נזר הקודש - נדה פב

ככולו לא אמרינן היינו דכיון דמקצת היום שפסקה נחשב ליום טמא מטעם מקצת היום ככולו. - וא"כ אין לומר דזה היום עצמו נחשב ליום טהרה מטעם מקצת היום ככולו. - ואפשר שזהו כוונת התוס', דע"כ אין לחשוב יום אחד שהוא כולו טמא, וגם כולו טהור וע"כ דאין לחשוב יום זה לנקיים שאמרה תורה. וזהו בתחילתו, משא"כ בסופו כל זמן שלא ראינו דם נחשב המקצת ככולו כיון שעומדת בטהרה. ומטעם זה יכולה לטבול בו ביום. טז עוד נראה דכיון דקיי"ל דברואה דם בהנקיים סותרת למפרע גם הנקיים. מטעם דבעינן נקיים שלימים, וזה נלמד מאחר אחר לכולן. - וזה גם ר' יוסי מודה כמבואר בחדושי הרשב"א, - וא"כ כש"כ שהיום ראשון להנקיים בענין שיהיה כולו בטהרה, והיינו דאם בכח מקצת יום טמא לסתור, א"כ כש"כ שאינו נחשב לנקיים. - אבל לפי"ז יש להבין הא דרמב"ח דרוצה לומר דנחשב יום שפוסקת למספר ז' נקיים. - ואפשר דכוונתו דה"ז הנקיים הוא מעל"ע. ומקויים אחר אחר לכולם היינו דהז' ימים מעל"ע בעינן נקיים. - ולהכי לא איכפת לן בזה שראתה זיבה בתחילה אם רק תהיה ז' נקיים במעל"ע. וצ"ע. שם, בעי רמב"ח פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה. עי' בספרנו נזר הקודש למס' ערכין פר"ב מה שביארנו שם. א ע"ב, לטהרתו אמר רחמנא, וכתבו התוס' ורבא סבר דלא משמע מלטהרתו שלא תהא טומאה מפסקת עכ"ל, וקשה מהא דאיתא בספרא פ' מצורע אות ק"ג שבעת ימים יכול בין סמוכים בין מפוזרים ת"ל לטהרתו שתהיה טהרתו אחת יעוי"ש. וקשה היאך פליג רבא על הברייתא השנויה סתם, ורש"י בחומש פירש כן, וצ"ע. ב והנה אפשר לומר דטהרתו משמע מהטומאה דהיינו מהזיבה שנטמא. - והכוונה שלא תהיה טומאת זיבה ביניהן. - אבל אין בזה טומאה אחרת דהיינו טומאת קרי. - ואינו דומה להא דאמרה תורה בזבה ואחר תטהר דהכוונה טהרה גמורה בלא שום טומאה והיינו אפילו טומאה אחרת, ובזה נלמד להא דפולטת. - והיינו אעפ"י שאין זה טומאת זיבה. אבל עכ"פ הרי זה טומאה יוצאה מגופו ואינו דומה לשארי טומאות, דע"כ אין לפרש למעט גם טומאת מגע, דע"כ הכוונה לטומאה יוצאה מגופה, והיינו הא דפולטת משא"כ בזב דכתיב לטהרתו דמשמע הטהרה מזה עצמו במה שנטמא. וזהו כוונת התוס' דרבא לא דריש מלטהרתו למעט זב שראה קרי. ג ובזה יש לתמוה על המהר"ם שהקשה אם רבא לא סבר הא דלטהרתו שלא תהא טומאה מפסקת א"כ מנא ליה כל עיקר סתירה בזב אפילו על ידי זיבה יעוי"ש. ותמוה דע"כ עיקר סתירה נלמד בהספרא מהא דלטהרתו והיינו דבעינן רצופין בלא הפסק טומאת זיבה. - וע"כ הא דכתבו התוס' דרבא לא סבר דלטהרתו ממעט הפסק טומאה, היינו טומאה אחרת אבל טומאת זיבה ודאי בעינן שלא תהיה הפסק בטומאת זיבה בינתים. ד איברא דהמהר"ם הקשה לפירש"י שפירש דעיקר סתירה דזב ילפינן מזבה כדאיתא לעיל כ"ב, וכיון דלגבי זב סבר רבא דלא בעינן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. א"כ מנלן דסותר יעוי"ש, והנה לפי"ז גם דברי רש"י תמוה טובא מהא דהספרא דע"כ מידרש מלטהרתו שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם, ולא בעינן למילף מזבה. - ומצאתי בערל"נ שהקשה בזה. - ה ונראה דמלטהרתו נלמד שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. - אבל אין מזה לימוד ליום האחרון דהיינו השביעי אשר אם ראה זיבה ביום השביעי שסותר כל הנקיים. - דהרי יש לומר כיון שאין הטומאה באמצע הנקיים אלא ביום האחרון די גם ביום אחד. - ואין מזה ראיה לסתירת כל הימים. והיינו דאעפ"י שאם נטמאנו ליום אחד אין כאן רצופין. אבל יש לומר כיון דיצא לשעה של טהרה דהיינו ביום השביעי שמקצת היום הוא ככולו, א"כ כבר נשלם הז' ימים רצופין, ונשלם התנאי של לטהרתו, וסגי עכשיו בהשלמה של יום אחד. - אמנם דין זה נלמד מזבה שאמרה תורה ואחר תטהר הכוונה שגם בראתה זיבה ביום השביעי סותר כל שבעת הימים, ובזה נלמד זב מזבה. וזהו כוונת רש"י לעיל כ"ב שפירש מה זיבה סותרת, דכתיב וספרה לה אחר תטהר אחר אחר לכולן יעוי"ש והכוונה למידרש אף אם ראתה ביום השביעי כמבואר לקמן ס"ז ע"ב דזה נדרש על יום השביעי. - ואין להקשות דאם יש ללמוד זב מזבה בדין של סתירה ביום השביעי. א"כ יש ללמוד גם על עצם דין סתירה, וא"כ למה כתבה תורה גבי זב הא דלטהרתו. - אבל לא קשה דאם לא כתבה תורה דין סתירה גבי זב לא הוי ילפינן מזבה מטעם דהוי אמרינן דשאני זבה דטומאתה תליא בימים, אמנם לאחר שרבתה תורה עצם דין סתירה גם גבי זב, עכשיו יש ללמוד מזבה גם לזיבה של יום השביעי. ו והנה כל זה הוא לרבנן דר' יוסי בפסחים פ"א דסברי דגם בראתה ביום הז' סותרת למפרע מדאורייתא, אמנם לר' יוסי שם דסבר דאינו בסתירה למפרע מדאורייתא אין לפרש סוגיא דלעיל בסתירה דלמפרע ביום הז'. ז והנה סוגיא דהכא ע"כ לא הוי כר' יוסי, והוא מהא דאמר רבא כמה תסתור תסתור שבעה דיה כבועלה. תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן יעוי"ש, ואמא לא קאמר הש"ס הנפק"מ בפולטת ביום השביעי לפירש"י ששמשה בזיבה, והפליטה היתה ביום הז' דליתא בסתירה לר' יוסי. - והיינו דזה ודאי דגם ר' יוסי סבר להאי דרשא דאחר אחר לכולן. אבל זה רק באמצע הז' ימים. אבל לא ביום השביעי כמבואר לעיל וכתבנו בשם הרשב"א וא"כ שפיר אזלא בעי' דרמב"ח אליבא דר' יוסי. וע"כ דלא אזלא הסוגיא הכא אליבא דר' יוסי, וכמו כן הסוגיא דלעיל הוא דלא כר' יוסי. ואתי שפיר פירש"י, וכמוש"נ. ח שם, בכותי שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר וכו'. והנה בשיט"מ ב"ק ס"ו הקשה מזה לרש"י דמפרש דאם גזל משכב דחבריה דאינו מטמא מטעם