ש. וקשה הא זה דוקא בבשר שלמים וא"כ בשלמים כן הדין דאימורים דשלמים יש להכשיר לן מטעם דבבשר של שלמים מצינו לן. משא"כ הני קרבנות דנאכלים ליום ולילה אחת, מנין להכשיר לן דאימורים. ואין לומר דילפינן אח"כ משלמים שכן הוקשו כל הקרבנות לשלמים, כמבואר במסכת מנחות פ"ג. קשה דא"כ לפשוט מזה דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש, ובזבחים נ"א הוי זה בעי' דלא נפשטה. וקשה מדוע לא נפשט מדברי ר' יהודה דהכא.