נזר הקודש - נדה עה

וחזר ונגע בנבלה ונכנס למקדש בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת דשם טומאה אחת היא יעוי"ש. אמנם פשטות הסוגיא דשבועות משמע דדא ודא אחת היא, והוא מדפריך שם אדרב"א מדרב"א. ודוחק לומר דפריך שם מכח ק"ו אם סבר ר"א דלא בעינן לידע איזה חטא, א"כ מכש"כ דלא בעינן לידע איזה אב, דלא משמע כן פשט הסוגיא, ועוד דא"כ תהי' פלוגתא בהיפך סברות מדר"א לר"ע דלר"ע לא בעי ידיעה בטומאה באיזה טומאה. ובחטא בעי ידיעה באיזה חטא, ולר"א איפכא דבטומאת בעי יידעה באיזה אב נטמא ובחטא לא בעי, ואעפ"י שקראי קא דרוש, מ"מ לא מצינו פלוגתא כזו דפליגי בהיפוך סברות, וע"כ דענין אחד הוא, וזהו סברת הרמב"ם. יז עוד הקשה הלח"מ דבפרק המפלת בדינא דרב נחמן טו"א שראו לובן ואודם כאחת דאין חייבין על ביאת מקדש הביאו ברייתא לימא מסייע לי' וכו' והוא דברייתא כר"א דבעי יידעה בתחילה באיזה אב נטמא וכו' אבל לר"ע דלא בעי ידיעה באיזה אב נטמא לעולם אפשר דחייבין על ביא"מ. והשתא כיון דר"ע גם כן בעי יידעה באחרונה א"כ אמאי חייבין על ביא"מ הא בידיעה באחרונה לא ידעו אם בלובן נטמא או באודם יעוי"ש. ובספר מק"ח בחידושיו לכריתות שם מפרש דבמת ר"ע לא בעי ידיעה כלל באיזה אב נטמא, ורק הרמב"ם כיון שסובר כרב נחמן בדין טו"א דבעינן ידיעה באיזה אב נטמא. לכן ילפינן מזה לדעלמא דבעינן ידיעה באיזה אב באחרונה, יעוי"ש, דבריו תמוהין טובא לפי מה שביארנו לעיל דע"כ מדלא פריך לר"ע הא בה מאי עביד ליה משמע דסבר ר"ע כר' יהושע, וע"כ דמודה ר"ע בידיעה דאיזה אב בידיעה האחרונה. ועוד דלפי"ז אם סברת הרמב"ם דילפינן מהא דטו"א לכל הטומאות דבעינן ודאי ידיעה ודאית באיזה אב נטמא, ואם סבר כן בטומאה א"כ כש"כ בידיעת דאיזה חטא לפי דברי המפרש הזה כמו"ש לעיל בשמו, וא"כ מדוע מצריך הרמב"ם בפר"ב משגגות ה"ג קרא דאשר חטא בה הלא בלא"ה שפיר נלמד מהא דבעינן ידיעה באיזה אב. ועוד דלפי"ז ע"כ דינא דרב נחמן דלא כר"ע, והיינו דכיון מדינא ר"נ נלמד גם לכל הטומאות דבעינן ידיעה באיזה אב נטמא, ולכהפ"ח ידיעה בתרייתא, וא"כ תקשה מדוע לא סבר ר"ע כן גם בשארי הטומאות וא"כ דינא כר"ג כמאן, דלר"א בלא"ה כן דדין בשאר הטומאות. ולר"ע תקשה מדוע לא יליף מדינא דטו"א לכל הטומאות, וע"כ הדרינן לזה שכתבנו לעיל דר"ע בעצמו סבר דבידיעה דבאחרונה בעינן לידע באיזה אב נטמא, וכמו שסבר גם הלח"מ, וא"כ שפיר הקשה בסוגיא דנדה כדלעיל. יח גרסינן בירושלמי פר"ב דשבועות ה"א אנדרוגינוס ראה לובן וכו' אודם ולובן כאחד ונכנס למקדש חייב אית תניי תני פטור אמר ר' יוחנן ר' שמעון היא דתני' שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הלך באחד מהן ונכנס למקדש פטור בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב. בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ור"ש פוטר בזה רשב"י פוטר בכולן משום ר"א (ופירושו וא"כ הא חזינן דר"ש פוטר אף באופן שיש טומאה ודאית דהיינו באופן שהלך בשני השבילין וא"כ ה"נ באנדרוגינוס שראה לובן ואודם כאחד) ופריך ניחא גבי אנדרוגינוס גבי לובן את עביד לי' אשה, גבי אודם את עביד לי' איש, ברם הכא אין כאן טומאה ידועה (פירש דגבי אנדרוגינוס אפשר לומר דאין כאן זכר ודאי נקבה ודאית, משא"כ הכא ע"כ כיון שבשני השבילין הלך, א"כ יש כאן טומאה ודאית והרי זה כנטמא טומאת ודאי) אמר ר"ש בן סוסרטי תיפתר בששכח לראשון (פירש דלאחר שהלך בראשון נודע לו שהלך בזה ואח"כ כשהלך בשני שכח שהלך בראשון, ופליגי אם מקצת ידיעה הוי ככל ידיעה) אמר ר' יוני בן רבי בון אתייא דרבי שמעון כרבי אליעזר כמה דר"א אמר תמן עד שידע אם בשרץ איטמי אם במת, כן רבי שמעון אומר כאן עד שידע אם באודם נטמא או בלובן. ופריך ניחא תמן משום דאמר ספק ידיעה כידיעה, ברם הכא מכיון דחזא לובן ואודם כאחד ידיעה ודאי היא (פירוש דאם בשביל חסרון ידיעה לא שייך הכא בדינא דאנדרוגינוס שראה לובן ואודם כאח, והיינו דע"כ יש כאן ידיעה ודאי כיון דממנפ"ש בחד מינייהו נטמא הוא כן פיר' המפרשים) ותמוה דהלא גם בהא דנטמא בשרץ או בנבלה דע"כ גם כן ודאי טמא הוא ממנפ"ש אם נגע בשרץ או בנבלה ומכל זה סבר ר"א דאין זה ידיעה כיון דלא ידע באיזה אב נטמא, וא"כ הכא גם בהא דאנדרוגינוס כיון דלא ידע באיזה אב נטמא או בב דזבה ו בב דזיבה הזכר. וע"כ ביור הדברים דלא דמיא זה לדר"ש מטעם דשאני התם דכיון דשכח לראשון אחרי ההילוך דהשני והוי מקצת ידיעה והכא הוי באנדרוגינוס ידיעה שלימה וא"כ לא סבר ר"ש האי דינא דבעינן באיזה אב נטמא, והיינו דדוקא באופן ששכח מהשביל הראשון וא"כ חסר לו בידיעה ואין כאן ממנפ"ש בידיעה. אבל באנדרוגינוס יש גם ידיעה מכח ממנפ"ש, וא"כ אין כאן הוכחה דר"ש פוטר באנדרוגינוס שראה לובן ואודם כאחד. וזה דלא כר' יוחנן דלעיל שאמר דמאן דפוטר באנדרוגינוס הוא ר"ש, משום דשאני הדא מילתא מהא דר"ש, והיינו דבדינא דר"ש הוי חסרון בידיעה, והכא אין חסרון בידיעה. היינו בידיעה דטומאה עצמית משום דהאי דינא דאנדרוגינוס שהוא דין מיוחד דלא מהני ידיעה דטומאה אלא בעינן גם ידיעה באיזה אב נטמא, זהו שיטת ר' אליעזר לפי דברי הירושלמי. והנה לפי"ז מסקנת הירושלמי כשיטת בבלי בגמ' נדה כ"ח דהברייתא דפוטרת באנדרוגינוס שראה אודם ולובן כאחד הוא ר"א דס"ל דבעינן לידע באיזה אב נטמא. ולשיטת הרמב"ם דגם ר"ע סבר דבידיעה בתרייתא בעינן לידע באיזה אב נטמא, א"כ תיקשה מדוע לא מוקים הירושלמי דהברייתא מאן דפוטר הוא ר"ע. וגם ר' יהושע דבעינן ידיעה מעליא באחרונה מקרא רבה. וכמו שמבואר לעיל. יט ונראה דשאני בין ידיעה ראשונה דטומאה לידיעה באחרונה הבאה לידע לברר לע הטומאה מאיזה אב היתה והיינו דבאנדרוגינוס אינו חסר אלא ידיעה ראשונה דטומאה. אבל אינו חסר ידיעה בתרייתא כאשר יבואר. דהנה לר"א דסבר דידיעה דטומאה בעינן בראשונה דהיינו דבעינן לידע הטומאה מאיזה אב היא. ונלמד זה מקרא דכן אמרה תורה בקפידא, והיינו דבאופן שחסר לו ידיעה מאיזה אב הוא הטומאה והרי