נזר הקודש - נדה פא

ז ונראה דהנה כתבנו במקו"א להסתפק מה דינו של בועל נדה אם דינו כטומאת מגע, או שדינו כטומאה יוצא מגופו, ובזה סבר ר' יעקב כיון דחזינן שהקילה לה תורה במשכבו של בועל נדה שאינו מטמא אדם וכלים, ומזה דן דבועל נדה לא הוי עליו דין טומאה יוצא מגופו אלא תורת מגע טומאה עליו. וממילא יש לדון דאינו מטמא אדם וכלים במגעו, והיינו שאין דינו באב הטומאה. - אבל משני הש"ס דמדכתיב עליו להטעינו משמע, מזה מוכח דדינו כאב הטומאה לטמא אדם וכלים, ורק גזירה"כ שהמשכב שלו אינו מטמא אדם וכלים, אלא אוכלין ומשקין. ח ובזה יש ליישב מה שקשה טובא הא בעינן עליו למידרש לאשה שאמרה נטמאתי באמצע ביאה דמותר להיות עד שימות האבר כמבואר בשבועות י"ח ע"ב כדאמר שם חזקיה דזה נלמד מדכתיב ותהי נדתה עליו יעוי"ש, ובחדושי חת"ס הקשה בזה יעוי"ש. ט אמנם לפי מה שכתבנו דעליו מלמדנו דבועל נדה דינו כטומאה יוצא מגופו להיות מטמא אדם וכלים אתי שפיר, - והיינו דע"כ הא דבועל נדה הוי דינו טומאה יוצא מגופו, הוא מטעם זה משום דכל עיקר איסור בועל נדה הוא מפני דישת השמש, שמפני זה דינו כטומאה יוצא מגופו, ומזה נלמד דליכא איסור בועל נדה באבר מת. וממילא לא הוי בועל נדה בשעה שהשמש נח. - ומזה מובן דליכא איסור בועל נדה להיות בלא דישה. - ובפרישה באבר חי איכא משום בועל נדה. - נמצא דהא דאמרה תורה עליו להטעינו, נלמד מזה ג"כ דמותר להיות עם הנדה ולהמתין עד שימות האבר. - נמצא דשני הדינים נלמד מעליו. וכמוש"נ. י שם, ותהי נדתה עליו, יכול יעלה לרגלה ת"ל יטמא ז' ימים. - ופירש"י ואפילו בא עליה בשביעי יעוי"ש. והיינו שדין התורה שהבועל נדה תמיד טמא שבעת ימים. וזהו כי דין נדה עליו. - כמו בתחילת ראייתה. - ויש לעיין אם דינו כמו נדה דאפילו אם ראתה כל שבעת הימים, מ"מ כשכלו הז' ימים היא טובלת וטהורה. היאך הדין בשבא על הנדה כל ז' ימים אם אלו הימים נחשבים למספר הז' ימים כמו גבי נדה. או"ד דבעינן ז' ימים מביאה אחרונה. - וראיתי בספרא פ' ט"ו אות קפ"ד שנה לנו התנא דהמספר הז' ימים הוא מהביאה האחרונה יעוי"ש. - ונפלאתי על הרמב"ם שהשמיט להאי דינא דהברייתא הכא. וגם השמיט להא דהספרא. - וכתב בפר"ג ממו"מ ה"ב סתם דבועל נדה טמא שבעת ימים ולא נחיש לפרש להאי דינא דלא יעלה לרגלה, וגם לא כתב דהמספר הז' ימים הוא מהביאה האחרונה וצ"ע. יא ויש לעיין היאך הדין בבא על שומרת יום כנגד יום גם בזה הדין דהבועל אותה טמא שבעת ימים. - ואעפ"י שהשומרת יוכנ"י בעצמה אינה בת שבעה ימים לטומאתה. אבל הבועל אותה טמא שבעת ימים כמו שהדין בבועל נדה ביום השביעי. - או"ד דשאני בבועל נדה דעכ"פ טמאה היא שבעת ימים וכיון שאמרה תורה ותהי נדתה עליו. שדרשו רבותינו דהכוונה שהבועל נדה אפילו ביום האחרון תורת נדה עליו בתחילה. - אמנם לא כן בשומרת יום כנגד יום שהיא בעצמה אינה בת שבעה לטומאה. - וראיתי במנח"ח מצוה קפ"ב שכתב מסברת עצמו שכן הדין בשומרת יום שטמא הבועל שבעת ימים יעוי"ש, ולא הביא לזה שום מקור. - ולדעתי אין לדון זה מסברת עצמו מהטעם שכתבנו מה שיש להסתפק בזה. - ואח"כ ראיתי שהגאון בספר אור שמח בפר"ג מהלכות מו"מ הסתפק בזה. - אבל לדינא כתב שם מדברי התו"כ סוף מצורע מהא דכתיב ואיש אשר ישכב עם טמאה להביא את הבא על שומרת יום כנגד יום, וכתב הראב"ד נ"ל שאם בא עליה בראשון שלה שיהי' שומר וכו' שאם תראה שלשה ימים רצופים יהא הוא סופר ז' ימים כמותה ואם לא יטבול ויטהר לערב עכ"ל. - מבואר שהראב"ד סובר בהדיא דבשומרת יום כנגד יום הדין של הבועל לא חמיר יותר מהאשה, - הן לענין הטומאה הן לענין הספירה של הנקיים. - יב ויש לעיין לר' יוסי דסבר דשומרת יום כנגד יום, וכן בזבה בספירת הנקיים דאינו סותר למפרע מדאורייתא. כדאיתא בפסחים פ"א. - היאך הדין בבועל שומרת יום בשני שלה, או בבועל זבה ביום השביעי ואח"כ ראתה, אם נטמא הבועל למפרע מדאורייתא, - והיינו דאין לומר שנטמא מכאן ולהבא, דהרי לא בא עליה בעת טומאתה, ומה שייך לטמא אותו עכשיו. כיון דלר' יוסי טהורה היתה בשעת ביאה, ולפי"ז לר' יוסי טהור הוא לגמרי. - וע"כ הא דכתב הראב"ד דאם ראתה אח"כ טמא הוא כהאשה. זהו לרבנן דסברי דמטמא למפרע מדאורייתא. - או"ד דשאני גבי בועל דבזה מודה ר' יוסי דטמא הוא למפרע גם מדאורייתא. - והיינו דכיון דכל עיקר הא דסבר ר' יוסי דאינו מטמא למפרע הוא מטעם דהספירה של טהרה במקצת עולה להשימור וכמו שמבואר שם בסוגיא ובפירש"י. - וזה לא שייך גבי בועל, אבל אפשר דלא מחמרינן לגבי בועל יותר מלגבי האשה, והספירה דמקצת עולה גם להבועל, וצ"ע. יג ונראה להוכיח מהא דאיתא שם בסוגי' דלר' יוסי ליתא טומאת התהום בזיבה, והיא מטעם דסבר ר' יוסי דמכאן ולהבא הוא מטמא יעוי"ש, ואם אמרינן דבועל שומרת יום כנגד יום טמא למפרע, א"כ יצויר טומאת התהום לר' יוסי לגבי הבועל, - וע"כ דלר' יוסי דין בועל כדין השומרת יום כנגד יום. ומכאן ולהבא מטמא, וזהו מטעם דהטילה תורה טומאת האשה על הבועל להיות כמותה. יד שם, והן יושבות על דם וכו'. תניא אמר ר' מאיר וכו' אלא שרואות דם אדום ומשלימות אותו לדם ירוק, דב"א יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה מתקיף לה רמב"ח ותספרנו ואנן נמי ניספריה דקיי"ל מקצת היום ככולו וכו' יעוי"ש. והנה לא קיי"ל כרמב"ח כמו"ש התוס' מסוגיא דלקמן ס"ט יעוי"ש. אבל קשה טובא מדוע לא קיי"ל כן בתחילתו כיון דקיי"ל בסופו שמקצת היום ככולו. - והיא קושיות התוס' לקמן ע"א ובר"ה י' יעוי"ש. טו והנה מה שכתבו התוס' שם וז"ל אבל זבה הצריכה נקיים נהי דבסוף החשבון יעלה שמיד שנכנס השביעי נכנס בטהרה. מ"מ יום שפוסקת בו שאינו טהור אינו דין שיעלה לה לחשבון הנקיים עכ"ל, יעוי"ש. - נראה בביאור דבריהם דתרי מקצת היום