נזר הקודש - נדה ע

פעמים, דהלא גם בנימוק פעם אחת ע"כ חסר משהו. וזה סגי דלא נקרא מת שלם. ב והנה אפשר לומר דבנימוק פעם אחת עפ"י רוב נעשה דם ונתערב בדם הלידה ונתבטל. אבל ר"מ דחייש למיעוט בכל מקום סבר גם בזה דיש לחוש שהנימוק דבפעם הראשון לא היה כל כך נמוק עד שדם הלידה יבטלנו. אבל בנימוק בפעם שני אז ברור דיש כאן ביטול. ג והנה המרדכי בחולין פר' הזרוע והלחיים הקשה על הא דכתב הרבינו משולם דדבר שבתחילה בא בתערובות ליתא בביטול, א"כ הא דתנן בפר' המפלת שליא בבית הבית טמא ור"ש מטהר, ומסיק דטעמא דר"ש משום ביטול ברוב ונימוח הולד ונתבטל ברוב. וי"ל דהתם נמי הולד היה ניכר מתחילה. ואח"כ נימוח יעוי"ש. וקשה הא ר"ש אומר נימוק הולד עד שלא יצא. וא"כ לא היה הולד ניכר מתחילה. - וא"כ אפשר לומר דבזה פליגי ר"מ ור"ש דר"מ סבר דליתא בזה ביטול מטעם דהתערובות הנעשה קודם יציאתו לאויר העולם ליתא בביטול, וזהו ההבדל בהוציאוהו בספל מבחוץ דהנימוח השני נעשה לאחר שבא בהכרה, ומצאתי בחדושי חת"ס שנחית לזה, אבל דוחק לומר דעיקר הסברא דדבר שבתחלה בא בתערובות ליתא בביטול תליא בפלוגתא דתנאי, ור' יוסי ור' יהודה ור"ש לא סברי להאי סברא, וזה הוי היפך הסוגיות שמוכיח מזה הרבינו משולם. ד אבל נראה דשפיר איכא למימר דהני רבנן סברי ג"כ להאי כללא דדבר שתחילתו בתערובות ליתא בביטול. - אבל שאני הכא כיון דהתנאי בהא דטומאת מת בנפל דבעינן שלם. ולהכי אעפ"י שליתא בתורת ביטל אבל עכ"פ שלם לא נקרא, והיינו דאעפ"י שאנו דנין דלא נתבטל בדם הלידה, להיות כמאן דליתא. אבל כיון שנתמעך ונתערב בדם הלידה לא נקרא מת שלם. - וסברת ר"מ כמו שכתבנו לעיל דמטמא מטעם דחייש למיעוט שלא נתמעך בפנים בהיציאה. ה שם, ואזדא ר"ש לטעמא דתניא מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור' שמעון מטהר מ"ט דר"ש אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי' וקאמרי אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר ליה. ואמינא להו אנא. אדרבה א"א שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת של עפר ונפיש ליה שיעורא יעוי"ש. - ויש להבין באיזה סברא פליג רבא עם הנהו דבי רב. ו ונראה דפליגי אם הבטל משיג מעלת המבטל. - והיינו דאפשר לומר דהא דאמרה תורה דין ביטול היינו שהאיסור או הפסול נתבטל, ואין כאן איסור או פסול. - אבל במקום דבעינן שיעור. - בזה יש לעיין אם הבטל יש לו גם מעלת המבטל, ויש כאן שיעור הראוי, מפני שהבטל דינו כהמבטל ממש. ובזה סברי הני דבי רב דכיון דבעינן רקב שיעור תרוד. הנה הפרידה דעפר אף אם נתבטלה. - אמנם אין על העפר מעלת המבטל שהוא הרקב. - וממילא חסר השיעור. אבל רבא סבר דהבטל משיג גם מעלת המבטל, להיות כהמבטל כח הרוב. - וממילא העפר שנתבטל דינו כרקב להשלים גם לשיעור תרוד. - (והנה בספר עונג יו"ט סימן ד' עמד על המחקר בזה יעוי"ש, ולפלא שלא העיר מסוגיא זו והנה משיג שם לדינא היפך דברי רבא). ז והנה איתא לעיל אמר להו רב פפא היינו נמי טעמייהו דר' יהודה ורבי יוסי אחיכו עליה מאי שנא פשיטא אמר ר"פ אפילו כי האי מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה. - ונראה כי יש בדברי ר"פ מה שיש להעיר דלפי מה שכתבנו דטעמא דר"מ משום דחייש למיעוט. וא"כ לכאורה הלא רבי יוסי ג"כ חייש למיעוט ביבמות ס"ו דס"ל דעובר אוסר בעבדים לאכול בתרומה. ומפרש הש"ס שם משום דחייש למיעוט. - אבל באמת מצינו לר' יוסי דלא חייש למיעוט. מדסבר קטנה חולצת, וגם מהא דתינוקת שירדה למלאות מים דאזיל רב יוסי בתר רוב אנשי העיר. והרשב"א הקשה בזה יעוי"ש, ובתוס' תירצו לחלק בין רובא דאיתא קמן, - והנה יש לומר דשם ביבמות הוא מדרבנן. - וזהו שהוקשה לר"פ. - ועל זה אמר דגם בזה לא לשתוק קמיה רביה. ח תוס' ד"ה מ"ט דר"ש וכו' פ"ה וכו' אבל כי יתבטל מעט מן הולד אכתי ישאר יותר מכזית או ממלא תרוד. - ונראה כי כוונת רש"י ע"כ ג"כ לפרש מטעם דבעינן שלם. כי זהו הדין בנפל שמטמא רק כשהוא שלם. ומזה הטעם אין טומאה באבר מנפל כדאיתא בפר"ז דנזיר בירושלמי. - וע"כ הא דפירש"י דהוי כרקב וכנצל הכוונה שלא תאמר דלית בנימוק כלל כל עיקר טומאת מת. ועל זה פירש"י דהרי מצינו טומאת מת גם ברקב ובנצל, - ולהכי גם בולד נמוק יש בו טומאה. - אבל זה שונה דבעינן מת שלם דוקא, ומטעם זה כתב רש"י מ"מ כל הגוף של המת כאן. - וע"כ זהו כוונת רש"י. דף כ"ח, ת"ר המפלת יד חתוכה וכו' ביאור הענין ושיטת הרמב"ם מבואר לעיל. א שם, קמ"ל דנאכל. - והביאור בזה דלאחר שתשב לזכר ולנקבה דיצאת גם לאחר טבילת יום ארוך דלנקבה מביאה קרבן. וגם נאכל כיון דמחזקינן לולד ודאי. - ואעפ"י שיש להסתפק בזכר ושלמו ימי טוהר מקודם אבל כיון שמספקינן בנקבה לכן צריכה להמתין בקרבנה עד לאחר מלאת לנקבה, שזהו הזמן של הבאת קרבנה כדכתיב ובמלאת ימי טהרה. ב והנה לכאורה יש מקום לומר שתביא שתי קרבנות של חטאה"ע הבאה על הספק. - והיינו כששלמו ימי טוהר דזכר תביא חטאה"ע הבא על הספק מטעם שמא הולד זכר. ואינו נאכל. ואח"כ כששלמו ימי טוהר לנקבה תביא חטאה"ע הבא על הספק לנקבה. ומדשנה התנא מביאה קרבן ונאכל משמיעינו דטוב יותר להמתין עד לאחר מלאת דלנקבה ולהביא קרבן ודאי, ונאכל, מלהביא שתי קרבנות הבאות על הספק ושתיהן אינן נאכלות, - ולכאורה טעמא בעי מדוע לא אמרינן להביא שתי קרבנות כיון דהדין דיש חיוב להביא בספק חטאה"ע. וא"כ מדוע לא נחייבה להביא חטאה"ע הבעה"ס כששלמו ימי טוהר דזכר. ואח"כ להביא ועד חטאה"ע הבעה"ס כששלמו ימי טוהר הנקבה. - וזה טוב יותר לקיים המצוה דלידת זכר שנתחייבה בספק חטאה"ע הבעה"ס דהרי התורה חייבה