נזר הקודש - נדה עא

על הספק כמו על הודאי, - ואין לומר דכיון שמספק שמא נקבה הרי היא בטבילת יום ארוך. - ואינה יכולה לבוא למקדש. אבל זה ליתא דהרי קיי"ל דטמאין משלחין קרבנותיהן. ג והנה מזה נראה כדברי הרמב"ם שכתב בפרי"א מה' שגגות ה"ב וז"ל יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאים קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה, וא"ת והלא חטאה"ע באה על הספק ואינה נאכלת. מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו, אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק עכ"ל, מבואר מדברי הרמב"ם דכל עיקר הא דהתירה התורה חטאה"ע הבעה"ס הוא מפני להתיר באכילת קדשים. - ולפי"ז בכלות ימי טוהר דזכר, כיון דעדיין היא עומדת בספק טבולת יום ארוך בספק דשמא נקבה, וא"כ ע"כ החטאה"ע שתביא על ספק לידת זכר, אין זה מתירתה לאכילת קדשים, כיון שהיא עדיין בטבולת יום ארוך, ולהכי אין בזה הדין בהבאת קרבן של חטאה"ע הבעה"ס ולהכי הדין שתביא חטאה"ע אח"כ כשכלו ימי טוהר גם לנקבה ואז מביאה קרבן וגם נאכל. ד ומטעם זה אין מקום להספק שהסתפק הגאון בערל"נ היאך הדין אם אירע רגל בין יום מ' ליום פ' אם אמרינן כיון דהאשה מחויבת בבל תאחר בשלש רגלים, וברגל אחד עוברת בעשה אם מחויבת להביא חטאה"ע הבעה"ס מפני הספק של לידת זכר. ואח"כ תביא עוד חטאה"ע הבעה"ס בשביל הספק דנקבה יעוי"ש. - אבל לפי מה שכתבנו מבואר דלשיטת הרמב"ם אין כאן חיוב להביא חטאה"ע הבעה"ס מפני שיש בזה איסור חוב"ע. - ופשיטא שאין כאן משום בל תאחר. ה איברא דיש מקום להסתפק לפי שיטת התוס' זבחים ס"ח ד"ה אימר שכתבו וז"ל וי"ל דאתיא קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי יעוי"ש. מבואר דסברי התוס' דחיוב חטאה"ע הוא כמו אשם תלוי, ופשיטא שאין בזה משום חוב"ע אפילו אם אינו מתירו לאכילת קדשים. כיון שהוא חיוב מצד עצמו, - והוא בא בתורת קרבן ודאי. - וממילא יש בזה משום בל תאחר ג"כ כמו שיש חיוב בל תאחר באשם תלוי. - וכמו כן לפירש"י בכריתות ז' שכתב רש"י דלא שייך כל עיקר חוב"ע בחטאה"ע כיון שאין למזבח אלא דמה. - אמנם נראה דאעפ"י שאין לרש"י ותוס' משום חוב"ע גבי חטאה"ע. - מ"מ כיון שכל עיקר הקרבן במחוסרי כפרה הוא משום היתר אכילת קדשים. - והרי זה כמו טהרה. וכמו שכתבנו בזה בספרנו נזר הקודש למס' כריתות ח'. - ואם גם בלא"ה אסור באכילת קדשים. נמצא דהחטאה"ע הבאעה"ס אין מתירן באכילת קדשים. להכי אין בזה חיוב הבאה, ופשיטא שאין בזה משום בל תאחר. ו עוד נראה דאף לשיטת התוס' דחיוב חטאה"ע הבא על הספק עשאה התורה להספק שדינו כודאי לענין חיוב הקרבה כמו שהדין באש"ת. - אמנם שאני ספק זה בנידון דידן. - והיינו דבנידון דידן הוי חיוב ודאי דהרי בין אם הולד זכר ובין אם הולד נקבה מחויבת בקרבן. ורק ספק איכא אם מחויבת בקרבן בכלות הימי טהרה זכר, או שהחיוב הוא במלאת ימי טהרה דנקבה. - נמצא דהספק הוי רק בזמן. הנה בספק זה לא אמרה תורה ספק כודאי. - והביאור בזה בסברא כך הוא דהנה בספק מחויבת אמרה תורה שהספק הוא כודאי מחויבת בהבאת הקרבן. - ולענין אכילה נשאר הדבר בספק. - ולהכי הדין שמביאה קרבן ואינו נאכל, משא"כ הכא בנידו"ד שהחיוב הוא בחטאת העוף ודאי והיינו שע"כ כיון דולד הוא הנפל הזה בודאי, וא"כ יש בזה חיוב חטאה"ע בודאי, גם להיות נאכל. - וא"כ אין לומר שהתורה עשאה לספק זה כודאי לענין חיוב הבאה לחודיא ולהפקיע מחיוב הודאי לחיוב הספק שישתנה דינו מלהיות נאכל. - וע"כ שאין בזה חיוב כלל כל זמן שאין לקיים בו דין חטאה"ע ודאי. - ופשיטא שאין בזה משום בל תאחר. ז והנה בעיקר אם יש בל תאחר בחטאה"ע ובעולה"ע. יש לעי' דאפ"ל דדוקא בזבחים אמרה תורה כיון שמחויב להביאן להקריבן ברגל משא"כ עופות שאינן במין זבח. - וראיתי במנח"ח שכתב לדבר פשוט שגם בקרבן עוף ישנו בבל תאחר. - אבל באמת מצד הסברא אין זה דבר פשוט. - אמנם הדין מבואר בתו"כ וירושלמי פר"א דר"ה דילפי זה מריבוי הקראי. - דאיתא שם "אשר תתנו לד'" אלו עופות ומנחות לרבות את כולן שיהיו קריבין ברגל יכול רשות ת"ל אלה תעשו לד' במועדיכם, אלה קבעו חובה שיהיו קריבין ברגל יעוי"ש, מבואר דגם עופות החיוב להקריב ברגל, וממילא יש בזה משום בל תאחר, - וכן כתבו התוס' ב"ב קס"ו ד"ה נכנס וכו' מיהו יש לומר משום בל תאחר יעוי"ש, ושם מיירי בקרבן עוף, ולפלא על המנח"ח שלא הביא מקור לדבריו. - אמנם שם מיירי באופן ודאי. - אבל יש לעיין אם יש בל תאחר בחטאה"ע הבא עה"ס, והנה לשיטת התוס' בזבחים שכתבנו לעיל דסברי דחיוב חטאה"ע הבעה"ס דינו כדין ודאי חיוב. פשיטא שגם זה איתא בבל תאחר. - משא"כ לשיטת הרמב"ם דסבר דאין בזה חיוב ודאי, אלא העיקר הוא רק להתיר באכילת קדשים. אפשר שאין זה בבל תאחר וצ"ע. ה והנה לפי מה שפירשו התוס' שם ב"ב דכל מה שהיו דוחקות להקריב הוא משום שלא יעברו הנשים המחויבת בבל תאחר. - א"כ מבואר דנשים חייבות בבל תאחר. - ויש לפשוט מברייתא זו דנשים חייבות בבל תאחר. - וא"כ ר' זירא דבעי בפר"ק דר"ה ו' ע"ב אשה מה היא בבל תאחר יעוי"ש. הלא היה יכול לפשוט מברייתא זו. - ואפשר שזהו טעם הרמב"ם בפרי"ד ממערי"ק הי"ד שפסק דאשה ג"כ ישנה בבל תאחר. - והלח"מ הקשה שם טובא דהיה להרמב"ם לפסוק כאביי יעוי"ש. אבל לפי מה שפירשו התוס' שם, יש לומר דכן מפרש גם דרמב"ם. וכן הוא סתמא דש"ס בנדרים ד' ע"ב והרי החטאת יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום בל תאחר יעוי"ש. וע"כ הא דפשיט להש"ס דהיולדת ישנה בבל תאחר. הוא מכח ברייתא זו שהובא ב"ב שם. שם, משנה המפלת טו"א תשב לזכר ולנקבה, טומטום וזכר. אנדרוגינוס וזכר. תשב לנקבה בלבד. ובגמ' פריך השתא טומטום לחודיא וכו' אימא מדהאי זכר האי נמי זכר יעוי"ש. וקשה דאכתי הא דתנן