נזר הקודש - נדה פט

וסבר דגם הדם שעם הלידה אינה סותרת. מטעם שהתורה טיהרה לדם הקושי, וממילא גם להלידה עצמה אפילו עם הדם שעם הלידה, וע"כ דסבר הרמב"ן שגם אם היתה הלידה בשופי לפי הנראה הרי זה ג"כ בקושי, וכמו שכתב שם לקמן ל"ח דבולד מעליא אין לך קושי יותר גדול מזה יעוי"ש. וע"כ דזה הוי גם שיטת הראב"ד ולהכי סבר דימי לידה עולה ואינו בסתירה. יד אבל עדיין יש לעיין דלפי"ז מדוע סבר דימי קושי אינו עולה, ואין לומר דהטעם דשאני קושי כיון דעכ"פ איכא דם לפנינו. והלא גם בלידה הרי זה כדאיכא דם לפנינו. טו ונראה דשאני ימי לידה דטומאתו טומאת נדה, והרי זה כטומאה אחריתא שאין לה שייכות עם הזיבה. והרי זה כאילו נטמאת בטומאת מת וכדומה. ולהכי אינו סותרת וגם עולה, משא"כ ימי קושי שהדם הזה הוא דם זיבה, מפני שעומדת בימי זיבה. רק התורה טיהרה מטעם שבא מחמת הילד. להכי סבר הראב"ד דאעפ"י שאינו סותר אבל אינו עולה כיון שעכ"פ דם זיבה הוא ורק מגזירה"כ טהור. - אבל אינו עולה לנקיים. - ובזה אתי שפיר הא דקאמר רבא לקמן דלר"א סותר דכיון דסבר ר"א דאונס סותר מטעם דעכ"פ איכא ראייה. - הנה הכא בלידה איכא ע"כ ראייה מטעם דאי אפשר לפתיה"מ בלא דם, וזהו לשיטת הרמב"ן דהסוגיא אזלא גם למ"ד אי אפשר לפתיה"מ בלא דם, וזהו רבא לשיטתו דסבר אי אפשר לפתיה"מ בלא דם, ומיושב קושיות התוס' דהלא סבר דא"א לפתיה"מ בלא דם. וע"כ הראב"ד סבר ג"כ דהכא אזלא גם לשיטה זו, ושפיר קאמר רבא דלר"א לידה סותר, וכמוש"נ. טז מיהו יש לעיין הלא בעינן ספורים לפנינו והוא בבדיקה. - ואם יש דם הלא עכ"פ חסר הבדיקה. - וראיתי בחידושי הרמב"ן כתב דהספורים בעינן שיהיה נקיים. - ובלא"ה אינו עולה, וממילא יום שתראה דם אעפ"י שהוא דם שהתורה טיהרה אותו. אבל עכ"פ אין זה בכלל הספורים, וזהו גם שיטת רש"י. - אבל לא משמע כן בהרמב"ם והראב"ד. אמנם מהסוגיא דלקמן דקאמר הש"ס מאי לאו נקיים מלידה. ומשני נקיים מדם. יעוי"ש. ומזה מוכיח הרמב"ן דבעינן שיהיו הימים נקיים מדם. והימים שאינן נקיים אינו עולה במספר הנקיים. וצ"ע. א ע"ב, דתניא דותה תטמא לרבות את בועלה. וקשה למ"ל הלא כתיב ותהי נדתה עליו שמזה דרשו שהבועל נדה הוא כנדה, וטמא שבעת ימים, וא"כ למ"ל עוד לימוד לבועל נדה. - ואין לומר דשאני בטומאת לידה, הלא גם טומאת לידה קורא התורה נדה כדכתיב בנדתה. - ואם באמת יש חידוש דין בזה, - א"כ מדוע השמיט הרמב"ם זה מהלכה. ב ויש לעיין היאך הדין בלידה דנקבה שטמאה שבועים אם הבועל אותה ג"כ טמא שבועים כהאשה, וכמו דכתיב בנדה ותהי נדתה עליו לומר שטמא שבעה, והיולדת הזו שטמאה נדה שבועים גם הוא טמא שבועים, או"ד שדין של הבועל כדין בועל נדה דעלמא. וטמא שבעה. - והנה אם אמרינן שטומאת לידה על הבועל ובלידה של זכר טמא שבעה. ובלידה נקבה טמא שבועים. - אפשר לומר דיש בזה חידוש התורה לרבות הבועל שדינו כימי נדת דותה לומר שדינו של הבועל כהיולדת, וצ"ע. ג שם, דתניא דותה תטמא וכו' לרבות את היולדת בזוב שצריכה שבעה נקיים. מאי לאו נקיים מלידה, לא נקיים מדם. - והנה לשיטת הרמב"ם דע"כ סבר דימי לידה עולה לז' נקיים. היאך מפרש הא דנקיים מדם, והנה הרמב"ן מפרש דהכוונה דיום שהוא רואה אינו עולה. - והביאור שבעה נקיים משום דיום שהיא רואה אינה בחשבון. - אבל להרמב"ם קשה היאך יפרש הא דשבעה נקיים, - ונראה דרבא יפרש וזהו שיטת הרמב"ם דברייתא זו אתיא כר' אליעזר דאמר דישנו גם בסתירה. - והפירוש בהא דמשני לא מדם. הכוונה כפשוטה דבעינן נקיים כל שבעה מטעם דימי לידה סותר. - וראיתי להגאון מלבי"ם בפירושו שכתב כן. ונכון הוא. ד ובזה יש ליישב מה שיש להקשות בהא דמסיק רב פפא דע"כ הקישן הכתוב. וכמו שכתבו התוס' ואין משיבין על ההיקש. יעוי"ש. וקשה לדידן דקיי"ל דימי לידה עולין. וזהו כסתמא דסוגיא לקמן נ"ד, וכן לפי מה שפסקו הרמב"ם והראב"ד מה יענו להא דתניא בברייתא דהוקשה ימי לידה לימי נדה, וגם דנין אפשר משאי אפשר בהקישא. - אבל ע"כ צריך לומר דברייתא זו ר"א היא דסבר דאונס סותר והוא הדין ימי לידה ישנן כסתירה. א קשתה שלשה ימים. איבעיא להו שפתה מזה ומזה מהו רב חסדא אמר טמאה ורבי חנינא אמר טהורה. - ופסק הרמב"ם כרב חסדא והוא מדכתב בפר"ז מא"ב ה"ב וז"ל אבל אם ראתה דם ג' ימים או יתר בימי זיבתה בצער וחבלים. ופסק לה הצער ורווח לה מן החבלים אחר כ"ד שעות או יתר אעפ"י שלא פסק הדם וכו' הרי זו זבה. יעוי"ש. והנה מדכתב אעפ"י שלא פסק הדם, מזה מובן דכש"כ אם גם הדם פסק דהרי היא זבה. - וזהו מדהיתה בשופי כ"ד שעות. אמנם אם היתה הלידה בשלישי עצמו אפילו כל היום בשופי אין זה נקראת זבה כמו שכתב הרמב"ם שם בה"ד. וזהו מטעם דפסק כר' חנינא בן אחי ר' יהושע. - ועי' בהה"מ שכתב והסוגיא גבי ההיא דרב חסדא קשין לפירושו יעוי"ש. וע"כ כוונתו בזה שאיתא הכא בסוגיא לאפוקי מר' חנינא. - אבל נראה דלא קשה משום דזה אליבא דר' חנינא בשפתה מזה ומזה דטהורה. אבל לרב חסדא אתי המשנה שפיר הא דתנן קשתה שלשה ושפתה מעל"ע. והיינו בשפתה מזה ומזה דהוי זבה. ואין בזה לאפוקי מר' חנניה בן אחי ר' יהושע דאמר דבשפתה בשלישי אין זה יולדת בזוב כיון שלא עברה השופי מעל"ע ולהכי כיון שהרמב"ם פוסק כר' חנינא בן אחי ר' יהושע, להכי שפיר פוסק כרב חסדא דבשפתה מזה ומזה מעל"ע טמאה. ב והנה טעמו של ר' חנינא בן אחי ר' יהושע, כתב הה"מ מטעם שאפילו אם ילדה בלא קושי וצער אין לך אונס גדול מלידה וא"א בלא קושי, יעוי"ש. והנה כתבנו לעיל שזהו גם שיטת הרמב"ן. - והנה לפי"ז לא יצוייר שפתה מזה ומזה אם היתה הלידה. וע"כ כיון דשפתה מעל"ע קודם הלידה שוב לא