נזר הקודש - נדה סט

באיסורי. - אין להחמיר נגד הלכה במקום שאפשר שעל ידי החומרא תבוא לידי קולא. טז והנה לעיל קאמר הש"ס דקיהבת לה ימי טוהר, והכא קאמר הש"ס דמי טוהר, - אעפ"י שהכוונה אחת היא, אבל השינוי לשון הוא מפני שהכא מיירי אליבא דרב, ורב סבר דמעין אחד הוא התורה טימאתו התורה טיהרתו ונפק"מ בשופעת מדם טמא לדם טהור, ולהכי קאמר הש"ס דמי טוהר. יז שם, אמר רבא הרי אמרו אשה יולדת לתשעה ויולדת לשבעה, בהמה גסה יולדת לתשעה, יולדת לשבעה או לא ילדה. - והנה בעי' זו לא נפשטה. - ולפלא שהשמיט הרמב"ם לספק זה כלל, ומצאתי בערל"נ שעמד בזה יעוי"ש. - ונראה כי מה שמספקא ליה לרבא בש"ס דילן הדבר מבואר לודאי כי אין בהמה יולדת לשבעה. - והוא בהא דאיתא בירושלמי יבמות פר"ד ה"ב דאיתא שם מנין שתי יצירות, רבי זעירא בשם רבי הונא וייצר יצירה לשבעה, ויצירה לתשעה, נוצר לז' ונולד לשמונה חיי כל שכן לתשעה, נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חיי, נוצר לתשעה ונולד לשבעה איתא חמי אם לשמונה אינו חיי לא כש"כ לשבעה ע"כ יעוי"ש, מבואר דלגבי אדם אמרה תורה אשר הקב"ה יצר שתי יצירות, ולהכי כתיב וייצר בשני יודי"ן להורות על השתי יצירות. - מבואר מזה דכיון דרק לגבי אדם כתוב שתי יצירות ממילא מובן דלגבי בהמה ליתא אלא חדא יצירה, - וכן מהא דאיתא בבכורות ח' דקאמר שם הש"ס בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים וכנגדן באילן גפן. בהמה גסה טהורה תשעה חדשים וכנגדן באילן זית יעוי"ש. והנה מה שאמרו כנגדן הכוונה על הצמצום דהזמן, לומר דכמו שהאילנות אינן בשינוי, הנה כן הוא בהבע"ח זמנם קצובים. - וכיון דלהש"ס ירושלמי, וסוגיא דבכורות פשיטא להו שאין בהמה דקה וגסה יולדים בזמן קודם. - להכי השמיט הרמב"ם לבעי' זו. א דף כ"ה, ספק ממונא לקולא. - והקשו לשיטת המהרי"ק שכתב בשורש קמ"ג דהיכא דהפילה ולא הבחינה ריקום. ופסק דהבא אחריו הוי בכור לפדיון דמוקמינן האשה בחזקת שלא נפטר רחמה, וגם הנפל בחזקת שלא נתרקמו איבריו עדיין יעוי"ש, ולפי"ז היאך קאמר הש"ס הכא ספק ממונא לקולא, דהא איכא חזקה שלא נפסדה מבכורה. ב ונראה דסברת המהרי"ק תליא אם מוציאין ממון. והגאון בפנ"י בפר"ז דכתובות כתב דחזקת הגוף עדיפא מרוב דאין הולכין בממון אחרי הרוב, וחזקת הגוף מהני להוציא ממון מחזקתו, לדידן דקיי"ל כר"ג בהא דמשארסתני נאנסתי. - ועי' בש"ש שמעתתא א' פרט"ו. - ואתי שפיר דברי המהרי"ק לפום מה דקיי"ל כר"ג. - אמנם הכא מיירי לר' יהושע דפליג על ר"ג ואמר לא מפיה אנו חיין. - וסבר דחזקת ממונא עדיפא, ובזה קאמר הכא ספק ממונא לקולא, וראיתי בשו"ת להגאון מהרי"ם בסימן א' שנחית לזה. ג תוס' ד"ה גבי בהמה לחומרא. ואע"ג דקולא הוא שמוציאין ממונא מרשות בעלים ישראל, היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה יעוי"ש, וקשה הא מבואר בב"מ ו' בהא דספק בכורות וכו' המוציא מחבירו עליו הראיה, ותני עלה אסורים בגיזה ועבודה ולא אמרינן בזה דמחויב ליתן לכהן דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה, וצ"ע. - ד ואפשר דשאני הכא בספיקא דדינא דיש לחוש שמא יאמרו דכיון דלא יהבינן לכהן מצד הדין יאמרו שכן הדין דלא הוי בכור, משא"כ בספק בכור שהוא ספק המציאות, דע"כ אי אפשר לטעות דהלכה שאינו בכור, כיון דהספק לפנינו, ולהכי התם אפילו כשלא נותן לכהן מטעם המע"ה, - לא יבוא לטעות למשרי בגיזה ועבודה. ה אמנם בעיקר דברי התוס' יש לתמוה כמו שתמה המהרש"א דאמאי נימא גבי בהמה לחומרא דיהיב ליה לכהן. אמאי לא נימא דהכוונה לחומרא דהישראל יאכל במומו דהשתא הוי ספק ממונא לקולא דאין מוציאין מהמוחזק, ולגבי גיזה ועבודה הוי ג"כ לחומרא כדין ספק איסורא יעוי"ש. ונראה מזה דסברי התוס' כשיטת המהרי"ק דמשום דאיכא חזקת הגוף מוציאין ג"כ ממונא. - ולהכי מחויב ליתן הבכור להכהן. - וע"כ דאין זה ענין לספק בכורות דב"מ דע"כ שם מיירי באופן דליכא חזקת הגוף. - והיינו כמו שפירש"י שם ספק בכורות כגון בהמה שילדה ואין ידוע אם בכרה כבר או לא יעוי"ש. דהתם ליכא למידן מטעם חזקת הגוף. - והוי ספק בכור ממש. - ואינו ענין להא דהמהרי"ק דאיכא חזקה שלא נפטרה מהבכורה וגם איכא חזקה שלא נתרקמו איבריו. - וזהו כדמיון נידון סוגיא הכא. - ולהכי שם בספק בכורות שהספק אם ילדה כבר. - משא"כ הכא שאנו דנין על ההווה, כמובן. - אבל תקשה לפי"ז לדברי שו"ת המהרי"ם דהכא מיירי אליבא דר' יהושע דלא סבר דחזקת הגוף עדיפא מחזקת ממונא, ואדרבה חזקת ממונא עדיפא. א"כ תקשה קושיות המהרש"א אמאי מוציאין מהבעלים, ולא אמרינן דיאכל במומו לבעלים כדאמרינן בעלמא, - ואפשר דשאני חזקת ממונא בבכור דלא עדיפא כולי האי וצ"ע. א דף כז, ת"ר שליא בבית הבית טמא וכו' דברי ר"מ רבי יוסי ורבי יהודה ור"ש מטהרין וכו' ובמסקנא מ"ט דר' שמעון קסבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה, ופירש"י אפילו ממין טומאה אם אינו שוה לה יעוי"ש. והיינו דמטהר מטעם ביטול המשהו, וזהו משום דלא הוי מת שלם. - ולא מהני הכא רובא. - מטעם דשלם בעינן. ובביטול משהו לא הוי עכ"פ מת שלם. - וזה הדין דוקא בנפל משום דנפל לא נקרא מת אם חסר ממנו משהו, זהו לפי מה שפירשו דתוס' ותוספי הרא"ש כמבואר שם. והנה כמובן ע"כ גם ר"מ סבר דבנפל בעינן שיהיה בשלימות. וא"כ מ"ט דר"מ דמטמא. - וע"כ זהו ג"כ הטעם שאמרו לו לר"מ אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון שהוא טהור. - וע"כ שהוא מטעם ביטול, וא"כ יש להבין מה שהשיב להם ר"מ אינו דומה נמוק פעם אחת לנימוק שתי פעמים. וקשה הלא אם בעינן שלם. ובחסר משהו ג"כ לא נקרא שלם. - וא"כ מה הבדל יש בין נימוק פעם אחת לנימוק שתי