נזר הקודש - נדה עז

חלה אפילו בכולל, וא"כ בעומדת בטומאתה עכשיו לא מהני אפילו בכולל, ועי' בחדושי חת"ס שמביא כן בשם הראב"ד. - אבל לפי מה שכתבנו שאני הכא דע"כ מחשבתה על הימים שמביא לידי הריון. ד וקשה לי טובא לריוב"ר שאמר דגם אשה מצווה בפו"ר. - א"כ אין שבועה חלה לבטל את המצוה, וא"כ אין זה אלא שבועת שוא, וצ"ע. ה איברא דגם בזה יש לומר דיש בזה חלות השבועה בכולל. - והיינו דמגו דחל השבועה לאחר שתקיים המצוה דפו"ר והיינו הבנים שתוליד אח"כ וממילא יש חלות השבועה גם בהבן הנולד בראשונה, ואפשר דריוב"ר סבר איסור כולל. ו והנה בעיקר השאלה מפני מה אמרה תורה ליולדת שתביא קרבן הלא בעיקר הקרבן הלא הוא בא לטהרה באכילת קדשים. ולא בא לכפרה אלא בא לאישתרויי באכילת קדשים. - ומצינו דגם זב וזבה מביאין קרבן לאישתרויי באכילת קדשים אעפ"י שאין בזה חטא, וע"כ דכל עיקר קרבנם הוא כעין טהרה לטומאתן. וא"כ גם יולדת כן הוא. - וע"כ דסבר ר' שמעון. דיולדת שאני, והיינו דכיון דזהו סדר הבריאה, ואי לאו דאיכא גם איזה חטא לא היתה בזה גזירת התורה להביא קרבן. - ולפי"ז לא בעינן חטא גמור. היינו חטא כזה אשר בשביל החטא בעצמו מחויבת קרבן, אלא סגי אם נמצא בזה איזה חטא אפילו חטא כזה שאין בו חיוב קרבן מצד עצמו, והיינו אפילו אם אין זה רק איסור גרידא ג"כ סגי להיות מצורף עם הענין הטהרה. - והרי זה כמו שכתבו התוס' בשבועות ה' ד"ה על ז' דברים נגעים באין. תימא והא לא מייתי בעלמא קרבן אהנך עבירות אלא כשהוא מצורע והיכי תיסק אדעתין דאחטאה קמייתי, ונראה לריב"ן דס"ד דאתרווייהו מייתי לכפרה ולאישתרויי בקהל יעוי"ש. וזהו הביאור הכא לר"ש דסבר דכיון דאיכא ביולדת חטא דהשבועה. והיינו דאעפ"י שאין זה שבועה ממש עפ"י חקי השבועה, והיינו שאין בזה חלות השבועה דתתחייב על זה קרבן מטעם שאין זה שבועה ממש, וזהו כי באמת מתוך צער לידה היא נשבעת, וזהו שאמר קופצת ונשבעת, והביאור קופצת, הוא כמו קפץ ונשבע המבואר שאין זה שבועה להיות נפטר בזה מהתביעה כמו שביארנו בספרנו נזר הקודש לערכין דף ס"ד דף הספר. - וה"נ הא דקופצת ונשבעת אם אין בזה דין שבועה ממש. - וביותר לר"ש דלית ליה כולל פשיטא שאין זה שבועה לענין חלות השבועה. - אבל עכ"פ יש כאן חטא. - להכי בצירוף הטהרה לאכילת קדשים. - חייבה תורה קרבן, ונקראת חוטאת, ועל זה פריך הש"ס בשבועות ח' ולר"ש דסבר דיולדת חוטאת היא. ומטעם זה הא דפריך רב יוסף דליבעי קרבן שבועה, לא חש לזה הש"ס. - ורב יוסף סבר דיולדת לא נקראת חוטאת כשארי תנאים דלא סברי להא דר' שמעון. וזה מוכח מהש"ס שבועות דפריך ולר"ש דסבר יולדת חוטאת משמע דכולהו תנאי לא סברי כוותיה. ז והנה סיוע לדברינו דלא הוי כוונת רשב"י לומר שהיא שבועה ממש. מהא דאיתא במדרש רבה בראשית פ' כ' רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' שמעון בן יוחאי אמרו לפי שרפרפה בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף ב' תורים, ב' בני יונה יעוי"ש. - והכוונה רפרפה בלבה היינו שבשעה שכורעת לילד היא חושבת שלא תזקק לבעלה, וע"כ דגם אם היא אומרת כן אין זה אלא מתוך הצער, והרי"ז כמחשבה בלא החלטה גמורה. ובספר עיון יעקב מראה מקום להמדרש הזה, ובזה מסולק הא דאתקיף רב יוסף. - ומכל זה מוכח כמו שכתבנו בביאור דברי ר"ש. פרק רביעי א משנה, בנות כותים וכו' ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש ופירש"י הלובש או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש פטור מקרבן יעוי"ש, והנה משמע מזה דהמכניס כלים למקדש בודאי טומאה חייב כרת, וזה תמוה דהרי מבואר דעל הכנסת כלים טמאים אפילו אב הטומאה אין בזה חיוב כרת וכמו שכתב הרמב"ם בפר"ג מבי"מ הט"ז ועי' בתוסיו"ט שתמה בזה וכתב עפ"י התו"כ דעל כבוס בגדים לוקה אבל אין בו כרת. - ומתרץ משום דתנא דאחרים שהוא ר"מ סבר דהמכניס בגדים טמאים למקדש חייב כרת, ומתניתין דהכא מוקי הש"ס כר"מ, ומשו"ה פירש"י דרק משום דספק הוי להכי אין בזה חיוב כרת ובשוגג קרבן. אבל בודאי איכא כרת וגם קרבן בשוגג יעוי"ש. אבל יש לעיין דהרי אין הכרח דזה הוי אליבא דר"מ והיינו דרק הרישא דתנן בנות כותים נדות מעריסתן אתיא כר"מ דחייש למיעוטא. אבל הסיפא דהכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות, והן יושבות על כל דם ודם, ע"כ זה לא שייך לר"מ דחייש למיעוטא, וע"כ זה הוי לכו"ע. - וכן מוכח מדברי התוס' שהקשו וא"ת ותיפ"ל שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה, אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו, אלא משום דיושבות על כל דם ודם יעוי"ש. וא"כ מבואר דהסיפא לא שייך כלל להא דר"מ, וא"כ מה דוחקיה דרש"י לפרש האי דינא אליבא דר"מ כיון שלא הוי אליבא דהלכתא. ב והנה הר"ן בחידושיו הקשה ג"כ לרש"י. - ומפרש דהא דאין חייבין על טומאת מקדש הכוונה על הכותים בעצמן. וא"כ לא קשה גם להרמב"ם דאפשר דהרמב"ם מפרש כן המשנה דקאי על הכותים בעצמן, וזהו מפני שהם ספק בועלי נדות. - והנה הא דבאמת לא נחית רש"י לפרש דהכותים בעצמן קאי זה. - יש לומר משום דזה שייך רק בכותים שנשאו נשים ועי' בפיה"מ. והתנא דנקט סתם ע"כ מיירי בדבר הבגדים של הבנות. ג ונראה לפרש כוונת רש"י דסבר רש"י דאדם שנטמא באב הטומאה. והוא ראשון לטומאה יש בזה חיוב כרת בכניסה למקדש וזהו ג"כ דעת הרמב"ם בפר"ג מביא"מ הי"ג וז"ל ואי זהו הטמא שחייב כרת על המקדש וכו' אי שנטמא בשאר אבות הטומאות של תורה שיתפרשו במקומן יעוי"ש, ומקורו של הרמב"ם מירושלמי דנזיר כמבואר לנכון בכס"מ יעוי"ש. הרי מבואר דאדם שנגע באב הטומאה והוא ראשון יש עליו חיוב כרת בכניסה למקדש. - וע"כ דזהו גם דעת רש"י. - ומדויק שפירש"י בזה הלשון אין חייבין עליה. הלובש או מתכסה באותן בגדים