נזר הקודש - נדה עח

ונכנס למקדש. - ולכאורה אם אמרינן דרש"י מיירי לענין חיוב הכנסת הבגדים למקדש, למה פירש"י הלובש או מתכסה, הלא יותר היה ניחא לפרש אם הכניס הבגדים למקדש, וע"כ כוונת רש"י דהחיוב על האדם שהיה לבש או מתכסה באותן בגדים שהן אב הטומאה והוא ראשון לטומאה וחייב כרת בכניסתו למקדש אם הוי זה טומאה ודאית, ובזה שאין כאן חיוב ודאי, להכי אין חייבים כרת במזיד, ולא קרבן בשוגג. ד ולפי מה שכתבנו בדעת הרמב"ם דאדם הנוגע באב הטומאה אעפ"י שהוא ראשון לטומאה חייב בכניסתו למקדש. מדויק ע"כ הא דכתב הרמב"ם שם בהט"ז אבל הזורק כלים טמאים למקדש אפילו היו כלים שנגעו במת פטור מן הכרת יעוי"ש, ומדוע נקט זורק, ולא נקט שהכניס כלים טמאים בידיו, - וע"כ משום דבהכניס בידיו הוי המכניס טמא בראשון לטומאה וחייב על כניסתו של עצמו, ולהכי נקט דוקא הזורק. - וע"כ הא דכתב הרמב"ם שם בהי"ד אבל המתטמא בטומאת מן המת שאין הנזיר מגלח עליהן אעפ"י שהוא טמא טומאת שבעה הרי"ז פטור על ביאת מקדש. ע"כ הכוונה באופן שהוא לאחר שטבל והוא טבו"י וכמו שפירש מרן בכס"מ יעוי"ש. - ולפי מה שביארנו זהו גם שיטת רש"י וכמוש"נ. ה עוד נראה בכוונת רש"י דמיירי באופן שלבש בגדי נדה של כותית דהיינו ספק נדה דהדין דהלובש בגדי נדה ודאית דהוי אב הטומאה כאמר בתו"כ והנושא את המדרס הרי הוא מטמא שנים ופוסל אחד. וכמו שכתבו התוס' לקמן ל"ג ד"ה בכותי ערום, דאי היה לבוש בגדים שישבה עליהו אשתו נדה אע"ג דטבל הוי אב הטומאה יעוי"ש. - וזהו כוונת רש"י הכא שפירש אין חייבין עליה, הלובש או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש פטור מקרבן. - היינו שהאדם הלובש או מתכסה נכנס בהבגדים של נשי הכותית פטור מקרבן מטעם דהוי ספק. אמנם אם היתה ודאי נדה היה האדם חייב מטעם שהוא אב הטומאה בשעה שהוא לבוש בבגדי נדה. - נמצא דכוונת רש"י לחייב האדם עבור הכניסה בבגדי טומאה שעל ידי הבגדים הרי הוא אב הטומאה בעצמו. - אבל לא היתה כוונת לחייבו עבור הכנסת הבגדים, אלא עבור הכניסה של עצמו, וזה ברור. ו תוס' ד"ה בנות כותים. והן יושבות על כל דם ודם, וא"ת ותיפ"ל שהן נדות מעריסתן, ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה, אבל גדולות דמפרשו להו וטבלי לא מטמו, אלא משום דיושבות על כל דם ודם עכ"ל. - ביאור הדברים דהכותים סברי דכל דיני נדה וזיבה מתחילין משהגיעו לפרקן דהיינו מבת י"ב שנה. - ולהכי כשבאו לגדלות מתנהגים כדת של תורה. - וקשה כיון דסברי דהדם שעד י"ב שנה טהור מטומאת נדה א"כ יש לחוש דראתה דם קודם י"ב שנה והכותים סברי שהוא דם טהור, מפני שאין טומאת נדה נוהג בה עדיין, וממילא כשראתה איזה ימים קודם י"ב ולאחר י"ב כשכלה שבעת ימים מראשית ראייתה. והיא ראתה עוד ג' ימים. וזהו בהי"א שנעשית בהן זבה. והכותים לפי טעותים כשכלו שבעת ימים משנעשית י"ב שנה היא טובלת כדין נדה ובאמת היא זבה וצריכה שבעה נקיים. - וא"כ איכא חששא גם מבלעדי הא דיושבת על כל דם ודם. ז ונראה דכוונת התוס' דבגדולתן עושין עפ"י דעת החכמים. וממילא שואלין אם ראתה קודם י"ב. - וכשיבורר שראתה מקודם מצריכין להנקיים גם כן. - והיינו דאף באופן שעשו ההפרשה כרצון חכמים דאז ליכא חששא רק זה הא דיושבות על כל דם ודם. ח והריטב"א כתב וז"ל וי"ל דאיצטרך אפילו היכא דידעינן דאפרישינהו יטבלו הן בקטנותן הן לאחר שהגדילו עכ"ל וע"כ הכוונה שנעשה כדעת החכמים וע"כ כוונת הריטב"א לפרש כן בכדי שלא תקשה מה שכתבנו. - וראיתי בחדושי חת"ס שמקשה כן על התוס' ומתרץ דכוונת התוס' שכתבו דבגדלות מפרשי להו לא הוי נדות, היינו אחר לידה ראשונה דאז הוי נדה בודאי יעוי"ש. וכוונתו דעד הלידה הראשונה די לנו החששא הא דנדות מעריסתן. אבל אחר לידה הראשונה שאז ליכא חששא להא דנדות מעריסתן. - ולזה מוסיף התנא דחששא הא דיושבות על כל דם ודם. - אבל קשה לפי"ז מדוע מוקים הש"ס כר"מ דחייש למיעוטא הלא בלא"ה יש לחוש גם לאחר שהגיעו לפרקה. - ובזה הוי לכו"ע. - היינו דמטהרו הכותים הדם שקודם י"ב שנה דבזה איכא חששא דנקיים. - ועל זה קאמר התנא בנות כותים נדות מעריסתן. - לכן נראה יותר לפרש כוונת התוס' באופן שכתבנו דמיירי באופן שעשו בגדלותה לפי דעת חכמים. א דף ל"ב, גמ' א"ה דידן נמי. אנן דדרשינן אשה ואשה וכי חזיא מפרשי להו וכו'. - והקשה בס"ט למה איצטרך הש"ס לומר מטעם דלא דרשי אשה ואשה, והא אפילו אם דרשי אשה ואשה ומצרכו טבילה אכתי איכא חששא הא דשמא השלימו דם ירוק לדם אדום, ולא עלתה לה טבילה עכת"ד, יעוי"ש. ונראה דאם דרשי אשה ואשה דלפי"ז ע"כ דרשי ג"כ הא דאמרה תורה איש ואיש למעט אשה מלובן, והיינו דזה מורה דדוקא דם אדום מטמא בנדה ולא שארי מראות כמו ירוק וכדומה, וא"כ שוב אין לחוש לשמא השלימו דם ירוק לדם אדום. - ואין לומר דרק מלובן ממעט ולא שארי מיני מראות טהורות דא"כ מה הקשה הריב"ן הובא בתוס' לקמן ד"ה למעוטי אשה מלובן, למ"ל למעוטי אשה מלובן הא ממעטינן לעיל בפר"ב י"ט מדמיה דמיה דד' דמים טמאים באשה ותו לא יעוי"ש ואם אמרינן דרק מלובן מיעטה התורה א"כ שפיר איצטרך גם הא דדמיה דמיה למעט שאר מיני מראות כגון ירוק וכדומה. - וע"כ דסברי התוס' דלאו דוקא מלובן מיעטה התורה אלא בכלל זה ישנו גם שארי מראות שאינו אדום. ואין לומר דכוונת התוס' להקשות לאידך גיסא. והיינו דכיון דאמרה תורה דמיה דמיה דרק המראות האלה טמאים באשה ממילא אנו יודעים למעט לבן אבל זה אינו דאכתי איצטרך למעט לבן מפני שהוא מטמא כאיש. וס"ד דגם באשה מטמא, ואינו דומה לשארי מראית שאינם מטמאין באיש. - וע"כ צריך לומר בכוונת התוס' דבזה שמיעטה התורה למעט אשה מלובן ע"כ הכוונה גם שארי מראות בכלל זה. - וע"כ משום דהש"ז דהאיש ג"כ נמצא במראות