נזר הקודש - נדה פח

לומר שהרגל"ד גם בהראייה שבין הנקיים והוא אפילו אם ראה ביום השביעי שסותר הכל, הוא ג"כ מטעם הרגל"ד, וצ"ע. ו והנה גם בסוגיא זו שאמר רבא לאיי האי נמי גורם הוא דתנן ראה וכו' שלישית אין בודקין אותו, ומדייק רבא מזה דגם שאינו גורם סותר. וקשה הא לפי הסתם משנה דזבים שהוא מפני הרגל"ד שהיתה בשופי, וזהו שיטת הרמב"ם, וא"כ אין ראיה מהא דאין בודקין בשלשית שהוא מטעם דגם אונס מצורף לחיוב קרבן. - וע"כ דסוגיא זו סוברת שלא מטעם הרגל"ד הוא אלא מטעם דלא דרשינן אתיים, וזהו כמו"ש התוס' ד"ה נקטינן והיינו אליבא דרבנן דלעיל ל"ג. ז אמנם קשה טובא דהלא מבואר לעיל דהתורה כתבה לנקבה להורות שזב מטמא ברביעית גם באונס, ולשיטת הרמב"ם אם אונס אינו בסתירה, א"כ מה יענה לדרשא הא דהוקש הזב לנקבה, דע"כ בא להורות שישנו בסתירה גם באונס אעפ"י שאינו גורם לשיטת המשנה דזבים וזהו שיטת הרמב"ם. וצ"ע. ח והנה בזה שכתבנו לעיל לתמוה על הה"מ שכתב דדם קושי בימי זיבה לגמרי טהור, וכתבתי לתמוה בשתים א' מדוע לא כתב הרמב"ם בסתירה דיום אחד כמו קרי דסותר יום אחד, וה"נ לסתור יום אחד וזהו דעת רש"י, ועוד דהש"ס קורא לזה מטמא, הנה ראיתי בחדושי הרמב"ן דפליג על רש"י וכתב ואינו מחוור חדא דאמרינן דבר הגורם לטומאת שבעה סותר, ולא אמרינן דבר הגורם לידי זיבה, ושאני גבי קרי כיון דאמר רחמנא יסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירתו כטומאתו, אבל קושי אם דינו לסתור הוא משום טומאת נדה, וא"כ לסתור שבעה, אבל משום טומאתו לא היה דינו לסתור ואפילו יומו, שהרי עכשיו אינו מטמא בימי זיבה כלל, ואעפ"י שמטמא בימי נדה אין דינו לסתור ואפילו יומו, דדבר הגורם עכשיו סותר, ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר עכת"ד, יעוי"ש, מבואר דסבר הרמב"ן דדם הקושי בימי זיבה טהור לגמרי. - ואפשר דהה"מ סבר כהרמב"ן, ואפשר שזהו גם דעת הרמב"ם להכי לא כתב שסותר יום אחד. והנה הא דקורא הש"ס לדם קושי מטמא ע"כ צריך לפרש לשיטת הרמב"ן והה"מ היינו שהכוונה דהדם הוא דבר המטמא בנדה. להכי יהיה בסתירה. אבל לפי האמת לא נקרא גם מטמא מפני שעכשיו אינו מטמא. ואעפ"י שמטמא בימי נדה אבל עכשיו לא נקרא מטמא. ט והנה אם עולה לנקיים, הנה דעת הרמב"ם דעולה לנקיים ג"כ כמבואר בפר"ז מא"ב ה"י. - אמנם הראב"ד בהשגה כתב שדם הקושי אינו סותר ואינו עולה יעוי"ש. והנה הרמב"ן כתב ג"כ דאינו עולה דלא גרע מימי טוהר, וכתב דזה לא נקרא סתירה אלא דבעי נקיים מכל דם יעוי"ש. וזהו בדעת הראב"ד והה"מ מחלק שם שאינו דומה לדם טוהר, יעוי"ש. י והנה דעת הרמב"ם דאינו בסתירה כלל, ואפילו יום שראתה הדם בקושי נחשב לז' נקיים. והוא מדלא כתב הרמב"ם דאותו יום אינו עולה. ובזה יש להשיב על המגדל עוז שכתב ליישב דברי הרמב"ם מהשגת הראב"ד לומר דהרמב"ם כוונתו להימים, ולא להדמים, וזהו כי הדמים של הקושי אינו עולה ורק הימים, והכוונה ימים של טהרה, יעוי"ש. אבל תמוה מדוע לא כתב הרמב"ם בהדיא כי אותו יום אינו עולה לז' נקיים. ודוחק לומר שסמיך הרמב"ם מדכתב וימי הקושי. - דהלשון מורה כי זה שכתב וימי הקושי קאי על מה שכתב שם הדם הקושי. - וע"כ כי כן הבין גם הה"מ. וראיה לדברי הה"מ, מהא דכתב הרמב"ם שם בהי"א ימי לידתה וכו' ואם ראתה בהן דם אין עולין לה ימי הראייה ולא סותרין כל הימים אלא משלמת וכו' שאין סותר הכל אלא ראיות של זוב אבל אלו סותרן יומן בלבד עכ"ל, ומדלא כתב זה בדם הקושי משמע שם שגם אותן ימים שרואה עולה בהז' הנקיים. יא שם, אונס בזיבה יוכיח. וקשה הא איכא למימר דאף שאין אונס גורם בראייה שנייה לרבנן, ובראייה שלישית לר"א אבל עכ"פ גורם בראייה ראשונה דמצטרפת עם השנייה דבשופי, לעשותו זב תאמר בקושי שאינו גורם כלל, וכדאיתא לעיל ל"ה דראייה ראשונה של זב מטמאה באונס ומצטרף עם השנייה. - ועי' בע"ל שהקשה בזה. - ונראה כמו שכתב הרמב"ן וכתבנו לעיל דהגורם בלהבא טומאה לא נקרא גורם. והכא נמי כיון דבראייה ראשונה אין לה אלא טומאת מגע לחודיא ומה שגורמת טומאה בראייה שנייה לא נחשבת לגורם לדין זה לעשות מזה יוכיח. - עוד נראה דהגורם הזה להיות נעשה זב נעשה בצירוף הראייה השנייה ג"כ, ואין לעשות מזה יוכיח כמובן. יב ויש לעיין בשיטת הראב"ד דמשיג על הרמב"ם בדם הקושי שכתב שאינו סותר ואינו עולה, ומדוע לא השיג בהא דימי לידה דסבר הרמב"ם דעולה, ומשמע דבזה מודה הראב"ד דימי לידה עולה לנקיים וע"כ סבר דימי לידה עדיפא מקושי, וקשה מ"ש ימי לידה מימי קושי. - וע"כ הסברא בזה דבלידה מיירי שלא ראתה דם אלא מטעם טומאת לידה גרידא. - משא"כ ימי קושי שעכ"פ דם לפנינו. - אבל לפי"ז יש להבין בהא דאמר רבא לקמן דלר"א סותר מהא דסבר דאונס סותר, והלא לא דמי לאונס דהתם איכא עכ"פ ראייה. משא"כ בלידה. - ועוד קשה לשיטת הראב"ד דפוסק דאי אפשר לפתיה"מ בלא דם כמו שכתב בפר"ה מא"ב הי"ג בהשגה, וא"כ כל לידה ע"כ יש ג"כ דם, וא"כ תסתור, ופשיטא שאינו עולה, וכמו שכתבו התוס' הכא ד"ה רבא אמר דלמ"ד א"א לפתיה"מ בלא דם סותר. יעוי"ש. וא"כ מדוע לא השיג הראב"ד לשיטתו גם בימי לידה. ואפשר שכוונת הראב"ד להשיג רק לשיטת הרמב"ם ודוחק לומר כן, וצע"ג. - יג ונראה דסבר הראב"ד כשיטת הרמב"ן שכתב בחדושיו וז"ל והא דתניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה, אפילו ברואה קאמר לפי שאין דם ראייה זו גורם כלום, ואי קסבר נמי דאי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ההוא בקושי חזיתיה ואין קושי סותר כר' מרינוס. וכיון שאין דם הקושי שלפני הלידה ולא שלאחר הלידה ראוי להיות סותר, אף הלידה אינה סותרת שאין סתירה אלא בראייה דהויא לה לטומאה, זו כנגיעה וכנוגעת בטומאתה שאין לה סתירה כלל עכ"ל, יעוי"ש. מבואר דסבר הרמב"ן דלא כהתוס'.